חלקם של האנגלים בשואה

[גרשון לב]

חלקם של האנגלים בשואה

מישהו כתב פעם, שלא צויין במידה מספקת חלקם של האנגלים בשואה. סבורני שצדק. האנגלים נלחמו בעוז רוח בגרמנים...וביהודים. בשנת 1939, ערב השואה. פורסם הספר הלבן, שמנע בעד יהודים לבוא ארצה והגביל בצורה דרסטית יכולת של יהודים לרכוש קרקעות בארץ. כך נחסמה הדרך בפני מאות אלפי יהודים, שיכלו להגיע לחוף מבטחים. והבזיון לאחר המלחמה ידוע: מעפילים, שהיו במחנות וביקשו להגיע ארצה, נלכדו והושמו במחנות בקפריסין, שלא לדבר על אלה שוהובלו בחזרה לגרמניה והורדו לשם בכוח. האם אנו תופסים איזו אכזריות זו להכניס אדם למחנה, לאחר מה שעבר באירופה? אמנם המחנות בקפריסין היו "אנושיים" יותר, אך מחנה הוא מחנה, גג מפח הוא גג מפח ועוד ועוד. שאלה אחרת היא מדוע לא הופצצו המחנות או הדרכים אליהם. זכור לכם ודאי הסיפור על הפצצת הסכרים על הרור. זמן רב התאמנו הטייסים האנגלים בהפצצה מדוייקת כדי לבצע משימה קשה ובלתי שגרתית זו. מדוע הוזנחו המחנות? אגב, קראתי כאילו מאחרי הפצצת הסכרים עמד פרופסור יהודי מגרמניה, שרצה בעילום שם, כי חשש למשפחתו. האם ידוע לכם משהו על כך?

 

[ענת אדרת]

צ'רצי'יל לא חיבב יהודים:

מסמך: מה באמת חשב צ'רצ'יל על היהודים? ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל , חשב שהיהודים "נושאים בחלק מהאחריות לאנטגוניזם שממנו הם סובלים". כך עולה ממאמר שכתב, ופורסם היום (א') לראשונה. צ'רצ'יל כתב את המאמר, "כיצד יכולים היהודים להיאבק ברדיפות", בשנת 1937 - שלוש שנים לפני שנבחר לתפקיד ראש הממשלה. הוא תיאר גל של אנטישמיות ששטף את אירופה וארצות הברית, וכתב כי "יהיה קל יותר לייחס זאת לרוע לב של הרודפים, אך זה לא מתיישב עם כל העובדות". לדבריו, האנטישמיות "קיימת גם במדינות כמו בריטניה וארצות הברית, שבהן יהודים ומקומיים שווים בעיני החוק, ושבהן מצאו יהודים רבים לא רק מקלט מדיני - אלא גם הזדמנות. חובה להתייחס לעובדות הללו בכל ניתוח של תופעת האנטישמיות. היהודים עצמם צריכים להרהר בהן". עוד כתב צ'רצ'יל כי "ייתכן, שמבלי משים, הם מזמינים רדיפות, שהם אחראים בצורה חלקית לעוינות שממנה הם סובלים". לטענתו, "העובדה שבבסיס היחסים בין יהודים ללא-יהודים היא שהיהודי הוא 'אחר'. הוא נראה אחרת, חושב אחרת, יש לו מסורת ורקע שונים. הוא מסרב להיטמע". עם זאת, שיבח המנהיג הבריטי לשעבר את היהודים על כך שהם "פיקחים, חרוצים וצייתנים לחוק", וקרא לבריטים לעמוד לצדם של היהודים נגד רדיפות. "למחות כנגד אכזריות ועוול ולחתור להפסקתם - אלה מסמלים את האדם". המאמר התגלה על ידי ההיסטוריון ריצר'ד טוי מאוניברסיטת קיימברידג', בארכיון של האוניברסיטה בו מופיעים כתביו של צ'רצ'יל. יועצו של ראש הממשלה לשעבר, ייעץ לו בשעתו כי "לא רצוי" שהמאמר יראה אור, והוא מעולם לא פורסם.

 

[תותח9]

פרופורציות

רוב מנהיגי אירופה לא אהבו יהודים, אך יש מדרג מסויים גם במחשבה וגם במעשים. אכן אנגליה היתה יכולה לעשות יותר, הרבה יותר אך עדיין זה הרבה פחות נורא ממעשי הנאצים, עוזריהם, משתפי הפעולה ומעלימי-העין באירופה הכבושה

 

[גרשון לב]

הספר הלבן

ספר זה פורסם ב- 17.05.39, כאשר ראש הממשלה היה צ'מברלין ושר החוץ היה מלקולם מקדונלד. צ'רציל מונה לראש ממשלה ב- 10.05.40. אם כי התנגד לספר הלבן, לא שינה את מדיניותו. הרי קטע מתוך ויקיפדיה: לאחר פירסום ספר הלבן של 1939 שנסוג מהצהרת בלפור, נשא צ'רצ'יל נאום חריף בפרלמנט, וקרא לתוכנית המוצעת "חילול ההבטחה... הקץ לחזון, לתקווה, לחלום". במלחמת העולם השנייה הוא נענה להתגייסות אנשי היישוב לצבא הבריטי ולהקמת דיביזיה יהודית (הבריגדה העברית), למרות שהצעד עורר התנגדות שנומקה בטיעון שמדיניות פרו-ציונית עלולה להביא לכעס הערבים. על כך הוא כתב בטיוטה לספרו, כי כמה משריו ומרבית אנשי משרד החוץ ומפקדי הצבא היו פרו-ערבים "אם לא היו לאמיתו של דבר אנטישמים". בזמן המלחמה הוא הצהיר בהזדמנויות רבות על תמיכתו בשאיפות היהודים למדינה. באחד הנאומים בקהיר, בסוף 1943, הוא קרא "אני ציוני!" והביע תמיכה בהקמת מדינה ליהודים, לאחר שסבלו כה רבות מזוועות הנאצים. למרות זאת, בריטניה בראשותו מנעה כניסת פליטים יהודים לתוכה ואסרה את הכניסה לארץ ישראל בזמן השמדת היהודים בשואה. כשגברה הדרישה מצד ארגונים יהודיים לפעול פעולה צבאית בהפצצת המשרפות, הוא בדק את הנושא אצל בעלי הברית בממשל האמריקאי ובסופו של דבר לא הוקצו לכך מטוסים, בטענת פגיעה במאמץ המלחמתי ומטעמים נוספים (אחד מהם טוען לכניעתו לנוכח התנגדות אמריקאית לפעולה שכזו [1]). בינואר 1944 העביר צ'רצ'יל בקבינט החלטה עקרונית להקים מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, אך הטיל איפול כבד על פרטי התוכנית. הדבר העיקרי שיש להתמקד בו היה, לשיטתו, הניצחון על היטלר וכל דבר אחר יש לדחותו. "חכו לאחר המלחמה" נהג להגיד לפעילים הציוניים, בהם לידידו הוותיק, חיים ויצמן. עם סיום המלחמה השיב תשובה מתחמקת לקריאתו של ויצמן לפתוח את שערי הארץ בפני הפליטים היהודים ולהכריז על מדינה יהודית. עם זאת, לאחר פרישתו מראשות הממשלה, תקף את מדיניותו של שר החוץ ארנסט בווין ודרש לצאת מארץ ישראל ולהכיר במדינה היהודית.

 

[שמעון כוכב עליון]

כולם שותפים

כל מדינות המערב סתמו את שעריהם לפליטים לא רק בריטניה. הביקורות שלך צריכה להיות מופנית כלפי החל ממדינות כמו ארה"ב, ועד ליהודי העולם.

 

[עב]

בריטניה הגדולה

מדינה זו עמדה לבדה מול הגרמנים בשעה שכל אירופה נפלה! ממני, בתו של אדם המבקש שעל מצבתו יחרתו את הכתובת "ממתנדבי היישוב העברי לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה"

 

[schlomitsmile]

נדמה לי, אאל"ט, שהיה זה בן-גוריון שאמר משהו כמו: עלינו להלחם עם הבריטים באירופה כאילו אין ספר לבן, ונגדם בארץ כאילו אין מלחמה באירופה. אני חושבת שמשפט זה מסכם יפה את הדואליות ביחסנו כלפיהם באותה תקופה.