חלקת הילדים

[1ויוי]

חלקת הילדים

אתמול בפעם הראשונה הלכתי לבית הקברות , לחלקת הילדים . עבר חודש וחצי מהלידה , בשבוע האחרון התחילה אצלי ממש נפילה אז החלטתי ללכת לבקר אפילו שזה קשה ידעתי שאין לי לאן ליפול יותר . זו החלקה הכי עצובה בבית הקברות , הנחתי לבני פרחים ונרות ולא יכולתי להמנע השארתי להם גם סוכריות , אף אחד לא יודע אחרת יחשבו שאני משתגעת אבל לכם אני מספרת , אולי כאו תבינו אותי . הבנים היו אמורים להיוולד אחרי שנים של טיפולים ותיכננתי לפנק אותם אפילו בהגזמה למרות כל הדעות החינוכיות . היום קמתי בהרגשה יותר טובה , הביקור קצת הקל קמתי היום בהרגשה שלא משנה מה עוד אצטרך לעבור וכמה זמן זה עוד יקח - בסוף אני אנצח בקרב הזה ויהיה לי תינוק

אני לוקחת המון אוויר ויוצאת לדרך ארוכה ...

 

[morinbar]

../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

אכן כ"כ מובן וטיבעי. אנו (בעלי, אני וענבר בת ה-7.5 חודשים) מבקרים את מור כל יום שישי. וזה לא נעשה כדי לצאת ידי חובה או הכרח אלא מתוך געגוע וטבעיות. המקום העצוב הזה- חלקת הילדים- הפך לצערינו לחלק מחיינו. נכון, אנו חיים את חיינו אך לא שוכחים ולא מתנצלים בפני אף אחד. ככה טוב לנו לכאוב את אובדנה של מור

. זהו חלק כ"כ חשוב בחיינו (מדהים כמה תמימים היינו לפני כן וכמה לא מודעים...) מאחלת לך שבמהרה תרחזי בידייך תינוק/ת. לא הוא לא יהווה תחליף, הוא לא יסלק את הכאב (ואין זה תפקידו) אך הוא יגרום לכם לחייך שוב וירומם אותכם מתוך ואפלה הרבה

ים ואהבה ושלא תדעו עוד צער. אמן ואמן.

 

[shleva]

ויוי יקרה

שתהיה לך המון הצלחה בדרך שאליה את יוצאת עכשיו. דברייך מאוד נגעו לליבי גם בהודעתך זאת וגם בתגובתך למקרה שלי, אכן הרצון העז הוא להכיר, לגדל ולפנק את התינוקות הספציפיים האלה שאבדו לנו. כל ילד הוא עולם ומלואו וילד אחר הוא לא תחליף לזה שאבד, ברור שכולנו נהיה מאושרות לאין ערוך לאחר שיוולד לנו ילד בריא סוף סוף אך הכמיהה להכיר את התינוקות המשגעים שאבדו לנו היא נורא חזקה. זו תחושה נוראית אני ממש הרגשתי שאם יש גיהנום או שאול אני הגעתי לשם, כשישבתי על הספה בביתי והחלב נזל לי בלי סוף ולחץ לי על החזה. כל הנשים שכותבות כאן בפורום נראות לי בחורות כ"כ טובות שכ"כ ראויות להיות אמהות ושיש להן כ"כ הרבה מה להעניק לילדים. אין לנו ברירה אלא לקום אחרי המכה הנוראית הזאת ולהתחיל לבנות הריון חדש. בתקוה שיהיה לכולנו בהצלחה ושנזכה כבר להחזיק על הידיים תינוקות בריאים ומתוקים והם כ"כ מתוקים שאפשר להשתגע רק מהמחשבה עליהם. תהיי חזקה ותצליחי. שלווה.

 

[אמממאאא]

יש תקוה

מי כמוני יודע כי צרת רבים היא נחמת טיפשים. אבל יש תקוה. לפני שנה חברה איבדה תאומים בן ובת בשבוע 26 .הם חיו יום ונפטרו. אמול היא ילדה תאומים,בן ובת שיחיו עד 120 אמן. בקרוב אצלך ואצל כל הבנות שרוצות. אף ילד לא משכיח ילד שאיננו אבל שמחה כן חוזרת הביתה כשיש ילדים ,ב"ה אני מדברת מניסיון.

 

[קטיה 007]

....דרך חדשה....

מצטרפת אליך לדרך ומחזיקה לך אצבעות שהיא תהיה קצרה ביותר שולחת לך

שילווה אותך בדרכך קטיה

 

[e k]

ויוי

אני גאה בך על רוח הלחימה אין מילים

 

[שלומית 0710]

ויוי יקירה!../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

ריגשת אותי מאוד. חלקת הילדים היא המקום העצוב בתבל. בכל פעם שאנו הולכים לבית העלמין, כל כך כואב לי לראות עוד קבר שם.. אני חשה דבר מאוד מוזר, בעוד 3 חודשים ימלאו 8 שנים לאובדנה של גלי שלנו שנפטרה בגיל חצי שנה פחות ארבעה ימים מסיבוכי פגות קשים. בתחילה יכולתי לפרוק מעל קיברה את כל הבכי, הצער, הגעגועים העזים לחבוק את גופה הקטן והדואב, לנשום את ריחה, לראותה... בהמשך גיליתי שנאטמתי מול הקבר הקט, ורק אם אני ניגשת לשם לבדי בלי שום אדם, גם לא בעלי היקר, אני יכולה לשחרר את המועקה שרובצת. היום יש לנו את ביתנו בת החמש, שנולדה לאחר שלוש שנות טיפולים והפלות. כפי שכתבה לך "מור עינבר"- ילד נוסף הוא לא במקום, לא תחליף. הוא ילד בזכות עצמו ולא צריך לשאת את משא אחיו שנפטרו. אבל ילד שמגיע לאחר אובדן מכניס את האור לבית החשוך, מחזיר את החיוך ושמחת החיים, את התאווה לחיים! אז אל תוותרי יקירה, ועשי הכל בכדי להפוך לאם, והחלל שבליבך ורחמך יתמלא במעט!

ענק!

 

[1ויוי]

תודה../images/Emo24.gif

כל כך טוב לדעת שיש מקום שמבינים אותי , כי חוץ מבעלי כולם אומרים לי לשכוח וזה עוד יותר מכאיב .

 

[תמיד איתנו]

לויוי...../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

שלום ויוי, הודעתך ריגשה אותי מאד. אנו איבדנו בן בשלב הריון מתקדם, ואנו יודעים שהוא נקבר בקבר אחים. לא היינו עד עתה בבית העלמין. אולי קשה לנו עדיין...אולי צריך עוד זמן... בכל אופן, מחזק את ידייך, לפי הודעתך נראה לי שאת בדרך הנכונה לפי המשפם שכתבת: ...הביקור קצת הקל קמתי היום בהרגשה שלא משנה מה עוד אצטרך לעבור וכמה זמן זה עוד יקח - בסוף אני אנצח בקרב הזה ויהיה לי תינוק אני לוקחת המון אוויר ויוצאת לדרך ארוכה ... את נחושה בדעתך, זה כבר חצי הדרך להשגת המטרה. נותר רק לקוות ולייחל כי הדרך להשגת הריון מוצלח תהיה נעימה וללא קשיים רבים. ממני, תמיד איתנו

לגבי מה שכתבת על הסביבה שאומרת לחזור מהר לשיגרה...האבל הוא תהליך מורכב ולא קצר. ה"עיכול" של אבדן הריון עלול לקחת תקופה ארוכה, וזה מאד חשוב להתאבל ולתת לעצמך את הזמן הדרוש לצורך שאיבת הכוחות החדשים במקביל לתקופת האבל. בדרכך החדשה את תחושי לעיתים רבות בעליות ומורדות, אולם המשיכי לחתור לעבר המטרה!

 

[רומי^^]

ויוי המקסימה והרגישה - שולחת חיבוק