חלק מהנוף...

[אוסי]

חלק מהנוף...



בעודי באופק מביטה ,השמש כבר שקעה לאיטה בראשי, מחשבות מתרוצצות בלי סוף מדוע אנני יכולה להיות חלק מהנוף לא להרגיש שום הרגשה ,לא לחוש את התחושה הקשה תחושה של בדידות ,תחושה של אכזבה רוצה להיות כמו האופק ,מביטה מרחוק מרגישה את חום השמש ,מחבקת את כולם מרגישה את האהבה שברחה לי ולא תחזור לעולם ...

 

[רותי ב.]

האופק, הוא לעולם



בלתי מושג, ותמיד יהיה כזה. ככל שנתקדם לעברו, לא נגיע אליו, לא נגע, הוא ימשיך להיות מרוחק, שאיפה בלתי מושגת. זה מה שהיית רוצה להיות? לא יודעת אם זה טוב, לא יודעת אם זה רע... והאהבה שברחה - מאד מקוה שתחזור, מאמינה שתחזור. (-: