חלק ממני תמיד כאן

snoopy96

New member
חלק ממני תמיד כאן

אחרי 15 הריונות ולידה אחת.
יום חופש באוגוסט, לוקחת את הגדולה שלי ואת ילדת הקשת שהגיעה בתהליך פונדקאות ליום כיף בגן החיות התנכ״י.
מחפשת לי פח לזרוק את הענבים שהקטנה ירקה, מרימה את הראש ורואה פינת הנצחה לאובדני הריון...
זה מכה בי משום מקום, כל הכאב הזה, כל הצלקות, באמצע אחד הימים הטובים בחיי, מוכיח לי שלא משנה לאן אלך ולא חשוב מה נעשה זה חלק מחיי האובדנים
 

שירהד1

Member
מנהל
היי סנופי יקירתי


קודם כל- ברור! ברור שאובדני ההריון הם חלק ממך. הם גם חלק ממני, ובגלל זה אני פה...אבל- יש בינינו הבדל משמעותי-
שתינו זכינו לילדת קשת. אני בתהליך של הריון רגיל, ואת בתהליך של פונדקאות.
אני עצרתי לאחר שזכיתי בהגשמת החלום, ואילו את- המשכת, וחווית עוד מספר אובדנים.
הנפש שלי הבריאה, ואילו שלך המשיכה להיפצע פצעים אנושים.
אני לא מתווכחת עם תחושות של אישה שרוצה לחוות בעצמה הריון ולידה. אני כן רוצה לשקף ולהמליץ שתבדקי עם עצמך או בתהליך טיפולי רגשי כלשהו את כל המורכבות של המצב. ניתן לסייע לך להגיע להשלמה.
או שאולי את כבר שם, וצריכה רק עוד קצת עזרה. לא יודעת.

ושאלה לי אלייך- לא הבנתי משהו. מה זאת אומרת שהרמת את הראש וראית פינת הנצחה לאובדני ההריון. איפה היא קיימת? (משהו מזה נשמע לי מוכר, אבל לא לגמרי, ואודה להבהרות).


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 

snoopy96

New member
שירה אהובתי

הפינה המדוברת נמצאת ליד הכלוב של הפנדה האדומה בגן החיות התנכ״י. בשל העובדה שהייתי עם הבנות לא התעכבתי שם אבל היה כתוב משהו על לידות שקטות וילדי קשת.
במבט לאחור זה היה יכול להיות סגירת מעגל יפה להצטלם איתן שם, אבל באותו רגע זה בכלל לא היה נשמע לי אפשרי.
אנחנו בתהליך פונדקאות נוסף כרגע ויתכן זה גם מה שמחזיר לי את החששות הישנים ומזכיר לי כמה עבורי להביא ילד זה לא תהליך פשוט והוא כולל בחובו הרבה כאב.
אני אחרי 4 שנים של טיפול, רוב הזמן אני בסדר, לפעמים זה מכה בי שוב ומזכיר לי שיש דברים שעברתי שהגוף והנפש פשוט לא יוכלו לשכוח.
 

שירהד1

Member
מנהל
ליד הכלוב של הפנדה האדומה בגן החיות התנכ"י-

נשמע לי קצת הזוי, לא? מה הקשר בין זה לבין זה? אולי יש פה איזו כוונה שאני פשוט לא יורדת לסוף דעתה. אולי מישהי פה מהקוראות יודעות להסביר את העניין התמוה הזה?...

ולעצם העניין- ברור שבגלל שאת עוד כל כך עמוק בתוך ענייני הילודה, ובתהליך פונדקות נוסף, זה היכה בך כה חזק.
שמחה לשמוע שרוב הזמן את בסדר, ומאחלת הרבה הצלחה בתהליך העכשיוי
.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 


חושבת שכל מי מאיתנו שהרגישה כאן חיבוק ותמיכה ומצאה סוג של בית, גם לתקופה מוגדרת ומשם המשיכה הלאה, מרגישה כך.
הפורום הזה הוא רק "המקום הפיזי" , אבל האובדנים שעיצבו אותנו גם הם, תמיד שם.
לפעמים יותר מאחורי הקלעים ולפעמים מבקשים לעצמם שוב קצת הכרה.

אני זוכרת את הפינת הנצחה הזו שכבר דיברו עליה כאן, תמיד תהיתי, למה דוקא שם היא הוקמה...

לגבי השלמה ומה ששירה שאלה והמליצה - אני אישית לא חושבת שאגיע להשלמה עם האובדנים, במובן של לעולם לא ארגיש שזה בסדר, שהייתי צריכה לעבור את זה כדי לזכות להיות אמא לזיו ובנסיונות לעוד ילד. לא מרגישה גם שזכיתי בו בזכות זה שאיבדתי את כל מי שהיו לפניו. אין לי ספק שגם אותם הייתי אוהבת באותה מידה ואין בי חלק שמודה אפילו לא במעט על האובדנים שקדמו לו בהרגשה שכך זכיתי בו.
אבל זו אני ויודעת שרבות הנשים שחשות אחרת ממני.

מאמינה שכמו ששירה כתבה ואחרות פה לפניה, יש טעם לבדל כשהמסע מסתיים באקורד צורם ועם אובדנים וכשלונות נוספים וכשההשלמה צריכה למעשה להיות עם העובדה שלא יהיה ילד / ילד נוסף. הטעם שנשאר בפה הוא מר, בניגוד לכשהוא מסתיים בהצלחה כמובן והתחושה האחרונה שתהדהד לנו היא זו של הכישלון.

טוב לשמוע שאת מרגישה בנוח לחזור לפה בכל עת שצריכה ורוצה, מי מאיתנו שעוד פה וזוכרת, כמובן שמחה להתעדכן ויום כיף עם שתי הבנות, גם עם מקום לעצבות שקצת מלווה, זה נשמע מושלם גם בחוסר מושלמותו.
 
למעלה