חלק מסיפור:
החלטתי לקבל ביקורות גם מהפורום הזה. זה חלק מסיפור קצר ובתהליכי התהוות. מקווה שתאהבו- ירדתי בצומת שורש. קפאתי באוטובוס, לבושה בגופייה חשופה. נו שיבוא כבר… עשר וחצי ורק אורות תחנת הדלק מאירים לי. גוד איזה חושך… נראה לי שאני שומעת אופנוע. הסתכלתי לאופק. כן, זה הוא. הוא מגיע. את הבחור הזה אני אזהה גם ממרחק קילומטר. הוא התקרב עם הכלי הסגול, הכבד והמתכתי הזה. רק מלראות את האופנוע אני מסוגלת לגמור… אח! הוצאתי את המעיל שלי מהתיק. הוא נעצר לידי ושלף החוצה את הקסדה. שזוף, גבוה ורחב. זיפים בפניו ומבטו מלא תשוקה. הוא כבר יודע איזה ערב מצפה לו. לא התראנו כמעט חודש. "היי" הוא אמר. לא הספקתי לענות ולשונו כבר מטיילת בפי. מתפרעת… הוא שואב אותה ומוצץ את שפתיי בשקיקה. אוחז בידיו הגבריות את פניי. מחמם את לחיי הקפואות ומעביר ידיו בשערי. הלשון משתוללת…. אני כבר מתחילה להרגיש כמה התגעגעתי… הלשון מתחילה להירגע. תנועותיו עדינות יותר. הוא מלקק את שפתיי ופותח עיניים בעדינות. "שלום", השבתי עם חיוך שובב. איזו קבלת פנים… "יאללה ממי, עלי". אני עולה על האופנוע, מרימה את ריצ´רצ´ המעיל והוא מתניע. אח, איזה ויברציות מנוע 1,400 מסוגל לעורר… המנוע רועם ומדגדג את כל כולי ואני, מתענגת על כל שניה של דהירה בעליות ירושלים. אני מפסקת את רגליי עד כמה שאפשר, מחבקת אותו חזק חזק מאחור ונצמדת אל הבחור שלי. השדיים נמחצים בחוזקה על גבו הרחב. ישבנו המוצק משתפשף בין רגליי. יו כמה שזה טוב. הלוואי והנסיעה הזו לא תיגמר לעולם. הוא דוהר על 120 . האדרנלין עובר לי בכל הגוף. אני מכניסה את ידיי תחת מעיל העור שלו. מרגישה את שרירי החזה שלו נעים בכל פעם שהוא מזיז את דוושת הגז. איזה חזה מוצק יש לו. הפטמות שלו עומדות. זה מהקור או ממני? אני תוהה מלטפת אותו, נצמדת אליו ולא מרפה, מפסקת את הרגליים עוד יותר והאופנוע רועד תחתיי, נוהם, שואג, מרטיט את גופי, מקפיץ את שדיי על גבו. ידיי מתחילות לרדת… אני מחליקה אותן אל תוך מכנסיו. הוא מתקשה בידיי, זקוף ואיתן, שמח לקראתי, מצפה לפגישה האמיתית שלו איתי. אני אוחזת בו חזק, ומפנטזת על המפגש של שפתיי איתו. מפנטזת על הפלישה שלו אליי. עוד קצת סבלנות, זה כבר ממש קרוב… הפטמות שלי עומדות כמו חיילות מרב ריגוש. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה יותר להמשיך לדהור או להגיע כבר… הוא מתחיל להאט, אני מוציאה את ידיי וחוזרת לחזה. ים המלח לקראתנו והפנייה למושב קרובה. שואבת את הרגעים האחרונים של הנסיעה. כולי רטובה כבר. אוי איזה לילה מצפה לי…… המשך יבוא... (אולי)
החלטתי לקבל ביקורות גם מהפורום הזה. זה חלק מסיפור קצר ובתהליכי התהוות. מקווה שתאהבו- ירדתי בצומת שורש. קפאתי באוטובוס, לבושה בגופייה חשופה. נו שיבוא כבר… עשר וחצי ורק אורות תחנת הדלק מאירים לי. גוד איזה חושך… נראה לי שאני שומעת אופנוע. הסתכלתי לאופק. כן, זה הוא. הוא מגיע. את הבחור הזה אני אזהה גם ממרחק קילומטר. הוא התקרב עם הכלי הסגול, הכבד והמתכתי הזה. רק מלראות את האופנוע אני מסוגלת לגמור… אח! הוצאתי את המעיל שלי מהתיק. הוא נעצר לידי ושלף החוצה את הקסדה. שזוף, גבוה ורחב. זיפים בפניו ומבטו מלא תשוקה. הוא כבר יודע איזה ערב מצפה לו. לא התראנו כמעט חודש. "היי" הוא אמר. לא הספקתי לענות ולשונו כבר מטיילת בפי. מתפרעת… הוא שואב אותה ומוצץ את שפתיי בשקיקה. אוחז בידיו הגבריות את פניי. מחמם את לחיי הקפואות ומעביר ידיו בשערי. הלשון משתוללת…. אני כבר מתחילה להרגיש כמה התגעגעתי… הלשון מתחילה להירגע. תנועותיו עדינות יותר. הוא מלקק את שפתיי ופותח עיניים בעדינות. "שלום", השבתי עם חיוך שובב. איזו קבלת פנים… "יאללה ממי, עלי". אני עולה על האופנוע, מרימה את ריצ´רצ´ המעיל והוא מתניע. אח, איזה ויברציות מנוע 1,400 מסוגל לעורר… המנוע רועם ומדגדג את כל כולי ואני, מתענגת על כל שניה של דהירה בעליות ירושלים. אני מפסקת את רגליי עד כמה שאפשר, מחבקת אותו חזק חזק מאחור ונצמדת אל הבחור שלי. השדיים נמחצים בחוזקה על גבו הרחב. ישבנו המוצק משתפשף בין רגליי. יו כמה שזה טוב. הלוואי והנסיעה הזו לא תיגמר לעולם. הוא דוהר על 120 . האדרנלין עובר לי בכל הגוף. אני מכניסה את ידיי תחת מעיל העור שלו. מרגישה את שרירי החזה שלו נעים בכל פעם שהוא מזיז את דוושת הגז. איזה חזה מוצק יש לו. הפטמות שלו עומדות. זה מהקור או ממני? אני תוהה מלטפת אותו, נצמדת אליו ולא מרפה, מפסקת את הרגליים עוד יותר והאופנוע רועד תחתיי, נוהם, שואג, מרטיט את גופי, מקפיץ את שדיי על גבו. ידיי מתחילות לרדת… אני מחליקה אותן אל תוך מכנסיו. הוא מתקשה בידיי, זקוף ואיתן, שמח לקראתי, מצפה לפגישה האמיתית שלו איתי. אני אוחזת בו חזק, ומפנטזת על המפגש של שפתיי איתו. מפנטזת על הפלישה שלו אליי. עוד קצת סבלנות, זה כבר ממש קרוב… הפטמות שלי עומדות כמו חיילות מרב ריגוש. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה יותר להמשיך לדהור או להגיע כבר… הוא מתחיל להאט, אני מוציאה את ידיי וחוזרת לחזה. ים המלח לקראתנו והפנייה למושב קרובה. שואבת את הרגעים האחרונים של הנסיעה. כולי רטובה כבר. אוי איזה לילה מצפה לי…… המשך יבוא... (אולי)
בכל מקרה...נהנתי רוח הטבע
