חמותי ואני - רב מכר...........
אז זהו שאם אתחיל לספר לכם על חמותי אצטרך בשביל זה ימים ולילות והודעה אחת בפורום ואפילו 10 כאלה לא יספיקו לתאר את כל המצב. רק מסקנה אחת יש לי, פעם חברה חכמה אמרה לי: "רחוק מהעין קרוב אל הלב..." וזה כ"כ כ"כ נכון. תאמינו לי בתור אחת שגרה עם חמותה (בית פרטי, היא קומה מעלי) זה ממש הרס!!! תהיו חזקות, ואני אומרת את זה לעצמי. כי מה שהיא הצליחה לגרום לי זה להוריד לי את הביטחון העצמי שלי ממש לאפס! (שגם ככה לא היה ממש בשמים...) וזה לא היה מתוך רוע או רצון להרוס, אלא מתוך אופי שתלטני במיוחד, אשה שרבה כל יומיים עם אבא/אמא/אח/אחות/גיסה והרשימה עוד ארוכה. היא פגעה בי מאוד מאוד מאז שנישאתי, ולא שהיא היתה צועקת מידי או מקללת, אלא בפחד שהיא יצרה אצלי כלפיה, אני חיה בסיוט, כל היום נועלת דלתות וחלונות כדי שלא אראה אותה והיא לא אותי, היא רוצה לשלוט על החיים שלי באופן מוחלט (גם ככה היא שומעת כל פעם שאני מורידה מים בשירותים...) ועכשיו היחסים ביננו הגיעו למשבר, בעלי ואני החלטנו שעוברים דירה ויהי-מה, (כבר מזמן רצינו אבל לא העזנו רק בגלל הפחד שלנו ממנה) וכשהיא שמעה על זה היא ממש השתוללה, בערך פעמיים בשבוע היא מחכה לבעלי/לי בכניסה לבית ואיך שאנחנו מגיעם היא מתנפלת וצורחת דברים כאלה שפשוט אי-אפשר להאמין שאדם שפוי מדבר. (אני מזמן אמרתי שהיא לא שפויה ועזרה נפשית לא תזיק לה) שורה תחתונה שלה, שהיה ואם "נעיז" לעבור דירה, א.לא תהיה לילדים שלנו סבתא. ב.לא נראה ממנה שקל ג.היא תתאבד וזה יהיה על המצפון שלנו (פעם בתאונת-דרכים, פעם בעזרת כדורים, תלוי במזג האוויר. חשוב לציין שהיא גרושה, חיה לבד, אין לה חברים, עם המשפחה שלה תמיד היא רבה, והיא פשוט חשבה שאנחנו נמלא לה את החסר ונעמוד בכל דרישותיה... אין לי כוח לפרט יותר מכיוון שזה עושה לי רק רע לדבר על זה שוב ושוב, במחינתי זה לעבור את הסיוט שוב. אני מקווה שבפעם הבאה שאכתוב פה כבר אהיה בבית אחר והיא לא תהיה על הראש שלי (תרתי משמע) אני יודעת שלא אתפטר מהר מהסיוט כי כל הזמן אפחד שהיא תבוא אלי גם לשם, אבל אני בטוחה שלבד ארגיש הרבה יותר בטוחה ומוגנת ולאט לאט זה יעבור. ואם תשאלו אותי מה החלום שלי
בטח תבינו כבר לבד..... כ"כ פשוט ואנושי, לגור לבד בלי חמותי!!!!!!!!!!!!!! לו יהי...
אז זהו שאם אתחיל לספר לכם על חמותי אצטרך בשביל זה ימים ולילות והודעה אחת בפורום ואפילו 10 כאלה לא יספיקו לתאר את כל המצב. רק מסקנה אחת יש לי, פעם חברה חכמה אמרה לי: "רחוק מהעין קרוב אל הלב..." וזה כ"כ כ"כ נכון. תאמינו לי בתור אחת שגרה עם חמותה (בית פרטי, היא קומה מעלי) זה ממש הרס!!! תהיו חזקות, ואני אומרת את זה לעצמי. כי מה שהיא הצליחה לגרום לי זה להוריד לי את הביטחון העצמי שלי ממש לאפס! (שגם ככה לא היה ממש בשמים...) וזה לא היה מתוך רוע או רצון להרוס, אלא מתוך אופי שתלטני במיוחד, אשה שרבה כל יומיים עם אבא/אמא/אח/אחות/גיסה והרשימה עוד ארוכה. היא פגעה בי מאוד מאוד מאז שנישאתי, ולא שהיא היתה צועקת מידי או מקללת, אלא בפחד שהיא יצרה אצלי כלפיה, אני חיה בסיוט, כל היום נועלת דלתות וחלונות כדי שלא אראה אותה והיא לא אותי, היא רוצה לשלוט על החיים שלי באופן מוחלט (גם ככה היא שומעת כל פעם שאני מורידה מים בשירותים...) ועכשיו היחסים ביננו הגיעו למשבר, בעלי ואני החלטנו שעוברים דירה ויהי-מה, (כבר מזמן רצינו אבל לא העזנו רק בגלל הפחד שלנו ממנה) וכשהיא שמעה על זה היא ממש השתוללה, בערך פעמיים בשבוע היא מחכה לבעלי/לי בכניסה לבית ואיך שאנחנו מגיעם היא מתנפלת וצורחת דברים כאלה שפשוט אי-אפשר להאמין שאדם שפוי מדבר. (אני מזמן אמרתי שהיא לא שפויה ועזרה נפשית לא תזיק לה) שורה תחתונה שלה, שהיה ואם "נעיז" לעבור דירה, א.לא תהיה לילדים שלנו סבתא. ב.לא נראה ממנה שקל ג.היא תתאבד וזה יהיה על המצפון שלנו (פעם בתאונת-דרכים, פעם בעזרת כדורים, תלוי במזג האוויר. חשוב לציין שהיא גרושה, חיה לבד, אין לה חברים, עם המשפחה שלה תמיד היא רבה, והיא פשוט חשבה שאנחנו נמלא לה את החסר ונעמוד בכל דרישותיה... אין לי כוח לפרט יותר מכיוון שזה עושה לי רק רע לדבר על זה שוב ושוב, במחינתי זה לעבור את הסיוט שוב. אני מקווה שבפעם הבאה שאכתוב פה כבר אהיה בבית אחר והיא לא תהיה על הראש שלי (תרתי משמע) אני יודעת שלא אתפטר מהר מהסיוט כי כל הזמן אפחד שהיא תבוא אלי גם לשם, אבל אני בטוחה שלבד ארגיש הרבה יותר בטוחה ומוגנת ולאט לאט זה יעבור. ואם תשאלו אותי מה החלום שלי
