"רחמים הוא רגש נפלא.
זהו אותו רגש שאדם חש בראותו זחל מעוך. תחושה מרוממת... כל מה שעלייך לעשות הוא להביט כלפי מטה. הרבה יותר קל. כשאת מתבוננת כלפי מעלה, חשה את כאב בצווארך. רחמים, זהו רגש נעלה ביותר, שמצדיק את הייסורים והסבל. מוכרחים להיות ייסורים בעולם, אחרת כיצד נוכל להיות בעלי מידות נעלות ולהרגיש את רגש הרחמים?" (מתוך "כמעיין המתגבר", איין ראנד) אז או שמה שעשית נבע מתוך פעולה אוטומטית, אינסטינקטיבית, מחונכת היטב, או מתוך חמלה אמיתית. את זה רק את יודעת - את היית שם. בחמלה, כפי שאני תופס את זה - לא מסתכלים למעלה/למטה, אלא בגובה העיניים. תיקון עולם זה דבר נהדר, אבל קודם כל אתה צריך לתקן את עצמך. אז כדי להבין מה התפקיד של חמלה - אתה צריך להבין כיצד היא עוזרת לך. אני חושב שהמטרה של תירגול חמלה הוא, לפוגג את הגבולות שבד"כ אתה לא נוגע בהם אשר נמצאים בינך ובין הסובב אותך. חלק מהדרך שצריך לעבור כדי להגיע לתחושה של אחדות. ההזדהות (ע"ע כל מה שכתוב על חמלה ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" של מילן קונדרה) היא האלמנט שמגדיר חמלה. בעוד שרחמים - הם הפרדה בינך לבין מי שאתה מרחם עליו, שנועדה להדגיש את הפער כדי להאדיר את הגדולה המוסרית כביכול שלך. סתם משחק. אני מדבר על שני דברים שונים - תתעלמי מהמילים אם משהו מתנגש אם ההגדרות שלך, נסי לראות למה אני ממש מתכוון - ואז כבר תביני אותי, לפי המילון האישי שלך.
