היי אלישבע היקרה
חלמתי שכאילו אני בצבא
וצריכה לאייש חמ"ל, שגם אמור להגן עליי
אבל משום מה, הוא לא היה מקום מוגן.
היו אזעקות
פחדתי מאוד, הייתה בהלה כזו
זה היה לבחור בחוקים או להגן על עצמי
אני חושבת שבסוף הפקרתי אותו, כדי לברוח ולהציל את עצמי
פתאום אני בסלון, לא יודעת מה זה הבית הזה.
זוכרת ספה מעור חום כהה/שחור, אולי היה שם בחור
ואני לא זוכרת מי בא אליי בטענות..
הפחד הגדול היה שאין פתרון, או שינזפו בי, או שאסכן את עצמי
סכנה מול סכנה
רקע:
בצבא הייתי באמת בחמל, אבל פסלתי מקצוע, היה לי קשה שם.
מלבד סיפור הילדות והמשפחה. אתמול היה סשן קשה עם המטפלת (הרכה)
הייתי בהלם. הרגיש לי שהשיחה הזו הייתה צריכה להיעשות לא בסשן על חשבון הזמן והכסף שלי, זה לא הוגן.
אבל הפחד שלא תהיה, כי עזרה לי המון.
אז הקשבתי לה, ניסיתי לנהל דיון..
גם ככה למטפלת הנוקשה אני לא הולכת כרגע (לא בקשר כרגע, ההתאהבות שלי בה לא חלפה לגמרי)
מצד 1 אני מרגישה את הגדילה שלי, מצד שני, זה מאוד כואב גם
שלפעמים לא מבינים אותי
לגבי הסשן אתמול- הרגשתי בזבוז זמן ב40 דק הראשונות, על היעדר הבנות שלה, גבולות שלה
שהיא תוקפת! פתאום לא מסבירה
וזה ככ עיצבן אותי
היא נעלבה ממני, וזה בגלל שהיא לא הבינה אותי בכלל
אם הייתה נותנת לי לדבר זה היה חוסך מלא זמן
אבל הרגשתי שזה מה שהיה צריך להיות
ההרגשה שלי מול בני אדם שהם הפרעה/סכנה לקיום שלי
זו ה"צליעה" מ"תאונת" הילדות
תודה מראש
וגם תודה על הכל. אני לומדת ממך, מהפירושים ומנק מבטך.
חלמתי שכאילו אני בצבא
וצריכה לאייש חמ"ל, שגם אמור להגן עליי
אבל משום מה, הוא לא היה מקום מוגן.
היו אזעקות
פחדתי מאוד, הייתה בהלה כזו
זה היה לבחור בחוקים או להגן על עצמי
אני חושבת שבסוף הפקרתי אותו, כדי לברוח ולהציל את עצמי
פתאום אני בסלון, לא יודעת מה זה הבית הזה.
זוכרת ספה מעור חום כהה/שחור, אולי היה שם בחור
ואני לא זוכרת מי בא אליי בטענות..
הפחד הגדול היה שאין פתרון, או שינזפו בי, או שאסכן את עצמי
סכנה מול סכנה
רקע:
בצבא הייתי באמת בחמל, אבל פסלתי מקצוע, היה לי קשה שם.
מלבד סיפור הילדות והמשפחה. אתמול היה סשן קשה עם המטפלת (הרכה)
הייתי בהלם. הרגיש לי שהשיחה הזו הייתה צריכה להיעשות לא בסשן על חשבון הזמן והכסף שלי, זה לא הוגן.
אבל הפחד שלא תהיה, כי עזרה לי המון.
אז הקשבתי לה, ניסיתי לנהל דיון..
גם ככה למטפלת הנוקשה אני לא הולכת כרגע (לא בקשר כרגע, ההתאהבות שלי בה לא חלפה לגמרי)
מצד 1 אני מרגישה את הגדילה שלי, מצד שני, זה מאוד כואב גם
שלפעמים לא מבינים אותי
לגבי הסשן אתמול- הרגשתי בזבוז זמן ב40 דק הראשונות, על היעדר הבנות שלה, גבולות שלה
שהיא תוקפת! פתאום לא מסבירה
וזה ככ עיצבן אותי
היא נעלבה ממני, וזה בגלל שהיא לא הבינה אותי בכלל
אם הייתה נותנת לי לדבר זה היה חוסך מלא זמן
אבל הרגשתי שזה מה שהיה צריך להיות
ההרגשה שלי מול בני אדם שהם הפרעה/סכנה לקיום שלי
זו ה"צליעה" מ"תאונת" הילדות
תודה מראש
וגם תודה על הכל. אני לומדת ממך, מהפירושים ומנק מבטך.