הו, אם זה היה כל כך פשוט...
אז האנושות היתה במקום אחר כרגע.
אלפי (ואולי מליוני) אנשים היו "ערים".
האם זה היה טוב?
ובכן, מי יודע?
בפועל, אפשר לא רק להצביע אלא אפילו להתיק בפועל ממש את מודעותו של אדם אל המקום הזה, שבו היא מזהה את עצמה. אין ספק שזה מצליל ומרגיע.
האם האדם נעשה ער, כתוצאה מכך?
לא.
כלומר, אולי כן, טיפה, לזמן קצר (ובאופן שטחי מאוד).
ניצוץ של מודעות מהבהב לרגע דרכו ונעלם.
אין בידיו להישאר, מפני שאין עבורו קרקע מתאימה.
זהו ניצוץ מודעות לא רק שטחי מאוד אלא גם חולף להפליא. רוב האדם שדרכו ההבהוב הזה התרחש, אף לא יודע בכלל מה קרה/קורה. באם הוא בכלל שם לב לכך, אזי מופיעים בו מיד דמיונות, דימויים או מחשבות לגבי העניין...
האירוע עשוי, לדוגמה, להיות מנוכס לאיזושהי תפישת עולם שמסבירה אותו (סביר להניח שמשהו "אודות התעוררות") או לכל רקע מנטלי אחר שפעיל שם בפנים ויכול לנכס את זה לעצמו, בתור גרסה כלשהי של "אני חוויתי כך וכך". גם באם התחולל שם רגע מודעות טהור ויפה, ברגע שהוא הסתיים יש שם סיפורים ומעשיות.
נדיר מאוד שניצוץ כזה הופך ללהבה קבועה יותר.
כאשר זה קורה, יש באפשרותה של להבת המודעות לא רק להתייצב ולהישאר, אלא גם להעמיק.
זה לא קורה "מעצמו", למרבה המזל. זהו שער נדיר מאוד לאדם לפסוע דרכו. אף אחד כמעט לא רוצה בכך, בראש ובראשונה מפני שאף אחד כמעט לא יודע על כך דבר באמת, למעט מחשבות כלליות העוסקות "בהתעוררות" ומתכתבות עם זכרונות או הצצות קלושות, שאפילו הן כבר מזעזעות את המערכת במובן החיובי של המלה. רק מי שהתחיל להתוודע לעצמו, מתחיל לרצות בכך, אולם התחלה זו איננה נוטה להמריא בתנאים של היום, תחת רעש פנימי כה כבד במרחב התודעה. אנחנו קשורים מאוד לדמויות השווא שבתוכנו. אנחנו מאמינים שהן שוות לנו משהו, אולי אפילו שהן אנחנו. לעתים אנחנו אפילו מוכנים למות בכדי להגן עליהן, למרות שהן לא שוות עבורנו דבר... והן מחליפות את מי שאנחנו באמת.
