חמש שנים למותו של מתן

[מיכל@בר]

חמש שנים למותו של מתן

ששרת בשייטת. אחותו, דגנית, קראה את הדברים האלה: "לפני כמה חודשים שמעתי ראיון עם פסיכולוג אחד שאמר שהמשפט שהרבה אנשים מאמינים בו "מה שלא הורג אותך מחשל אותך" הוא בכלל לא נכון. ואני מאד מסכימה עם מה שהוא אומר. כי אני חושבת שהאדם, כל מכה שהוא מקבל, וכל אסון שהוא חווה, הורג אותו כל פעם קצת, מחליש אותו, והלב לא שוכח והגוף לא שוכח. אמנם ממשיך לסחוב במעלה החיים, אבל קצת יותר פצוע, קצת יותר מצולק וקצת יותר צולע. מוות של מישהו כל כך קרוב, ההעלמות הפיזית שלו מהחיים היומיומיים לא מחשלת אותך לכלום. היא משאירה אותך זרוק בצד הדרך המום, מבולבל ואחר כך מנסה לאסוף את השברים ולהמשיך. וההמשך תמיד יהיה פרק ב´. תמיד החיים מפה ואילך יהפכו להיות לפני מה שקרה ואחרי.. בחודשים האחרונים הנוכחות שלך אצלי מורגשת יותר מתמיד ואני חושבת עליך כל הזמן. מעגל אחד נסגר ופתאום נפתח חדש ואתה חלק כל כך חשוב במעגלים האלה. אולי החלק הכי חשוב. אז שיהיה לך חג חנוכה שמח, אח יקר שלי, ותדע שהנוכחות שלך בחיי היא אחד החלקים הכי חשובים במי שאני".

 

[אמא של ג..]

מיכל, את נהדרת

איפה את מוצאת את הדברים האמיתיים האלו ? אין מילה אחת מיותרת, אין מילה אחת שיש בה הגזמה, אין התרסה אין האשמה יש רק - אמת טהורה מילים שאומרות את הכל . ה כ ל ! ! !

 

[מיכל@בר]

יקרה.... הדברים האמיתיים האלה

נאמרו באזכרה שהתקיימה היום. אכן, דגנית כתבה מהבטן, מהבטן של אחות כואבת...

 

[נ.תהילה]

אכן נהדרת...

כל כך יפה כתבה האחות הזו. ממש עוצר נשימה. אני, דווקא מאוד מאמינה במשפט "מה שלא הורג מחשל". כך אני מרגישה שהמוות של אחותי עשה לי. בהתחלה באמת היה נראה לי שזה הורג אותי לחלוטין, אבל לאחר שאני כמו שאומרים "קמה מהנפילות", אני מרגישה שייצאתי מחוזקת. בהחלט. פעם ההורים שלי ואני דיברנו על מה המוות של אחות שלי (והבת שלהם) עשה לנו. ואני אמרתי שעם כל הקושי העצום והתסכול והכאב הנורא הזה, יש משהו חיובי בעניין. אמרתי להם שאני חושבת שאני לא הייתי אותו בן אדם שאני עכשיו, לולא הייתי צריכה להתמודד עם דבר כה קשה. כמובן שהייתי מסכימה להיות הרבה פחות כך וכך (לדוגמא פחות רגישה ומבינה) בתמורה שאחותי תחזור אלינו. זו בכלל לא שאלה!!! אבל אם זה כבר קרה לנו, ובלתי ניתן לשנות את זה, אני חושבת שכדאי לנסות ולמצוא משהו חיובי בענין. משפטה האחרון של דגנית, עשה לי משהו: "הנוכחות שלך בחיי היא אחד החלקים הכי חשובים במי שאני". איזה משפט נכון ואמיתי. וואו. ותודה מיכל שהבאת את הקטע. מאחלת לכולנו, לעם שלנו, ימים טובים יותר

תהילה

 

[מיכל@בר]

תהילה, כל כך נכון מה שאת כותבת,

שאם כבר... אז כבר... לנסות למצוא את המשהו החיובי בכל הברוך הזה..

 

[עדנה, אמא של אייל]

החיים לפני והחיים אחרי..בעקבות דברי

האחות של מתן. ציון דרך אישי בחיים....תאריך פרטי, פטור מלוח אירועי השנה הממלכתי והדתי.... כמעט צריך שיהיה מקום ריק בכל טופס רשמי: אנא ציין/י את תארך "האחרי" במקום המתאים. לדוגמא: מספר הילדים לפני......מספר הילדים אחרי....וכנ"ל לגבי אחים ואחיות....... וחשבתי המון בשנתיים האחרונות, על האפשרות "לחיות או לא לחיות"....ואיך לחיות. על משמעות החיים ועל היכולת להמשיך הלאה רק ברמת הישרדות.....וקוממתי לא אחת גם את עצמי על עצמי... בשל הפער הגדול הזה בין התובנות לתחושות....האם תיתכן בכלל איזו התחדשות פנימית, או צמיחה אישית על מצע של אובדן? ולפני כמה ימים התגבשה בי איזו הבנה והיא: שבחרתי מחדש בחיים........ והחיים שהיו לי "לפני", במידה מסוימת נבחרו עבורי מלכתחילה....והחיים "שאחרי", הם הבחירה שלי....... אז זה מה רציתי להגיד...בליל חורף סוער שכזה, המחשבות נאמרות בקול......

 

[מיכל@בר]

עדנה יקרה...

מצע של אובדן, את כותבת, איך אפשר לבנות עליו משהו כמו התחדשות או למצוא משמעות כשהוא ברקע... ומסתבר שאנחנו מפתיעים את עצמנו לא מעט ביכולות האלה, שמי האמין שיתכנו בכלל. וכמוך, כשבחרתי בחיים, ידעתי והבנתי שמעתה הם הבחירה שלי..

 

[אחת מהצד]

החיים באמת נחתכים לשניים

ויש לפני ואחרי. וזמן ארוך אחרי הרגשתי גם אני "מוטלת פצועה". צלקות.. לב פגוע. אבל אחר כך התחיל לקרות משהו אחר. אחרי שהבנתי שנשארת פה. ואחר כך שבוחרת לחיות. ואחר כך שרוצה לחיות נכון וטוב. לי. וזה לא להסכים לחיות לפי החסר והפחד והאין. להתעקש לגלות מחדש את העולם ולאהוב אותו דרך העיניים שקצת יותר החכימו. וקצת יותר התבגרו. להגיד זה מה יש. ועם זה צריך לנצח. שני חלקים של משפט שכל אחד לוקח כמה שנים להפנים. למצוא מה כן יש. לקחת כל פינה ולמצוא מה (יותר) טוב. את מה אפשר לקחת. מאיפה אפשר לגדול. את מה עוזבת אחורה. ויש עומק שמקבל רק מי שאיבד. יש רגישות שבאה ממקום אחר ולא רק של הבנה והפנמה. יש הבחנה הרבה יותר חדה בין העיקר והטפל של החיים. יש יכולת להעריך באמת אהבה. נולדת יכולת אחרת לאזן. כן מיכל. מרגישה שיש ממה לצמוח אחרי.. גם כי מאמינה שתמיד אפשר לצמוח ומכל מקום. צריך סבלנות. הרבה אורך רוח. סלחנות. מודעות. והעיקר.. לא לפחד להתעסק עם הדברים. לבחור מה טוב ומה נכון לעצמך. ולא שהכל וורוד וקל ונינוח. ממש לא. ויש ימים שאי אפשר לנשום מרוב געגוע כואב ועצב ודברים שעולים. כן יש ימים כאלה. חלק משינויי מזג האוויר. באים הולכים. השמש חוזרת לזרוח. ואם לא היום אז מחר. הפנמה של העולם לא עומד מלכת. הקלישאה הכי גדולה. כמה חוכמה שיש בה.. והחיזוק הכי גדול בא מהאהבה. (כן אמא של ג´ והתרגשתי המון בשבילך). אהבה לילדים. אהבה לאיש. והשוס הכי גדול .. אהבה לעצמך. אחת אחרי

 

[נופשת]

כוחו של האובדן.

קודם כל מיכל, למרות שאנחנו לא מכירות, המון אהבה בימים הללו.. לדעתי, אנשים שחוו אובדן, חווה גם את הרגש של להיות או לחדול, לצערי- יותר מפעם אחת.. ואז כמו עוף החול, בכל פעם מתרסקים ומתים, וקמים מחדש, טיפה אחרת, טיפה יותר מחוזקים. ועם ההחלטה היותר נחושה של לחיות. ואם לחיות, אז רק לטוב.. וכן, אני מסכימה שאין כמו אובדן אישי על מנת לשכנע את עצמנו שאין ברירה אלה להיות חיובים, ולפתוח את עצמנו לחיובי שבחיים, ומשם להמשיך בתנועה, גם כשקשה מנשוא. עכשיו קצת קשה לי משום מה, בלי שום יום שנה להתלות בו.. אבל אני עוד אקום ואתאושש. אני יודעת כבר שזה יקרה, וזה כח שאין להרבה אנשים.הידיעה הזו שאני , למרות ההתרסקות הרי אקום. כי כבר עשיתי זאת מליון פעמים. שיואו. יצא לי ארוך. שאני אמות המון חיבוקים מיכל. ותשרדי את השבוע. בשמחות.

 

[מיכל@בר]

נופשת חופשת יקרה... אני חושבת שחלה

כאן אי הבנה.. מתן הוא לא הבן שלי, הוא בן של חברים שאתמול הייתי באזכרה שלו.. ואני מאמינה, שעם הכוחות שלך תוכלי לקום מההתרסקות הזו, שתדעי לצאת מהמצב הקשה הזה ויבואו ימים טיפה קלים יותר... כך מאחלת לך ובגדול

 

[אמא של ג..]

לנופשת - כאן מצויירת כתף

חבל שאין אייקון של כתף, כי מה שבעצם רציתי זה לתת לך את כתפי (משענת קנה רצוץ) להניח עליה את הראש. מכירה את הימים האלו שלכאורה "בלי שום סיבה" - נופלת. את ההסיבה כולנו מכירות. ואיזה כח יש לך לזכור, בזמן הנפילה, שגם מגיע זה העליה. מחבקת אותך ומתחלקת איתך במעט הכח שיש לי.

 

[אחת מהצד]

נופשת..

כן.. בשמחות.. גם בנפילות. וגם בסתם.. יצא לי קצר.. האורך קובע?

 

[מיכל@בר]

אלה אותן פינות שתהילה דיברה עליהן,

איך לנסות למצוא את החיובי שבברוך הזה. ובהחלט יש את הערך המוסף של איסוף מחדש, מחשבה שונה, פרופורציות, וכל אותם דברים שהיו לנו כל כך ברורים לפני הספירה ונראים אחרת אחריה. לפעמים יש לי הרגשה שאמנם עולם כמנהגו נוהג, רק שאני נוהגת לפעמים נגד התנועה, בכבישים שלא היו מוכרים לי מקודם, ומגלה עוד ועוד שבילים חדשים ושונים. למה אהבה לעצמך היא שוס?..

 

[אמא של ג..]

כבר אמרתי שאינך בצד כלל

אמת ! אמת ! אמת! כל כך נכון, כל כך אמיתי, כל כך מתאים לי.