חנה סנש.....
חנה סנש חנה סנש נולדה ב- 17 ביולי 1921 בבודפסט, בירת הונגריה. אביה – בלה סנש – היה סופר ועיתונאי ידוע, והוא נפטר כשהייתה חנה ילדה. חנה הייתה קשורה לאביה במיוחד, והיה לה קשה להשלים עם מותו. חנה גדלה במשפחה מבוססת, וגם לאחר פטירת אביה, חיה המשפחה בתנאים נוחים. אך כשהייתה בת 17 (1938), הגיעה למסקנה שעליה לעזוב את הונגריה, ארץ הולדתה, ולנסוע לארץ ישראל. בשנת 1939 הגיעה למסקנה שעליה לעלות לא"י. היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, הייתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך לארץ ישראל. בנהלל למדה עד 1941 ועז הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה. לחנה לא היה קל בקיבוץ. העבודות שהוצעו לה בקיבוץ לא משכו את ליבה, והיא השתוקקה לכתוב. עם הזמן גברו בה רגשות בדידות, חסר וחוסר נחת. לכן החליטה לפנות לפעילויות אתגריות חדשות. היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים. ב- 1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה. במרץ 1944 צנחה חנה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. שם שהו שלושה חודשים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים. התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או אם לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהיו הפרטיזנים אמורים לספק. חנה הייתה משוכנעת בדעתה שיש לדבוק במשימה. היא חצתה את הגבול ביוני 1944. מיד לאחר מכן נתפסה ע"י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת. חנה כפרה בהאשמות שכן לא ראתה עצמה הונגריה אלא ארץ-ישראלית. היא נלחמה על זהותה זו למרות שידעה שהיא מסכנת עצמה בעונש מוות. ב- 7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג. השיר "אשרי" נכתב ב- 2 במאי 1944, בעברית, כחודשיים לאחר הצניחה בקרואטיה. זהו אחד משיריה האחרונים. השיר הולחן בידי דוד זהבי. שיר מפורסם אחר של חנה סנש הוא "הליכה לקיסריה" ואולי את/ה מכיר/ה אותו לפי מילותיו הפותחות: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם". (שאוב מתוך תוכנית הלימודים "תעודה וזהות – השואה בראי הספרות", בהוצאת מטח, 1995.)
חנה סנש חנה סנש נולדה ב- 17 ביולי 1921 בבודפסט, בירת הונגריה. אביה – בלה סנש – היה סופר ועיתונאי ידוע, והוא נפטר כשהייתה חנה ילדה. חנה הייתה קשורה לאביה במיוחד, והיה לה קשה להשלים עם מותו. חנה גדלה במשפחה מבוססת, וגם לאחר פטירת אביה, חיה המשפחה בתנאים נוחים. אך כשהייתה בת 17 (1938), הגיעה למסקנה שעליה לעזוב את הונגריה, ארץ הולדתה, ולנסוע לארץ ישראל. בשנת 1939 הגיעה למסקנה שעליה לעלות לא"י. היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, הייתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך לארץ ישראל. בנהלל למדה עד 1941 ועז הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה. לחנה לא היה קל בקיבוץ. העבודות שהוצעו לה בקיבוץ לא משכו את ליבה, והיא השתוקקה לכתוב. עם הזמן גברו בה רגשות בדידות, חסר וחוסר נחת. לכן החליטה לפנות לפעילויות אתגריות חדשות. היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים. ב- 1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה. במרץ 1944 צנחה חנה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. שם שהו שלושה חודשים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים. התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או אם לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהיו הפרטיזנים אמורים לספק. חנה הייתה משוכנעת בדעתה שיש לדבוק במשימה. היא חצתה את הגבול ביוני 1944. מיד לאחר מכן נתפסה ע"י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת. חנה כפרה בהאשמות שכן לא ראתה עצמה הונגריה אלא ארץ-ישראלית. היא נלחמה על זהותה זו למרות שידעה שהיא מסכנת עצמה בעונש מוות. ב- 7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג. השיר "אשרי" נכתב ב- 2 במאי 1944, בעברית, כחודשיים לאחר הצניחה בקרואטיה. זהו אחד משיריה האחרונים. השיר הולחן בידי דוד זהבי. שיר מפורסם אחר של חנה סנש הוא "הליכה לקיסריה" ואולי את/ה מכיר/ה אותו לפי מילותיו הפותחות: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם". (שאוב מתוך תוכנית הלימודים "תעודה וזהות – השואה בראי הספרות", בהוצאת מטח, 1995.)