חנוכה - הֶקְשֶר 'אחר'

חנוכה - הֶקְשֶר 'אחר'

בכל חנוכה, טוב אם לומר את האמת גם בפסח (משום מה לא בראש השנה), תמיד, אבל תמיד יש רגע של 'שואה'. תמונה מסויימת שרצה לי בראש איך 'שם' ניסו להדליק נרות או לחגוג את חג הפסח. החיבור בין 'התמונה' לבין המקור הטשטש לגמרי. אולי אחד מאתרי ההנצחה בעולם שהייתי בהם, אולי ספר שקראתי בילדות, או הצגה או אחד מהסרטים - תיעודיים או לא, הכל יכול להיות. הענין הוא שבשני החגים הללו, ברגע שמברכים למשל בחנוכה כשמדליקים את הנרות ומברכים - 'תמונה' מ'שם' עוברת . בהתחשב בעובדה שהפרסומות של החזרה בתשובה שמנסות לשכנע להדליק נרות שבת ולערוך קידוש מעצבנות אותי, אז ברור שזה לא בא מהצד הדתי אלא מהצד היהודי - זהות של עם . זו לא מחשבה מטרידה או מציקה אלא יותר הרגשה של 'חוליה בשרשרת'. הילדים שלי, לא נחשפו בגיל מוקדם ובוודאי לא באותו היקף כמוני לנושא השואה.
 

טאסנים1

New member
מזדהה איתך. אני נזכרת בסצינה מאנה פרנק

בה הם חוגגים את אחד מהחגים חנוכה או פסח. משום מה לא זכור לי איזה מהחגים, רק ששרו שיר מהחג ביחד, בשקט. השיר "אני נושאים לפידים" מעביר אותי מיד לפרטיזנים, מישהי היום אמרה לי שזהו שיר "שואתי" כך שאינני היחידה שעושה את הקישור הזה.
לדאבוני, אני מרבה לחשוב ולעשות הקשרים עם התקופה האיומה ההיא.
 
לפי אתר

זמרשת השיר חובר בתחילת שנות השלושים ולא בהקשר לשואה.
http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=357

אני תוהה האם הקישורים הללו, מאפיינים דור מסוים - שחונך בצורה מסויימת (היו בתים שהשואה הושתקה). נושא השואה ובפרט למידת הנושא והתוצאה שלו (כמו הקישור שאת עושה ואני עושה ואני מניחה שאנחנו לא היחידות ...) מעורר אצלי מחשבות שונות, לא מהסוג שמאפיין את הגישה ההגמונית בארץ, אבל זה נראה לי סיפור אחר.
 

טאסנים1

New member
כן, אני יודעת שלשיר אין קשר לשואה אבל משהו בו

מעביר אותי לשם, אני לא יודעת אם המילים או הלחן. אולי הצירוף.

נושא השואה היה מאד אינטנסיבי במערכת החינוך ושידורי הטלויזיה ביום הזיכרון.
אני חושבת שההשפעה שיש לנו קשורה לחינוך ולמי שאנחנו, בהנחה שלא כל האנשים שסביבי הושפעו באותו אופן, ברמה ובסוגיה.
הנושא היהודי, למשל, כלל לא העסיק אותי, הקישורים שאני עושה נוגעים בעיקר לישות הקורבנית.
 

טאסנים1

New member
רק על בני דורי לספר ידעתי..

אני לא יודעת איך הדברים מתנהלים היום. אני מתארת לעצמי ששילוב הנושא במערכת החינוך לא השתנה.
מעניין איך זה משפיע. חשבתי על עוד נקודה משמעותית. הקירבה שלנו לתקופה. ביננו היו גם ילדים, דור שני.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כן...
אנחנו בנות אותו דור, מתחברת מאד לדברייך.
גם אני דור שני, עבדתי שנים כדי להשתחרר
ממה שדינה ורדי כינתה 'זהות של נר זכרון'
בסיפרה 'נושאי החותם'.
ועדיין, כל דבר מוכנס אצלי איכשהו להקשר השואתי.
חגים, פוליטיקה, הורות, אהבה, הכל.
אין מה לעשות, האפר זורם לי בדם.
&nbsp
 

טאסנים1

New member
יפה כתבת.

ביטוי קשה - "האפר זורם לי בדם" . כמה שהוא נוראי הוא יפה. מעביר בעוצמה את המסר.
ממליצה לך לקרוא, אם עדיין לא קראת, את "שואה שלנו" - אמיר גוטפרוינד. גם הוא דור שני לשואה.
הוא מתאר בספר (יש שם גם הרבה הומור, עד כמה שזה נשמע לא אפשרי) את ילדותו ואת הקשר שלו
לשואה דרך הניצולים שחיו בסביבתו.
 
כילדה וכנערה

הייתה לי מודעות מאוד גדולה לכל נושא השואה.
זה השפיע עליי בטירוף בכל יום זיכרון לשואה, ובתשעה באב (כי אסור לקרוא דברים שמחים אז הייתי קוראת סיפורי שואה)...
מאז ניסיתי להתרחק מזה.
אני מאוד, מאוד מקווה שהילדים שלי לא ייחשפו בצורה שאני נחשפתי. לא יהיו מודעים עד כאב. אבל שכזה הוא, לדעתי, לא משהו שאפשר לחיות איתו יום-יום ולשמור על שפיות הדעת.
&nbsp
לגבי "חוליה בשרשרת"...
אני איבדתי כבר מזמן את הבנת המשמעות של "עם".
אני כואבת את כאב האדם ואת כאב החברים, המשפחה והשכנים...
כן, נושא השואה יותר קרוב אליי אבל זה כנראה רק כי אני באותה "קבוצת סיכון"...
&nbsp
זה הגיוני?
 
ענין הילדים

אני יכולה לומר לך שאצלי הם הרבה פחות חשופים. מבחירה. יש את כונניות ספרי ה'שואה' בבית כך שהחומר נגיש. בטיולים בחו"ל במינונים מאוד נמוכים ומבוקרים נחשפים. תמיד, אבל תמיד אני עם הלב לראות שלא מוצפים מדי ואם צריך יוצאים.
אני גם מתנגדת שייצאו 'למסעות השואה' שמשרד החינוך מפיק. הלקחים מהשואה, לטעמי (ולא רק לטעמי ...) לא הופקו די הצורך ומה שכן מפיקים הוא מעוות.
לילדים שלי אין שום קישור כמו זה שאנחנו מתארות פה. אני מנסה לומר לך, שאת יכולה לנווט את ענין החשיפה,לא לשלוט אך לנווט.
לגבי השאלה שלך אם זה הגיוני. ההנצחה עצמה עברה תמורות משיח על 'עם' לשיח של אינדוודואלים. כך שאת מאוד הגיונית. זה טבענו כבני אדם מצליחים להבין את הפרטים ופחות את הכלל.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
עניין הילדים
אצלי העניין מורכב, כי לא רק שאמא שלהם דור-שני,
אבא שלהם גרמני...
כך שיש להם "מטען חורג" משני הצדדים.
כשהיו קטנים, הייתי תמיד לקראת יום השואה מבקשת מהגננות/מורות
שאם הן משוחחות עם הילדים על הנושא, ידברו על ה"נאצים" ולא על ה"גרמנים"...
אני לא יכולה ממש לסנן להם.
הם רואים אותי, הם חיים איתי, אין לי ספק שדברים עוברים.
ואולי זה יישמע רע, אבל בעיניי זה לא נורא.
ה DNA הנפשי שלנו שוּנה לעד, זה מה יש ועם זה ננצח

כל עוד זה מדובר חופשי, בלי העכבות, המחסומים,
השתיקות וההתקות שרוב הדור שלנו גדל איתם,
כל עוד לצד זה הילד מוטען גם בכוחות, בעוצמות, הוא יהיה סדר.
&nbsp
שאלתי את אמי פעם, איך זה שלמרות כל מה שעברה,
גדלה להיות לא רק אדם שפוי, אלא גם עם אמון בבני-אדם,
עם חדוות נתינה ושימחת חיים, והיא ענתה, לאחר רגע מחשבה:
"בארבע השנים הראשונות של חיי קיבלתי צידה מספקת של אהבה".
&nbsp
לגבי הטיולים המאורגנים למחנות ההשמדה- גם אותי הם מחליאים.
הבכור שלי לא השתתף.
&nbsp
 
למעלה