מלכת הקרח הפולניה
New member
חנוניזם ואכפתיות ומעורבות חברתית
משהו שנזכרתי בו, ואני לא זוכרת באיזה הקשר. בזמנו, כשלמדתי בגבעת רם (עם סבתא גנטיקה, שתחיה), הייתה השנה של השביתה הגדולה (זו של המרצים. כשהסטודנטים שבתו אני רק קיבלתי ציון פסיכומטרי). אני זוכרת שרמת המעורבות של גבעת רמניקים יחסית לחבר'ה מהר הצופים הייתה ממש קטנה (ואני מדברת על אחוזים). כשהגיעו אלינו דוכנים ש ל מעורבות חברתית ושל מרכז ברירה- אני לא זוכרת שהרבה נרשמו. כשהייתי בתיאטרון הקהילתי של המרכז, אז אני ועוד אחת היינו מהגבעה (והיא פרשה בסוף) וכל השאר היו מההר. כשהיה פאב על הדשא עם בירה בשנקל, היו סטודנטים שהעדיפו לשחק באבלס בחוות מחשבים ולא להיות למעלה. הייתי שומעת סיפורים לא הכי סימפטיים על האוירה אצלנו בקמפוס, ולא ממש הבנתי על מה כולם מדברים. אצלנו בביולוגיה המצב הזה היה פחות מורגש, וגם היינו מאוד לא תחרותיים. עוזרים אחד לשני. מארגנים דברים פה ושם. הדבר העיקרי שהייתי שומעת על גבעת רם, זה שלומדים שם אנשים שלא ממש אכפת להם ממה שקורה מסביבם. הם לא יפגינו. הם לא יעזרו, והם כל היום תקועים או בחוות מחשבים או באקווריום, ולא ממש רואים מעבר למה שקורה לידם (חוץ מאלה שהיו באגודה, אז כן היו מעורבים). יכול להיות שיש בזה אמת (את האמת- התיאור הזה לא היה תלוש כל כך מהמציאות). השאלה שלי היא למה? ומה הקשר בין מה שנלמד דווקא בקמפוס הזה, לבין הרצון להיות מעורב? (אם הוא קיים בכלל). יכול להיות שבגלל שהטכניון גדול יותר, אז יש בו יותר מעורבות מאשר בגבעה, אבל האם הדבר נכון גם לשם (מבחינת כמות הסטודנטים היחסית)? האם הרצון להצליח ו/או לשרוד הוציא מאיתנו את רוח העשיה וההתנדבות? איך זה איפה שאתם למדתם?
משהו שנזכרתי בו, ואני לא זוכרת באיזה הקשר. בזמנו, כשלמדתי בגבעת רם (עם סבתא גנטיקה, שתחיה), הייתה השנה של השביתה הגדולה (זו של המרצים. כשהסטודנטים שבתו אני רק קיבלתי ציון פסיכומטרי). אני זוכרת שרמת המעורבות של גבעת רמניקים יחסית לחבר'ה מהר הצופים הייתה ממש קטנה (ואני מדברת על אחוזים). כשהגיעו אלינו דוכנים ש ל מעורבות חברתית ושל מרכז ברירה- אני לא זוכרת שהרבה נרשמו. כשהייתי בתיאטרון הקהילתי של המרכז, אז אני ועוד אחת היינו מהגבעה (והיא פרשה בסוף) וכל השאר היו מההר. כשהיה פאב על הדשא עם בירה בשנקל, היו סטודנטים שהעדיפו לשחק באבלס בחוות מחשבים ולא להיות למעלה. הייתי שומעת סיפורים לא הכי סימפטיים על האוירה אצלנו בקמפוס, ולא ממש הבנתי על מה כולם מדברים. אצלנו בביולוגיה המצב הזה היה פחות מורגש, וגם היינו מאוד לא תחרותיים. עוזרים אחד לשני. מארגנים דברים פה ושם. הדבר העיקרי שהייתי שומעת על גבעת רם, זה שלומדים שם אנשים שלא ממש אכפת להם ממה שקורה מסביבם. הם לא יפגינו. הם לא יעזרו, והם כל היום תקועים או בחוות מחשבים או באקווריום, ולא ממש רואים מעבר למה שקורה לידם (חוץ מאלה שהיו באגודה, אז כן היו מעורבים). יכול להיות שיש בזה אמת (את האמת- התיאור הזה לא היה תלוש כל כך מהמציאות). השאלה שלי היא למה? ומה הקשר בין מה שנלמד דווקא בקמפוס הזה, לבין הרצון להיות מעורב? (אם הוא קיים בכלל). יכול להיות שבגלל שהטכניון גדול יותר, אז יש בו יותר מעורבות מאשר בגבעה, אבל האם הדבר נכון גם לשם (מבחינת כמות הסטודנטים היחסית)? האם הרצון להצליח ו/או לשרוד הוציא מאיתנו את רוח העשיה וההתנדבות? איך זה איפה שאתם למדתם?
זה נותן מקום להבן, לראות, להפנים. לללמוד. לשנות
