כל בוקר אני מגיע לעבודה בערך רבע שעה לפני שהבניין נפתח.
פשוט כי אין מקום חניה רשמי בבניין וצריך לחנות ברחוב, וזו השעה היחידה בה עוד יש מקום חניה חינמי...
אז אני מגיע ונשאר ברכב עוד כרבע שעה.
ואז מגיע הרכב הכסוף הקטן והיא יוצאת ממנו.
כל בוקר.
גילפית. מבוגרת ממני לא מעט כך נראה לי.
רואים על הפנים המאופרות שהיא כבר מזמן לא נערה אלא סבתא.
שמורה, זקופה רזה ועם בגדים צמודים ושדיים גדולים וכבדים.
שיער שחור קצר וכל כולה הליכה של מישהי שפעם הייתה הכוסית של כל קבוצה בה היא הייתה וגם היום כסבתא היא שווה אש.
והטקס הקבוע.
היא מביטה בי שיושב ברכב בקצה העין בעודה פוסעת לצד האוטו.
אני מביט בה עם כוס הקפה ביד מבעד למשקפי השמש בלי להסיט את הראש.
והיא יודעת שאני מביט והפה מלא רוק.
והיא מחייכת לעצמה בלב.
ואני יודע שהיא יודעת.
ואני מפשיט אותה בראש.
מלקק את כולה.
כל הסבתא הזו שלי בדמיון.
כולה.
פשוט כי אין מקום חניה רשמי בבניין וצריך לחנות ברחוב, וזו השעה היחידה בה עוד יש מקום חניה חינמי...
אז אני מגיע ונשאר ברכב עוד כרבע שעה.
ואז מגיע הרכב הכסוף הקטן והיא יוצאת ממנו.
כל בוקר.
גילפית. מבוגרת ממני לא מעט כך נראה לי.
רואים על הפנים המאופרות שהיא כבר מזמן לא נערה אלא סבתא.
שמורה, זקופה רזה ועם בגדים צמודים ושדיים גדולים וכבדים.
שיער שחור קצר וכל כולה הליכה של מישהי שפעם הייתה הכוסית של כל קבוצה בה היא הייתה וגם היום כסבתא היא שווה אש.
והטקס הקבוע.
היא מביטה בי שיושב ברכב בקצה העין בעודה פוסעת לצד האוטו.
אני מביט בה עם כוס הקפה ביד מבעד למשקפי השמש בלי להסיט את הראש.
והיא יודעת שאני מביט והפה מלא רוק.
והיא מחייכת לעצמה בלב.
ואני יודע שהיא יודעת.
ואני מפשיט אותה בראש.
מלקק את כולה.
כל הסבתא הזו שלי בדמיון.
כולה.
קבצים מצורפים
-
images.jpg
