חסון אינה חסינה

[עופר בן אברהם]

חסון אינה חסינה

אילה חסון פרסמה בערוץ 13 פרטים שהושגו לכאורה בהאזנת סתר אסורה לשיחה בין גבי אשכנזי, בהיותו רמטכ"ל, ואביחי מנדלבליט, בהיותו פרקליט צבאי ראשי, בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר, הקובע: “המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתכנה של שיחה שהושגו על ידי האזנת סתר, בין שנעשתה כדין ובין שנעשתה שלא כדין, או מגלה ידיעה או תוכן שיחה כאמור ביודעין לאדם שאינו מוסמך לקבלה, דינו [קרי: עונשו המרבי, עב”א] - מאסר חמש שנים".
להגנתה טוענת חסון, כי "חוק האזנות הסתר, סעיף 2ב, מתיר לפרקליט מדינה להכשיר האזנת סתר שיש בה עניין לציבור" (ראו כאן).
האומנם? נבדוק:
סעיף 2ב(ב) לחוק האזנת סתר קובע כך:
"היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או הפרקליט הצבאי הראשי בענין שבתחום סמכותו, רשאים להקשיב לדברים שנתקבלו בהאזנת סתר שנעשתה שלא כדין או לעיין בהם, ולעשות בהם שימוש, הכל לאחת ממטרות, אלה -
“(1) מניעה או חקירה של פשע חמור;
“(2) מניעה או חקירה של כל פשע, מטעמים מיוחדים של חומרת הענין".
עיניכם הרואות: ראשית, אין בסעיף שום היתר לפרסם את הדברים בפומבי; ושנית, הסעיף עוסק רק בעבירות מסוג פשע, קרי: עבירות שעונשן המרבי עולה על שלוש שנות מאסר, בעוד שהעבירה לכאורה הנגלית מהקלטת, שיבוש מהלכי משפט, היא עבירה שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר (סעיף 244 לחוק העונשין), ועל כן היא עבירה מסוג עוון (להגדרות עוון ופשע ראו סעיף 24 לחוק העונשין; להגדרת פשע חמור ראו סעיף 1 לחוק האזנת סתר; וראו גם סעיף 13 לחוק האחרון לעניין קבילות ראיות שנקלטו בהאזנת סתר).
דומה שהעיתונאית הוותיקה, בלהיטותה לזכות בתהילה על חשיפת שחיתות, הפגינה בורות בהבנת החוק ועברה בעצמה עבירה חמורה מזו שניסתה לחשוף...

 

[דיברגנט חדש]

אלא אם כן עוסקים בחיסונים

 

[עופר בן אברהם]

להשלמת התמונה

1. בשידור מנסה אילה חסון לחזק את עמדתה בהיקש מפרשת אפי נוה, אך אין הנידון דומה לראיה: ראשית, משום שאפי נוה חשוד בקבלת שוחד (שוחד מיני תמורת קידום שופטים), וזו עבירה מסוג פשע חמור (סעיף 290 לחוק העונשין); ושנית, משום שהראיות נגדו, שנלקחו מהטלפון הנייד שלו, הושגו לכאורה בעבירה על חוק המחשבים ועל חוק הגנת הפרטיות, אך ספק אם גם על חוק האזנת סתר (לפי הפרשנות המקובלת היום, ככל שהיא מוכרת לי, האזנה בלי רשות לשיחה מוקלטת, להבדיל משיחה חיה, אינה האזנת סתר, ולמיטב ידיעתי, הסוגיה טרם הוכרעה בבית המשפט העליון). בהנחה שהראיות נגד נוה לא הושגו בהאזנת סתר אסורה, המבחן לקבילותן פחות מחמיר (ראו סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות והשוו לסעיף 13 לחוק האזנת סתר).
2. כשהכתב אביעד גליקמן מנסה להתערב בדיון המשודר, אילה משתיקה אותו בזעם ונתלית בסעיף 8(3) לחוק האזנת סתר (היא אמרה: “שמונה גימל”, אבל אין סעיף 8(ג) וגם לא 8ג בחוק האזנת סתר), המאפשר, לטענתה, להכשיר כל האזנת סתר שנעשתה במתקן צבאי או משטרתי. באמת?
כדי להבין את סעיף 8(3) צריך לקרוא קודם את הסעיפים שקדמו לו, סעיפים 4 עד 7 לחוק. בתמצית, סעיפים אלה קובעים, כי להאזנת סתר כדין, שנועדה להגן על ביטחון המדינה, למנוע עבירות או לגלות עבריינים, נדרש היתר מדרג בכיר, למשל, שר הביטחון או נשיא בית משפט מחוזי או סגנו, לפי העניין. ואז בא סעיף 8 ומחריג האזנות סתר מסוימות מהצורך בהיתר, ובין היתר: “(3) האזנה בידי חייל או שוטר שהוסמך לכך בפקודות הצבא או בפקודות הקבע של המשטרה, לפי הענין, לשיחה המתנהלת באמצעי תקשורת שבשימוש צבא-הגנה לישראל או משטרת ישראל".
כלומר: חיילים ושוטרים, שתפקידם להאזין לשיחות אקראיות (להבדיל משיחה מסוימת), המתנהלות באמצעי תקשורת של הצבא או המשטרה, אינם צריכים היתר מיוחד לכל האזנה כזו. ובלתי סביר בעליל לפרש את הסעיף הזה כאילו הוא מתיר האזנת סתר לכל שיחה שהיא בצבא או במשטרה.
יתירה מזו: השיחה הנדונה של אשכנזי ומנדלבליט נערכה בכלל בלשכתו של אשכנזי, משמע: פנים אל פנים, ולא בטלפון של הצבא, כך שסעיף 8(3) ממילא אינו חל עליה.
3. מדוע בכלל הוקלטה השיחה בלשכת הרמטכ"ל?
מפרסומים שונים שמצאתי ברשת הבנתי, שמקליטים שיחות הנערכות בלשכה, אך פקודה או נוהל רשמי לעניין זה לא מצאתי. על כל פנים, לא מתקבל על דעתי, שקיימת חובה, על-פי הוראות הצבא, להקליט כל הגה שמשמיע הרמטכ"ל או מישהו אחר בלשכתו, ברצף, עשרים וארבע שעות ביממה, ובמקרה הנדון, אשכנזי הנחה את מנהלת לשכתו לא להקליט את השיחה, אך ההנחיה לא בוצעה.