חסרת אונים.
רוב הבעיות שלי פחות או יותר נפתרו לזמן קצר. עד שצצו כמה חדשות. בעיקרון, היו לי בעיות בבסיס. אני משרתת בבסיס סגור, מפקדת כיתה בבט"ר, עם סגל לא מי יודע מה, ואוכלוסיית חיילים לא מוצלחת במיוחד. היה לי ממש רע, עשיתי בלאגן, דפקתי נפקדות של יום, הפיצו עליי שמועות מלוכלכות (שאני שוכבת עם חיילים כאלה ואחרים), הרסו לי את החיים. בסופו של דבר, אני בתהליכים לעבור בסיס. שזה טוב. הבעיה היחידה היא, שלמרות שהייתי אצל קצין מיון, ולמרות שיש לי היסטוריית שיחות עם הקב"נית וכמה התקפי חרדה בבסיס והפרעת אכילה די קשה בפרוטוקול, עדיין לא משחררים אותי משם. אמא שלי חולת סרטן. איבחנו אותה לפני כמה ימים כשרגל ימין שלה שותקה. יש לה גידול עצום על 5 חוליות בעמוד השדרה. היא על מורפיום, הוזה מהתרופות, או בוכה מכאבים. אני אמורה להגיע מחר לבסיס. ואני יודעת שהם ימשיכו לאמלל אותי כל עוד הם יכולים. ואין עם מי לדבר. נראה לי שגם לקב"נית בבסיס נמאס ממני. ועדיין לא שיבצו אותי ליחידה חדשה, או שפטו אותי על הנפקדות, שהייתה לפני יותר מחודש כבר. אני מפחדת שירתקו אותי. אני מפחדת שיקרה לאמא שלי משהו אם אני לא אהיה פה איתה. אבא עובד כל היום ואחותי גרה במעונות של האוניברסיטה שלה בצפון. אנחנו גרים באיזור המרכז. אחותי לא תפספס לימודים בשביל אמא שלי. אמא שלי גם לא רוצה שזה יקרה. אני רוצה להיות עם אמא. אני מפחדת שאני אאבד אותה. שהיא תסבול ואני לא אהיה שם לעזור, או לקרוא למישהו. אני לא רוצה לעזוב אותה. אני לא רוצה שהיא תעזוב אותי. אני לא רוצה לא לאכול יותר. אני רעבה. אני לא מסוגלת לחשוב על להכניס משהו לקיבה שלי כי אני יודעת שזה ייפלט תוך 5 דקות מדאגה ופאניקה. אני צריכה עזרה.
רוב הבעיות שלי פחות או יותר נפתרו לזמן קצר. עד שצצו כמה חדשות. בעיקרון, היו לי בעיות בבסיס. אני משרתת בבסיס סגור, מפקדת כיתה בבט"ר, עם סגל לא מי יודע מה, ואוכלוסיית חיילים לא מוצלחת במיוחד. היה לי ממש רע, עשיתי בלאגן, דפקתי נפקדות של יום, הפיצו עליי שמועות מלוכלכות (שאני שוכבת עם חיילים כאלה ואחרים), הרסו לי את החיים. בסופו של דבר, אני בתהליכים לעבור בסיס. שזה טוב. הבעיה היחידה היא, שלמרות שהייתי אצל קצין מיון, ולמרות שיש לי היסטוריית שיחות עם הקב"נית וכמה התקפי חרדה בבסיס והפרעת אכילה די קשה בפרוטוקול, עדיין לא משחררים אותי משם. אמא שלי חולת סרטן. איבחנו אותה לפני כמה ימים כשרגל ימין שלה שותקה. יש לה גידול עצום על 5 חוליות בעמוד השדרה. היא על מורפיום, הוזה מהתרופות, או בוכה מכאבים. אני אמורה להגיע מחר לבסיס. ואני יודעת שהם ימשיכו לאמלל אותי כל עוד הם יכולים. ואין עם מי לדבר. נראה לי שגם לקב"נית בבסיס נמאס ממני. ועדיין לא שיבצו אותי ליחידה חדשה, או שפטו אותי על הנפקדות, שהייתה לפני יותר מחודש כבר. אני מפחדת שירתקו אותי. אני מפחדת שיקרה לאמא שלי משהו אם אני לא אהיה פה איתה. אבא עובד כל היום ואחותי גרה במעונות של האוניברסיטה שלה בצפון. אנחנו גרים באיזור המרכז. אחותי לא תפספס לימודים בשביל אמא שלי. אמא שלי גם לא רוצה שזה יקרה. אני רוצה להיות עם אמא. אני מפחדת שאני אאבד אותה. שהיא תסבול ואני לא אהיה שם לעזור, או לקרוא למישהו. אני לא רוצה לעזוב אותה. אני לא רוצה שהיא תעזוב אותי. אני לא רוצה לא לאכול יותר. אני רעבה. אני לא מסוגלת לחשוב על להכניס משהו לקיבה שלי כי אני יודעת שזה ייפלט תוך 5 דקות מדאגה ופאניקה. אני צריכה עזרה.