חסרת אנרגיות
לפני כשנה עברתי הפלה לפני כשלושה חודשים עברנו דירה בנותיי הבכורות הגיעו לגיל 18 ופרחו מהקן ובעלי? בעלי נחשב לאדם טוב ואיכפתי שעוזר לכל אחד, אך לדעתי יש לו בעיה רגשית עצומה - פשוט אין לו רגש, הוא לא יודע לתמוך, לעודד, להבין לעזור, כן בהחלט, אך הכל אצלו הגיון, כבר מספר פעמים דיברתי איתו על כך שאנו זקוקים לזמן איכות עם עצמנו, והוא אמר לי שאני צודקת אך הוא לא מוצא את הזמן, בכלל לדברים החשובים באמת (בעיני) כמו המשפחה והזוגיות קשה לו למצוא זמן (וכמובן גם לטיפול זוגי - שלא נדבר על המחיר...) אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל את הכל, ונראה לי שנהייתי בלתי נסבלת לכל הסובב אותי - (אני לא מרוצה משום דבר, רואה שחורות וקשיים בכל דבר, ובעיקר לא ישנה) וכמובן שהנפגע העיקרי הוא הבעל שלא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו. בעבר לא הייתי כזאת, ואני קצת מאשימה את חוסר הרגישות שלבעלי ממה שהפכתי להיות, וברור לי שבדרך זו של אי נטילת אחריות אני לא אגיעלשום מקום? מהיכן אני לוקחת את האנרגיות לשפר את הזוגיות ואת החיים שלי בכלל ללא עזרה מבן הזוג? האם זה בכלל אפשרי?
לפני כשנה עברתי הפלה לפני כשלושה חודשים עברנו דירה בנותיי הבכורות הגיעו לגיל 18 ופרחו מהקן ובעלי? בעלי נחשב לאדם טוב ואיכפתי שעוזר לכל אחד, אך לדעתי יש לו בעיה רגשית עצומה - פשוט אין לו רגש, הוא לא יודע לתמוך, לעודד, להבין לעזור, כן בהחלט, אך הכל אצלו הגיון, כבר מספר פעמים דיברתי איתו על כך שאנו זקוקים לזמן איכות עם עצמנו, והוא אמר לי שאני צודקת אך הוא לא מוצא את הזמן, בכלל לדברים החשובים באמת (בעיני) כמו המשפחה והזוגיות קשה לו למצוא זמן (וכמובן גם לטיפול זוגי - שלא נדבר על המחיר...) אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל את הכל, ונראה לי שנהייתי בלתי נסבלת לכל הסובב אותי - (אני לא מרוצה משום דבר, רואה שחורות וקשיים בכל דבר, ובעיקר לא ישנה) וכמובן שהנפגע העיקרי הוא הבעל שלא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו. בעבר לא הייתי כזאת, ואני קצת מאשימה את חוסר הרגישות שלבעלי ממה שהפכתי להיות, וברור לי שבדרך זו של אי נטילת אחריות אני לא אגיעלשום מקום? מהיכן אני לוקחת את האנרגיות לשפר את הזוגיות ואת החיים שלי בכלל ללא עזרה מבן הזוג? האם זה בכלל אפשרי?