אני אנסה לענות
שלום, חוסר במימונויות חברתיות מורכב משתי אספקטים :רגשי והתנהגותי . ובנוסף הופעת החוסר מימונויות גם מתחלקת לשתיים : הראשונה קשורה לחוסר קריאה נכונה של המפה החברתיית, פחד מיצירת קשר, חוסר יכולת להתאמה חברתית. לרוב מבחינה התנהגותית מבלבלים בינם לבין ביישנות , חוסר ביטחון , למרות שממדובר בחלק הסימפטומים אך לא העיקרים שבהם. בדר"כ ילדים (או בוגרים), שקטים , מופנמים שהקושי העיקרי להבין קודים חברתיים מתי הסביבה עויינת ומתי היא מקבלת. ברובד הרגשי מדובר בילדים רגישים מאוד , שבדר"כ עברו חוויות רבות או של דחייה או שלפגיעה בהם. מדובר בילדים מפוחדים ולעיתים יהיה פיצול בין ההתנהגות בבית שהילד יבטא עצמו בצורה מעולה לעומת החוץ בו יתנהג כמפוחד החלק השני של החוסר מיומנויות חברתיות, קשור גם הוא להבנת קודים חברתיים, אך כאן מדובר בהבנת התנהגויות נורמטיביות כולל דחיית סיפוקים עצמים בחברה. מבחינה רגשית ירגישו שעל העולם נגדם (כולל הדמויות המבוגרות, מורים , הורים וכו' בניגוד לראשונים שמפתחים תלות במבוגרים), לרוב הן מתנהגים בגסות ובאלימות כשכל דבר לא מוצא חן בעיניהם, הם יקראו בטעות ע"י הצוות החינוכי כ"מופרעים" (כאשר הראשונים יקראו בטעות "חולמניים, "ביישנים").וע"י כך ממאיסים עצמם על האחרים ודוחים מעליהם כל ניסיון ליצור קשר חברתי. הבבדל בין שתי הקבוצות, זה בעיקר שהראשונה מאוד רוצה בקשר לעומת השנייה שדוחה כל קשר באופן לא מודע. הקשר ללקויות למידה הוא דיי ברור אך לא ישיר!!! וחשוב לציין זאת . בדר"כ בקרב ADHD (עם היפר אקטיביות), נראה יותר ויותר מקבוצה זו דוחים קשרים ומפרקים אותם במריבות ואולי באלימות כאשר לא מטפלים בADHD ובתופעות הלוואי הנלוות שלו.ייתכן כי לקויי למידה עברו הרבה בדרך המון טיפולים במישורים הלימודיים וחלקם גם במישור התפקודי בזמן הילדות המוקדמת כאשר החלק החברתי הוזנח . ההשערה הרווחת היא שלקויי למידה נושאים מטען של כישלונות שגם כך מוריד את הדימוי העצמי שלהם שמוסיף לביטחון העצמי היד עוד נדבך של כשלונות ומעגל קסמים שלא ניתן לצאת ממנו ללא סיוע. האפשרות שמתחילים לדבר עליה בשנים האחרונות , היא שחברתיות, היא תכונה קוגניטבית , וקריאה מפה וקודים חברתיים היא גם קוגניטיבת וכמו שיש דיסלקציה או דיסמוסיקה יש הטוענים לדיסלקציה חברתית. חשוב לזכור כי בקרב לקויי למידה קשר הוא משימה מורכבת ולכן לעתים כאשר חלק מן הלקויים לא מתבטאים יותר (כי אין שיעורי התעמלות לדוגמא), עדיין החוויה של הכישלון צרובה בזכרונם ועולה כל פעם מחדש שיש צורך בקשרים חדשים ולכן לא מן הנמנע שהקשרים יהיו קצרים ושטחיים. דרכי טיפול מאוד תלויים בגיל. ההמלצה הרווחת היום היא גם וגם ... גם סיוע רגשי וגם שילוב חברתי. בסיוע רגשי יש המלצה כמעט גורפת לשילוב בטיפול רגיש קבוצתי . בשילוב חברתי הכוונה לכניסה לחוגים חדשים בהם יש צורך באינטראקציה . כן , ניתן לברר המתנ"ס, הקרוב לאיזור מגוריכם, לילדים הגדולים ולבוגרים ברחבי הארץ קבוצות "רעים" בדיוק למטרת השילוב ואולי חינוך התנהגותי למהם קודים חברתיים ואיך יוצרים ושמרים על הקשר. אין זה בא במקום הטיפול הרגשי פרטני או קבוצתי. בהצלחה
