חסר לי מהכל
אני מטופלת בוולבוטרין כבר מעל שנתיים עם כמה הפסקות קצרות באמצע שהובילו לרצון נורא למות בגלל דיכאון עם נטיות אובדניות והפרעת קשב וריכוז שאובחנה לראשונה רק בשנה האחרונה .
מאז שאני זוכרת את עצמי לא הייתי בן אדם הכי שמח וסומך אבל החזקתי מעמד והייתי חברותית ונעימה יחסית אפילו שהייתי עצובה והבפנים שלי דאב,
אבל עם הימים אני הופכת לחשדנית יותר ויותר כלפי בני אדם,
אני לא מתקשרת, הרחקתי את כל החברים שלי ממני,
אני בטוחה שכולם שונאים אותי/מדברים עלי דברים רעים נכנסת לפארנויות למינהן ומשכנעת את עצמי בכל מיני דברים שלא נכונים בעליל.
אני מרגישה שאני כמה זומבי חסר רגשות וכלום לא יוצא, יוצא שאני מכעיסה את חבר שלי והוא מתעצבן עד שמגיע לבכי יוצא לי חיוך קטן ואין לי שום אמפתיה אליו ורק כמה שעות אחר כך אני מרגישה כמו מפלצת רעה ומבינה שהייתי נוראית.
אני שונאת את כל העולם והביטחון שלי ירד ברמה שאני לא הסתכלתי על עצמי במראה כבר חודש וחצי מפחד שאשפוט את עצמי.
אין לי הרבה קשר עם המשפחה שלי ובכלל מתחיל להיות מוזר לי הקונספט של "משפחה". למה לפי התרבות אני מוכרחה לאהוב אנשים שאין לי איתם שום דבר במשותף ולא יודעים עלי כולם ?
הזיכרון שלי מתדרדר בצורה מסחררת ברמה שאני לא מצליחה לזכור שמות של אנשים שעומדים מולי אפילו את שמות האחים שלי שלא נדבר על דברים שעשיתי או צריכה לעשות.
אני מתדרדרת בתפקוד בעבודה בגלל הזיכרון ובעיקר אני מתוסכלת ממש מתוסכלת אני מרגישה כמו אפס מאופס חסר כל יכולת לייצר טוב בחיים האלו
אני מרגישה שיש בן אדם אחר במוח שלי ואני רק רוצה שהוא ילך.
בנוסף אני סובלת צפצופים ממושכים באוזניים. כאבים בכל הגוף שאני מתעוררת וכאבים חזקים בחזה עם תחושות זרם בחזה שמרגיש כאילו הפלאפון שלי על רטט בכיס הקדמי של החולצה כאבי ראש ונדודי שינה שאני סובלת מהם כל חיי.
אני מטופלת אצל פסיכיאטר שלא ממש מדבר או נותן לי פידבק ורק רוצה להשים אותי על רטלין שזה משהו שאני לא מוכנה
אני ממש אשמח להמלצות על פסיכיאטר טוב באיזור תל אביב שעובד עם מכבי כדי שאוכל לעשות איבחון מחדש ולקבל חוות דעת שניה לגבי מצבי אם אולי יש דרך אחרת לחיים האומללים האלו שאני חווה
אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק מעמד עם התדרדרות הזו במצב
אשמח מאוד לכל עזרה המלצה שאוכל לקבל.
אני מטופלת בוולבוטרין כבר מעל שנתיים עם כמה הפסקות קצרות באמצע שהובילו לרצון נורא למות בגלל דיכאון עם נטיות אובדניות והפרעת קשב וריכוז שאובחנה לראשונה רק בשנה האחרונה .
מאז שאני זוכרת את עצמי לא הייתי בן אדם הכי שמח וסומך אבל החזקתי מעמד והייתי חברותית ונעימה יחסית אפילו שהייתי עצובה והבפנים שלי דאב,
אבל עם הימים אני הופכת לחשדנית יותר ויותר כלפי בני אדם,
אני לא מתקשרת, הרחקתי את כל החברים שלי ממני,
אני בטוחה שכולם שונאים אותי/מדברים עלי דברים רעים נכנסת לפארנויות למינהן ומשכנעת את עצמי בכל מיני דברים שלא נכונים בעליל.
אני מרגישה שאני כמה זומבי חסר רגשות וכלום לא יוצא, יוצא שאני מכעיסה את חבר שלי והוא מתעצבן עד שמגיע לבכי יוצא לי חיוך קטן ואין לי שום אמפתיה אליו ורק כמה שעות אחר כך אני מרגישה כמו מפלצת רעה ומבינה שהייתי נוראית.
אני שונאת את כל העולם והביטחון שלי ירד ברמה שאני לא הסתכלתי על עצמי במראה כבר חודש וחצי מפחד שאשפוט את עצמי.
אין לי הרבה קשר עם המשפחה שלי ובכלל מתחיל להיות מוזר לי הקונספט של "משפחה". למה לפי התרבות אני מוכרחה לאהוב אנשים שאין לי איתם שום דבר במשותף ולא יודעים עלי כולם ?
הזיכרון שלי מתדרדר בצורה מסחררת ברמה שאני לא מצליחה לזכור שמות של אנשים שעומדים מולי אפילו את שמות האחים שלי שלא נדבר על דברים שעשיתי או צריכה לעשות.
אני מתדרדרת בתפקוד בעבודה בגלל הזיכרון ובעיקר אני מתוסכלת ממש מתוסכלת אני מרגישה כמו אפס מאופס חסר כל יכולת לייצר טוב בחיים האלו
אני מרגישה שיש בן אדם אחר במוח שלי ואני רק רוצה שהוא ילך.
בנוסף אני סובלת צפצופים ממושכים באוזניים. כאבים בכל הגוף שאני מתעוררת וכאבים חזקים בחזה עם תחושות זרם בחזה שמרגיש כאילו הפלאפון שלי על רטט בכיס הקדמי של החולצה כאבי ראש ונדודי שינה שאני סובלת מהם כל חיי.
אני מטופלת אצל פסיכיאטר שלא ממש מדבר או נותן לי פידבק ורק רוצה להשים אותי על רטלין שזה משהו שאני לא מוכנה
אני ממש אשמח להמלצות על פסיכיאטר טוב באיזור תל אביב שעובד עם מכבי כדי שאוכל לעשות איבחון מחדש ולקבל חוות דעת שניה לגבי מצבי אם אולי יש דרך אחרת לחיים האומללים האלו שאני חווה
אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק מעמד עם התדרדרות הזו במצב
אשמח מאוד לכל עזרה המלצה שאוכל לקבל.
