ולעובדים אחרים מייחסים חשיבות? איזו דרמה...
שליחים רבים אכן מסכנים את חייהם בכביש כי הם נוסעים כמו מטורפים. משתחלים בין מכוניות, עוקפים מימין, נוסעים במהירות מופרזת... אם הם גם עולים על כלי רכב שאינו תקין, אין להם אלא להלין על עצמם. יש עבודות אחרות, מי שמוכן לסכן את חייו תמורת פרוטות – בחירה שלו, לא של הלקוח. אגב, רוב המסעדות שאני מזמינה מהן מתחייבות לשעה (והן במרחק של גג 10 דקות נסיעה ממני ברכב רגיל) וגם בזה לא תמיד עומדות, ואני לא מתלוננת גם אם השליח מגיע אחרי 70 דקות.
"השליח מנגד חייב להשאיר את מצב הרוח שלו ליד הקטנוע, לעטות חיוך ולהיות אדיב" – ממש רחמים, עוד רגע אני פורצת בבכי. גם אני עבדתי בשירות, אף אחד לא נתן לי טיפים, וכן, העבודה שבחרתי חייבה אותי להישאר אדיבה ועניינית גם אם הלקוח לא היה הכי נחמד בעולם או שרף לי את האוזן בצרחות.
"ישנם אלו שמבחינה אידאולוגית לא נותנים טיפ: אם בעקבות דמי המשלוח (שלעולם לא מגיעים לשליח), אבל גם אם המשלוח חינם, יש מי שתחושת ה"מגיע לי" מכריעה עבורו. "הרי הבטיחו משלוח חינם, אז למה להשאיר טיפ? מה, אין לו משכורת?"."
צודקים! מי שאחראי על התנאים הסוציאליים הוא המעסיק, לא אני. הוא מתמחר את המנות כך שהן יכללו את כל העלויות שלו, כולל התשלום לעובדים. קל וחומר אם הוא גובה תוספת על משלוח זה אומר שכבר שילמתי אקסטרה על השירות, אני בהחלט לא רואה סיבה לשלם עוד תוספת גם לעובד. הוא עובד שלו, לא שלי.
אני גרה בבניין ברחוב ראשי, קל לאיתור, אני נותנת הוראות ברורות וקצרות בדיוק איך להגיע לדלת הנכונה וכמות המדרגות אליה היא פחות מקומה אחת. אני לא מזמינה חצי מסעדה אז המשקל ממש לא משמעותי וגם המחיר לא מגיע למאות שקלים. כאמור, רוב המסעדות נמצאות דקות נסעיה ספורות ממני. אני לא רואה סיבה לתת טיפ לאדם שבסה"כ עושה את עבודתו בפרט שלא דרשתי ממנו שום דבר מיוחד. אני נותנת טיפ רק אם מדובר בתנאי מזג אוויר קיצוניים.
אבל הכי עצבנה אותי בכתבה הזלזול בכסף, בטיפ ש"לא ראוי" מספיק לדעת הכותב. הכול מגיע מתוך הנחה שמישהו חייב להם משהו, או שצריך להשאיר דווקא 10% (כי מה? אם המנה יקרה יותר השליח עבד קשה יותר?
). מזלזלים בשלושה שקלים... כסף זה כסף! תגיד תודה על כל שקל אקסטרה שמישהו מוכן לפרגן לך מעבר, כי הוא
ממש לא חייב. גם אני עובדת קשה עבור הכסף שלי וכל שקל חשוב לי לא פחות משהוא חשוב לך.
אחד מחבריי הטובים עבד בתיכון במשלוחים במינימרקט השכונתי בימי שישי. הוא לא סחב פיצה, סושי או מוקפצים, הוא סחב ארגזים שלמים מלאי מזון ושתייה, ולמרות זאת מעולם לא זלזל באף שקל שקיבל אלא קידם כל טיפ בברכה, גדול או קטן. הוא עבד קשה פי כמה אבל לא הגיע בגישת "מגיע לי".
אגב, אחד הטוקבקיסטים ענה לו יפה, שאם הוא סטודנט למשפטים שיתבע את המעסיק שלו על כל הפרה וידרוש את מה שמגיע לו, גם כספית וגם מבחינת תקינות ובטיחות כלי הרכב.