חעחע
(2014) Devil's Due
פאונד פוטג'. זוג אמריקני חוזר מחופשה באסיה, הבחורה מגלה שהיא בהריון ואירועים מוזרים ומצמררים מתחילים להתרחש.
האמריקנים חולים על החרא של האנטיקרייסט ואני חייב לומר שהסרט ממש עובד. מקווה שהוא יאמיר למעמד ראוי בזמן הקרוב
ויוקרן בהפצה רחבה ולא ישאר יקיר פסטיבלים של אימה בלבד. זה לא 'תינוקה של רוזמרי' אבל לא רחוק מכך.
10/7
(2013) כוח המשיכה Gravity
האירוע המדובר של השנה מתנתק בקלילות מחבלי התסריט ומוצא אחיזה בטכניקות בימוי פורצות דרך, לוקח את
הקולנוע לחלל ולהיפך הכי קרוב שאפשר. אלפונסו קוארון תמיד ידע להבהיל ולמתוח את הציפיות עד הקצה, הפעם
הסתפק בשפה עשירה של עיצוב לפרטי פרטים וזה לבד מרשים. הדמות של בולוק נזקקת שלא לצורך לסימפטיה של
הצופים, הרי היא אבודה אי שם בקוסמוס האינסופי, בטח שנדאג ונרצה בטובתה. כל ניסיונות הריגוש הויזואלי באמת
מרעידים ועוצרי נשימה, לא משהו שאפשר לומר על הרגעים הקטנים המפונים עבור רקע אישי מיותר. סרט עם אפשרויות
בלתי מוגבלות של אקסטזה חושית נטולת עומק אנושי.
10/7
(2013) בתוך לואין דייוויס Inside Lleyn Davis
החדש של האחים כהן מתנגן על המסך כשירה צרופה על חייו של אמן פולק בסיקסטיז, השנים בהן הסצינה פרחה וליבלבה.
זה הסרט הכי מרגש ואינטימי של האחים, יש בעשייתו מגע נעים של הומור ושמחת חיים מתוקה-מרירה. יש גם מוזיקה טובה
וחתול חמקמק. אוסקר אייזק, קארי מוליגן (נפלאה ממש) וג'ון גודמן אמונים על שיפור מצב הרוח של המתגעגעים לתקופה בה
צלילים חדשים היו בחיתוליהם. בסופו תמצאו את עצמכם מזמזמים, עושים מיאו ועם פנים מרוחים בחיוך.
10/7
(2013) נברסקה Nebraska
באמת רציתי לאהוב את החדש של אלכסנדר פיין אבל הוא לא איפשר לי. היה בו משהו מאוד זחוח וסתמי, גלים של ריקנות.
יש בדיוק רגע אנושי טהור אחד בסרט, בעוד השאר נסחף לשומקום. התסריט לא מצליח להרחיב את גבולות המצב המתואר
ונשאר יבש. ברוס דרן, הפסקול, הצילום בשחור-לבן והבימוי גורמים לכך שיהיו איכשהו סיבות סבירות לראות סרט מאוד מינורי
וחסר תועלת. לו רק הסרט היה פחות זהיר ומהוסס ויותר שאפתני.
10/4
(2011) אנקת הגבהים Wuthering Heights
אנדראה ארנולד כבר מזמן הוכיחה את כישוריה כבמאית מצוינת בזכות ולא בחסד. 'צרעה' שלה הוא אחד מהסרטים הקצרים
הטובים ביותר שיצא לי לראות ויש לה את 'מחוץ למים' הנהדר ('דרך אדומה' היה בעייתי לי ומעיק מדי, למרות המעלות הטכניות)
והיא סוג של סמל הנשיות בקולנוע הבריטי המודרני. העיבוד שלה לרומן הנודע משחק לפי הכללים שלה, קרי מסך ביחס 4:3
והמון זעם אנושי אצור. ארנולד גורמת לדמויות שלה לסבול והרבה ומעבירה אותן תלאות איומות אבל לא שוכחת להביט פנימה,
לצייר אוטוסטרדה רגשית של ממש ופסיפס עמוק וחתרני, גם במחיר אמנותי לא קל בכלל המערב פגיעה בבע''ח, לשיקולכם.
10/7
(2011) הארטיסט The Artist
איזון זה לא הצד החזק של הסרט, כי 5 דקות ראשונות באמת נפלאות ואז 25 דקות משמימות ואז סיום מערכה ראשונה מבריק,
משם חשבתי שתהיה צבירת תאוצה לעבר משהו באמת מיוחד ולצערי זה לא קרה. חששתי מחנפנות יתר שלו לקהל וזה לא קרה.
בגדול, הנוסטלגיה/שיער היסטוריה/מחווה/קונספט נחמדים ולא רק מתרפקים על העבר. סרט סביר לצפייה, רחוק ממופת כלשהי.
10/5
(2014) Devil's Due
פאונד פוטג'. זוג אמריקני חוזר מחופשה באסיה, הבחורה מגלה שהיא בהריון ואירועים מוזרים ומצמררים מתחילים להתרחש.
האמריקנים חולים על החרא של האנטיקרייסט ואני חייב לומר שהסרט ממש עובד. מקווה שהוא יאמיר למעמד ראוי בזמן הקרוב
ויוקרן בהפצה רחבה ולא ישאר יקיר פסטיבלים של אימה בלבד. זה לא 'תינוקה של רוזמרי' אבל לא רחוק מכך.
10/7
(2013) כוח המשיכה Gravity
האירוע המדובר של השנה מתנתק בקלילות מחבלי התסריט ומוצא אחיזה בטכניקות בימוי פורצות דרך, לוקח את
הקולנוע לחלל ולהיפך הכי קרוב שאפשר. אלפונסו קוארון תמיד ידע להבהיל ולמתוח את הציפיות עד הקצה, הפעם
הסתפק בשפה עשירה של עיצוב לפרטי פרטים וזה לבד מרשים. הדמות של בולוק נזקקת שלא לצורך לסימפטיה של
הצופים, הרי היא אבודה אי שם בקוסמוס האינסופי, בטח שנדאג ונרצה בטובתה. כל ניסיונות הריגוש הויזואלי באמת
מרעידים ועוצרי נשימה, לא משהו שאפשר לומר על הרגעים הקטנים המפונים עבור רקע אישי מיותר. סרט עם אפשרויות
בלתי מוגבלות של אקסטזה חושית נטולת עומק אנושי.
10/7
(2013) בתוך לואין דייוויס Inside Lleyn Davis
החדש של האחים כהן מתנגן על המסך כשירה צרופה על חייו של אמן פולק בסיקסטיז, השנים בהן הסצינה פרחה וליבלבה.
זה הסרט הכי מרגש ואינטימי של האחים, יש בעשייתו מגע נעים של הומור ושמחת חיים מתוקה-מרירה. יש גם מוזיקה טובה
וחתול חמקמק. אוסקר אייזק, קארי מוליגן (נפלאה ממש) וג'ון גודמן אמונים על שיפור מצב הרוח של המתגעגעים לתקופה בה
צלילים חדשים היו בחיתוליהם. בסופו תמצאו את עצמכם מזמזמים, עושים מיאו ועם פנים מרוחים בחיוך.
10/7
(2013) נברסקה Nebraska
באמת רציתי לאהוב את החדש של אלכסנדר פיין אבל הוא לא איפשר לי. היה בו משהו מאוד זחוח וסתמי, גלים של ריקנות.
יש בדיוק רגע אנושי טהור אחד בסרט, בעוד השאר נסחף לשומקום. התסריט לא מצליח להרחיב את גבולות המצב המתואר
ונשאר יבש. ברוס דרן, הפסקול, הצילום בשחור-לבן והבימוי גורמים לכך שיהיו איכשהו סיבות סבירות לראות סרט מאוד מינורי
וחסר תועלת. לו רק הסרט היה פחות זהיר ומהוסס ויותר שאפתני.
10/4
(2011) אנקת הגבהים Wuthering Heights
אנדראה ארנולד כבר מזמן הוכיחה את כישוריה כבמאית מצוינת בזכות ולא בחסד. 'צרעה' שלה הוא אחד מהסרטים הקצרים
הטובים ביותר שיצא לי לראות ויש לה את 'מחוץ למים' הנהדר ('דרך אדומה' היה בעייתי לי ומעיק מדי, למרות המעלות הטכניות)
והיא סוג של סמל הנשיות בקולנוע הבריטי המודרני. העיבוד שלה לרומן הנודע משחק לפי הכללים שלה, קרי מסך ביחס 4:3
והמון זעם אנושי אצור. ארנולד גורמת לדמויות שלה לסבול והרבה ומעבירה אותן תלאות איומות אבל לא שוכחת להביט פנימה,
לצייר אוטוסטרדה רגשית של ממש ופסיפס עמוק וחתרני, גם במחיר אמנותי לא קל בכלל המערב פגיעה בבע''ח, לשיקולכם.
10/7
(2011) הארטיסט The Artist
איזון זה לא הצד החזק של הסרט, כי 5 דקות ראשונות באמת נפלאות ואז 25 דקות משמימות ואז סיום מערכה ראשונה מבריק,
משם חשבתי שתהיה צבירת תאוצה לעבר משהו באמת מיוחד ולצערי זה לא קרה. חששתי מחנפנות יתר שלו לקהל וזה לא קרה.
בגדול, הנוסטלגיה/שיער היסטוריה/מחווה/קונספט נחמדים ולא רק מתרפקים על העבר. סרט סביר לצפייה, רחוק ממופת כלשהי.
10/5