חפיפה לילדה בת 3

חפיפה לילדה בת 3

בתי הבכורה היא בת שלוש. עד לפני שנה וחצי היא היתה מתקלחת באמבטית תינוקות מפלסטיק. הילדה גדלה, עברנו דירה וכעת היא גדולה מידי לאמבטית פלסטיק ולכן אני מנסה לקלח אותה במקלחת. הילדה משתפת פעולה (בערך) כשזה נוגע לרחיצת וסיבון הגוף שלה אבל כשזה מגיע לחפיפה של הראש אין עם מי לדבר. למעשה זה קשור רק למים הזורמים לה על הראש. כשהיא מרגישה שמתחילים לזרום לה מים על הראש היא מתחילה לצרוח ולבכות עד כדי היסטריה. יש לציין כי המים זורמים בזרם חלש ביותר, היא מכוונת לעצמה את טמפ' המים הנוח לה ויש לה צעצועים באמבטיה. הילדה מאד פקחית וכל התחבולה שניסינו עבדה רק פעם אחת: לכבס את הבגדים, לקלח את הבובה, לשחק בגשם, לקלח את אמא, לחפוף לאמא, לשים מגבת על העיניים, השתמשנו במגן עיניים שיש בסופרים (קראנו לזה "שמש"). כשהסבים והסבתות שואלים אותה מתי היא תתקלח ותחפוף היא תמיד עונה "מחר". לפני כשלושה חודשים מעבר לצרחות היא כל הזמן טענה שיש לה מים באוזנים - אחרי בירורים אצל הרופאה גילינו שבאמת יש לה מים באוזניים וזה טופל אבל כל הסיטואציה התחילה עוד קודם. מה עושים - נותנים לה להחליט מתי היא תחפוף - כבר יש לה רסטות. לא מדברים על זה? כן מאלצים אותה וממשיכים לתת לה לצרוח? יש עוד רעיונות לתחבולות???? אשמח לעזרה...
 
בואי נחשוב רחוק....

שלום רב לך אימא אליס, אכן נשמע שניסיתם הכל. עכשיו נשאלת השאלה מה המטרה, כלומר מה אנחנו רוצים להשיג? המטרה לטווח קצר היא שהילדה תחפוף ראש. הלא כן? אני מזמינה אותך כהורה אכפתי (הדבר בא לידי ביטוי בתאור הניסיונות שלך לחפוף לה ראש), לחשוב רחוק. מה המטרה ארוכת הטווח? המטרה ארוכת הטווח בעיני היא שהילדה תבין את חשיבות חפיפת הראש להיגיינה שלה ותחפוף ראש בעצמה ומרצון. האם עד כאן את מסכימה איתי? ואם כן, מה את חושת כעת? איך ניתן להשיג את במטרה? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
אני מסכימה שזו המטרה

אבל אני לא יודעת איך להביא אותה להבנה הזו. ניסיתי להוריד הילוך מהלחץ והילדה לא חפפה כבר שבועיים. היא רואה אותי ואת אביה חופפים ומסתרקים. היא מסרקת לאביה ולסבתה את השיער שלהם, קנינו ביחד קוקיות, קשתות וסיכות לשיער. אני יודעת שהחברים בגן דיברו איתה על זה. האמת היא שיתה תקופה של שבוע שבו הם קראו ספר בגן ובעקבות זה היא הסכימה לחפוך ולעשות צמות (דבר שהיה בלתי אפשרי לפני). אני מחשיבה את עצמי אמא עם קצת ידע בחינוך (לימודים בעבר הרחוק, תוכניות טלויזיה, ספרים ועוד). רק מול הבעיה הזו אני לא יודעת איך לעמוד.
 
ו...לפעמים תפקידנו להתנהג כמו שלושת הקופים...

שלום רב אימא אליס, מסתבר שבתחומים שאנחנו ההורים בטוחים בעצמנו ובדרך אנו ברורים(קודם לעצמנו) ואחר כך ברורים, בהירים, נחושים ועקביים עם ילדינו. ילדים רוצים אותנו. הם רוצים להיות איתנו בקשר. הם מבינים דרך ניסוי ותהייה וברוב המקרים גם בטעייה, כלומר בטעות שכדי להשיג הרבה התיחסות מאיתנו הם צריכים לדבוק בדרך מסויימת. למרבה הפרדוקס כל התנהגות שמתוגמלת על ידי התיחסות ( ולא חשוב איזו) הופכת לדפוס ומתקבעת. בתך גילתה "כפתור" קסמים. כל פעם שהיא לוחצת על כפתור הקסמים הזה כל הסביבה נדרכת . לכן, בשלב זה תפקידך להוציא את העוקץ מהמטרה המוטעית. המטרה המוטעית היא הדרך להעסיק אתכם דרך סיפור "החפיפה". הדרך היעילה היא לצמצם התיחסות בנושא זה לאפס. השאלה אם תוכלו להתמיד בדרך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
תודה רבה.

אני חשדתי שהיא הפכה את החפיפה לנקודת התייחסות. בדיוק דיברתי עם בעלי על כך שאולי נפסיק להזכיר את הנושא (כמו בגמילה מחיתולים). הוא לא היה כ"כ בעד וברור שהסבים ממש לא שיתפו פעולה. אני חושבת שעכשיו הם יאלצו להתמודד עם החלטות שאני אקח. תודה רבה על התמיכה ועל התשובות המהירות
 
לבריאות ובברכה,

לבריאות ובברכה, יותר מאשמח אם תמשיכי לעדכן ולשתף. עינת גבע, מכון אדלר
 
עדכון ושאלה

שלום עינת, מאז ההודעה שלך הוצאתי הוראה שאין להזכיר את נושא החפיפה (למורת רוחם של הסבים והסבתות). היום היא ביקשה שאני אפתח לה חבילת קוקיות חדשה שקנינו לפני שבוע ושאני אעשה לה 3 קוקיות. השאלה שלי היא: השער שלה מלא קשרים וכשאני עשיתי לה את הקוקיות או אם סתם אוספים לה את השיער זה כואב לה. האם להסביר לה שזה מהקשרים בשיער (אנחנו מתייחסים אליהם כאל ציפורים שבו קן בראש שלה) או פשוט לא לומר כלום למרות הכאב שלה? אמא אליס
 
לאפשר לתוצאה הטבעית לדבר...

שלום רב אליס, אהבתי את היצירתיות והשימוש בחוש הומור שלך "אנחנו מתייחסים אליהם כאל ציפורים שבנו קן בראש שלה". הילדה בקשה קוקיות, עשית לה - נהדר! כאב לה – זו התוצאה הטבעית! התפקיד שלך כעת הוא להישאר ידידותית, אמפאטית ותומכת ולאפשר לתוצאה הטבעית לפעול. הסברים, הוכחה וכו' מיותרים. הם "שופכים את התינוק עם המים וחבל!" אם הילדה מתלוננת על כאב תוכלי להשתתף בצערה להגיד למשל:"אוי", "זה כואב" ולשתוק. השתיקה מאפשרת לילדה לחשוב, לשקול, להסיק מסקנות. אם תסמכי על האינטליגנציה שלה ותהיי עקבית יש סיכוי שבשלב מסויים הילדה תבקש לחפוף ראש. אל תצפי. היאזרי בסבלנות רבה. מתאים לך? עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה