חפירה לעומק

[סיגל שהרבני]

חפירה לעומק ../images/Emo3.gif

בישיבת האסיפה הכללית של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אחת האלמנות דיברה על הקשיים והפחדים היחודיים שאלמנת צה"ל עוברת. אני רוצה לשאול שאלה קשה: מה הקושי שלנו? ממה אנחנו היתומים מפחדים? למה אנחנו דואגים?

עוצב באמצעות תפוז-פד

 

[nOway1]

אני ...!

אני מפחד ..שלא יתייחסו אליי כמו שצריך כמו בן אדם רגיל .. ! ודואג שיתנו לי את מה שמגיע לי ...! כשאני מדבר עם מישהו .. ו אומר לי במה אבא שלך עובד .. אני עונה לא אבא לא עובד אומר למה ..?! עניתי כי : הוא נפטר , אין לי אבא .. ואז הוא אומר .. אוווווו אוווו סליחה לא ידעתי ומתחיל עם השטויות ... יעני כמו שהוא הרג אותו ... סליחה סליחה יותר מ 5 -6 פעמים אומר .. בקיצור חופרים .. השאלה שלי היא .... למה ?!! למה הם מתנהגים כך בסדר,,,, כולה אין לי אבא ..וזה מזלי .. SO ... תתנהגו אליי כמו בן אדם רגיל .. יעני כשהם יודעים שאני ייתום הם מרגישים שהם האשימים ...! ו אני אין לי מושג למה .?!!! ועל מה ..!

 

[ronanit]

צריך להבדיל בין רגש אשמה

לבין רגש אמפתיה אני חושבת שמרבית העם שלנו (ואולי מתפרס על העולם ..) מרגיש אמפתיה למצבנו.

 

[סיגל שהרבני]

אני חושבת שזה משהו בין אשמה למבוכה

על כך שהם חס וחלילה ציערו אותנו בכך שהזכירו לנו את מותו של אבינו, כאילו רק בגללם נזכרתי בזה

 

[pitzi 25]

לא להתרגש

מבוכות לא נגמרות אנשים לא מרגישים בנוח כשהם שומעים את האמת שלנו אבל זה בא מקום טוב לא כולם יודעים מה להגיד ופשוט צריךלא להתרגש ולהגיד אבא שלי נהרג זה בסדר תרגיש נוח אין לי בעיה דבר על זה ואז אנשים ירגישו יותר נוח לפעמים יוצא שאנחנו מנחמים אותם

 

[ronanit]

הפחד שלי

כלכך מסובך.. הפחד מלהיות לבד הפחד מלאבד את היקרים לי הפחד מכל חג ושבת מחדש הפחד לגדל את הילד שלי בלי סבים.. ולצערי גם בלי סבתא (מהצד שלי שניהם) הפחד להתקיים בתוך זוג כשלמעשה אין לי זוגיות לחקות אותה כי הייתי מאוד קטנה כשאבי מת יש עוד הרבה.. אבל למה לקלקל בוקר יפה?? הכי חשוב זה להמשיך לחיות..

 

[nOway1]

הכי חשוב זה להמשיך לחיות..../images/Emo45.gif

לחיות בשקט

 

[soso_sami]

פחדים???? צריך לקחת הכל בפרופורציה

דור אחד אחורה... לא הרבה! רק דור אחד אחורה. זה קרה ממש כאן מעבר לפינה... זה התחיל באירופה בשואה נוראה... המשיך במלחמה שחיסלה לא מעט ממי ששרד. וכאילו כל זה אינו די ואינו נורא... הם עלו ארצה רק כדי להתמודד עם עוד מלחמה ועוד מלחמה ועוד... ועוד... "הם", אלה שהגיעו "משם". הם באו בלי הורים, בלי אחים, בלי סבים ובלי חברים. הם בנו, הם עשו ובעיקר הם לא פחדו. סתם חיו והתמודדו. כל יום התמודדות נפרדת כל יום עם תחושת אובדן שאינה נגמרת ובתוך כל זאת יצרו עם, יצרו מדינה, יצרו אותי ואותך... ממש לתפארת! אין לנו לפחד מדבר אלא מהפחד עצמו המשתק אותנו ומקשה עלינו או כמו שאני אומר לילדים שלי: "אל תפחדו מהפחד... הפחד הוא חבר שלנו! הפחד שומר עלינו: הוא שומר שלא נתקרב לקצה."

 

[סיגל שהרבני]

אבל היום דווקא מכירים במה שהם עברו

מדברים על דור שני לשואה למשל זה שאנחנו עוברים או עברנו משהו מאוד קשה לא אומר שכולם יושבים בבית לבד בפיג'מה מובטלים

 

[soso_sami]

לא בטוח שהבנתי מה רצית להגיד

אני מתייחס רק לאמירה לגבי הפחדים מלהיות לבד מהאבדן מהחוסר של אב המשפחה וכו' ולבסוף ההתיחסות לגידול הילדים ללא סב ובמקרה הספציפי שלה ללא סבתא. פתאום נראה לי שהכותב/ת העצימה את הפחדים האלה קצת מעבר לפרופורציה (לטעמי) ורציתי להזכיר לכולנו שעם כל הכאב והאובדן גדל פה דור שלם ללא הורים ושני דורות ללא סבים ורק עכשיו אנחנו מתחילים להתכנס ויש לנו "רק" אובדן ושכול ממלחמות, פגועים ותאונות. אנחנו הדור השני או 2.5 או אולי אפילו 3G... רואים בסתא וסבא "מותרות" ומברכים על כך. אין פה אמירה על מה יותר קשה או יותר נורא או תחרות על זוועה אלא רק ציון עובדה ופרופורציה נאותה.

 

[סיגל שהרבני]

אני חושבת שאנחנו מתכוונים בערך לאותו הדבר ../images/Emo13.gif

לפחות על עצמי אני חושבת ככה טוב (וגם מזלינו) שדורות של אנשים יכלו להתגבר, אבל האם הכל בסדר או שאולי אנחנו מתביישים להגיד שמשהו "לא בסדר" אז אנחנו פשוט ממשיכים הלאה?