BoByBiRd27
New member
חצוי ובדילמה
שלום לכולם.
אני כבר הרבה זמן קורא סמוי בפורום, אך הפעם אזדקק לעצה.
אני וחברתי כבר כשנה ותשעה חודשים יחד. מן ההתחלה, כשהתחלתי איתה, עלתה מחשבה בראשי שהיא לא הטעם שלי, ואיני נמשך אליה יותר מדי, אך אין לי מה להפסיד.
באותו הזמן גם הרגשתי די בודד, ולכן פשוט עזרתי אומץ ופניתי אליה. מהרגע הזה יצא קשר חזק במיוחד: מהדייט הראשון היה נראה לנו שמצאנו את אהבת חיינו (ואני לא צוחק - זה באמת הייתה התחושה, ואני לרוב אדם די סקפטי בנושא הזה). חברתי היא אדם מקסים, אוהב, מקשיב, חברה טובה (היא אולי החבר הכי טוב שלי היום), פתוחה, בעלת תחומי עניין משותפים ואינטליגנציה רגשית גבוהה. נראה שיש בינינו חיבור מעולה - שיוצר כימיה אדירה כבני אדם, שניתן לומר עליהם שהם אפילו די שונים אחד מהשני.
כעת, לאחר שעברנו אפילו ירידה גדולה בקשר - בעקבות משבר אישי שבת זוגתי עברה - ושהפכה לעלייה כשהיא יצאה ממנו, אני מרגיש שוב את עניין המשיכה. אני פשוט מרגיש שאני לא נמשך אליה. זה לא שהיא לא יפה בעיני, אבל היא לא מושכת אותי: מינית, פיזית, ופנימית. ההרגשה היא שיש משיכה אדירה של שנינו כבני אדם וכחברים מעולים, אך חסר משהו. זה התבטא בתחילה ביחסי המין, שהיו לא משהו מבחינתה, אך הבעיה הזאת לאחרונה נפתרה, והיא גילתה עצמה מחדש בעוד אני מרגיש שאין לי את הזיק הזה כבר והחשק שלי מולה יורד.
חבל לי לעזוב את הבחורה שעד לפני כמה חודשים נראתה לי האישה של חיי - אבל אני פשוט לא מרגיש טוב בידיעה שאשאר איתה. ישנו גם את הפחד מה"בחוץ" הזה - משוק הפנויים/פנויות שרואה בך את החיצוניות בלבד (ולא שאני נראה רע) ונראה שלא מחפש את החיבור האמיתי עם האדם. אני מפחד גם שאתחרט על ההחלטה להפרד בעוד חודש-חודשיים, ואבין שאני לא יכול למצוא משהו טוב יותר ממנה, ואז היא לא תרצה אותי יותר.
בקיצור - אני חצוי בין היצר שלי למישהי שאני נמשך אליה לבין העומק שנוצר בינינו. חבל לי לאבד אדם כה יקר וחשוב.
אשמח לעצתם
שלום לכולם.
אני כבר הרבה זמן קורא סמוי בפורום, אך הפעם אזדקק לעצה.
אני וחברתי כבר כשנה ותשעה חודשים יחד. מן ההתחלה, כשהתחלתי איתה, עלתה מחשבה בראשי שהיא לא הטעם שלי, ואיני נמשך אליה יותר מדי, אך אין לי מה להפסיד.
באותו הזמן גם הרגשתי די בודד, ולכן פשוט עזרתי אומץ ופניתי אליה. מהרגע הזה יצא קשר חזק במיוחד: מהדייט הראשון היה נראה לנו שמצאנו את אהבת חיינו (ואני לא צוחק - זה באמת הייתה התחושה, ואני לרוב אדם די סקפטי בנושא הזה). חברתי היא אדם מקסים, אוהב, מקשיב, חברה טובה (היא אולי החבר הכי טוב שלי היום), פתוחה, בעלת תחומי עניין משותפים ואינטליגנציה רגשית גבוהה. נראה שיש בינינו חיבור מעולה - שיוצר כימיה אדירה כבני אדם, שניתן לומר עליהם שהם אפילו די שונים אחד מהשני.
כעת, לאחר שעברנו אפילו ירידה גדולה בקשר - בעקבות משבר אישי שבת זוגתי עברה - ושהפכה לעלייה כשהיא יצאה ממנו, אני מרגיש שוב את עניין המשיכה. אני פשוט מרגיש שאני לא נמשך אליה. זה לא שהיא לא יפה בעיני, אבל היא לא מושכת אותי: מינית, פיזית, ופנימית. ההרגשה היא שיש משיכה אדירה של שנינו כבני אדם וכחברים מעולים, אך חסר משהו. זה התבטא בתחילה ביחסי המין, שהיו לא משהו מבחינתה, אך הבעיה הזאת לאחרונה נפתרה, והיא גילתה עצמה מחדש בעוד אני מרגיש שאין לי את הזיק הזה כבר והחשק שלי מולה יורד.
חבל לי לעזוב את הבחורה שעד לפני כמה חודשים נראתה לי האישה של חיי - אבל אני פשוט לא מרגיש טוב בידיעה שאשאר איתה. ישנו גם את הפחד מה"בחוץ" הזה - משוק הפנויים/פנויות שרואה בך את החיצוניות בלבד (ולא שאני נראה רע) ונראה שלא מחפש את החיבור האמיתי עם האדם. אני מפחד גם שאתחרט על ההחלטה להפרד בעוד חודש-חודשיים, ואבין שאני לא יכול למצוא משהו טוב יותר ממנה, ואז היא לא תרצה אותי יותר.
בקיצור - אני חצוי בין היצר שלי למישהי שאני נמשך אליה לבין העומק שנוצר בינינו. חבל לי לאבד אדם כה יקר וחשוב.
אשמח לעצתם
