חצישלישרבע
New member
חציש והחוק - חלק ב' ../images/Emo46.gif
תשמעו, אנשים, זה לא מצחיק. ההודעה, הזו, למי שאין כוח לקרוא הרבה, עוסקת בשאלה: איך אדם כלשהו, ממקום לא מוגדר מראש בישראל (שאינו בהכרח לב ת"א) יכול לגשת ולברר, ללא תשלום, בנוחות ובזמינות, מה אומר החוק של המדינה בעניין זה או אחר. אותו חוק לו הוא חייב לציית, אותו חוק שתקף לגבי כ-ו-ל-ם. התשובה: אין לו. ובזה זה נגמר. תקציר העלילה עד כה: חציש רוצה להקים ריכוז מידע משפטי הנוגע לשכירות. חציש הולכת ורוכשת אוגדן לתלמיד, אחרי שהיא מגלה שלהוציא ספריית בית אריאלה, אין שום מקום נגיש ופשוט (נגיד האתר של משרד המשפטים), בו היא יכולה לעיין בחוקיה של מדינת ישראל. חציש רוצה להעלות עותק של החוקים הללו, אך מגלה כי ההוצאה מפצירה בה שלא להעתיק את החומר (על אף שהוא אינו מוגן בזכויות יוצרים, בהיותו החוק , לו כפופים כולם), ומבקשת יפה מהנהלת תפוז לסדר את העניין. הנהלת תפוז פונה בזריזות ליועץ המשפטי, אשר מודה בביישנות שאף הוא מנוע מלספק את החוק, משום שהגישה שלו היא דרך אתרים, ואך ורק בתשלום דמי מנוי, וכי הוא יחשף לתביעת ענק באם יפקיר את התוכן של, מה שנקרא, חוקי ישראל. מסביר העו"ד שהבעיה טמונה לא בתוכן החוק, אלא כי אם בעבודת ההקלדה, ואני אצטט: "התוכן פומבי אבל העבודה להעלות את החוק על מדיה דיגיטלית בוצעה על ידי מישהו שמחזיק בזכויות עליה (על עבודת ההעלאה ולא על תוכן החוק). אני לא יכול לקחת את העבודה של מישהו אחר שנתן לי רשיון (תמורת תשלום) להשתמש בה, ולהעביר אותה הלאה. במיוחד לא לגוף מסחרי. אתה יכול עם זאת לעשות את אותה עבודה - קרי לשלוח משהו לספריה שיקליד את החוקים." עכשיו, תשמעו: לא מדובר כאן בפסיקות, ולא מדובר כאן בפרשנות. מדובר כאן, ואין לי יותר דרכים להדגיש את זה - בחוק. הדברים הללו צריכים להיות מחולקים לכל אזרח כמו ספר הטלפונים - לא פחות. נעזוב לרגע את נדיבותה החד פעמית של ספריית בית אריאלה - מי כאן מבטיח שכל אזרח במדינה ידע מהן זכויותיו וחובותיו? אני יכולה אולי להקליד מספר חוקים, אבל ראבאק, זה לא בדיוק שחצישלישרבע היא המתווכת בין החוק לאדם ברחוב. האם זו לא אחריותה של העאלק-מדינת חוק לפחות לאפשר גישה חופשית לכל מי שמעוניין לפחות לדעת מה אומר חוק כזה או אחר? במיוחד ששום תחום לא מתמצה בחוק אחד ובודד, ומי שבא עם אפס ידע צריך לשבת עם המכלול, ולברור מתוכו מה רלוונטי לתחום. לדוגמא, אפילו בתחום מצומצם ולא-נורא-מסובך של לשכור דירה יש כשבעה חוקים רלוונטיים שאני מצאתי - וההכשרה המשפטית שלי מאוד לא מקיפה. אנשים
מגיע לכם לדעת מה החוקים שלהם אתם כפופים
יושב לו בית המחוקקים ומוסיף ומתקן, וכמה מזה באמת נגיש לכם - אלו שלא משלמים דמי מנוי לספרייה משפטית זו או אחרת? סוף הסיפור, כדרכן של מעשיות ישראליות, עתיד להסתיים ברמיה. גם אם הייתי מקלידה ידנית ממקור כתוב אותו הייתי מוצאת, סביר להניח שהייתי מוצאת את עצמי חשופה לתביעה: הוצאות שונות, מסתבר, מכניסות שיבושים קלים לתוך הטקסט שלהן, מילה כפולה פה, רווח כפול שם, על מנת שיוכלו לזהות את המעתיקים. ועדיין - עצוב לי. די אם ארמוז כי ללא ספק יש בידי משרד המשפטים סורק. האופציה קיימת, היא פשוטה, וזה ידרוש כ"כ מעט עבודה. מה? כמה ימים, שבוע, חודש (ע"י עובד עצל במיוחד)? ועם זאת, זה המצב: אתם יכולים להמשיך לחתום על חוזים גרועים, להקנס על דברים מופרכים, להיות חשופים לאלף ואחת טרדות - ולעולם לא לדעת.
תשמעו, אנשים, זה לא מצחיק. ההודעה, הזו, למי שאין כוח לקרוא הרבה, עוסקת בשאלה: איך אדם כלשהו, ממקום לא מוגדר מראש בישראל (שאינו בהכרח לב ת"א) יכול לגשת ולברר, ללא תשלום, בנוחות ובזמינות, מה אומר החוק של המדינה בעניין זה או אחר. אותו חוק לו הוא חייב לציית, אותו חוק שתקף לגבי כ-ו-ל-ם. התשובה: אין לו. ובזה זה נגמר. תקציר העלילה עד כה: חציש רוצה להקים ריכוז מידע משפטי הנוגע לשכירות. חציש הולכת ורוכשת אוגדן לתלמיד, אחרי שהיא מגלה שלהוציא ספריית בית אריאלה, אין שום מקום נגיש ופשוט (נגיד האתר של משרד המשפטים), בו היא יכולה לעיין בחוקיה של מדינת ישראל. חציש רוצה להעלות עותק של החוקים הללו, אך מגלה כי ההוצאה מפצירה בה שלא להעתיק את החומר (על אף שהוא אינו מוגן בזכויות יוצרים, בהיותו החוק , לו כפופים כולם), ומבקשת יפה מהנהלת תפוז לסדר את העניין. הנהלת תפוז פונה בזריזות ליועץ המשפטי, אשר מודה בביישנות שאף הוא מנוע מלספק את החוק, משום שהגישה שלו היא דרך אתרים, ואך ורק בתשלום דמי מנוי, וכי הוא יחשף לתביעת ענק באם יפקיר את התוכן של, מה שנקרא, חוקי ישראל. מסביר העו"ד שהבעיה טמונה לא בתוכן החוק, אלא כי אם בעבודת ההקלדה, ואני אצטט: "התוכן פומבי אבל העבודה להעלות את החוק על מדיה דיגיטלית בוצעה על ידי מישהו שמחזיק בזכויות עליה (על עבודת ההעלאה ולא על תוכן החוק). אני לא יכול לקחת את העבודה של מישהו אחר שנתן לי רשיון (תמורת תשלום) להשתמש בה, ולהעביר אותה הלאה. במיוחד לא לגוף מסחרי. אתה יכול עם זאת לעשות את אותה עבודה - קרי לשלוח משהו לספריה שיקליד את החוקים." עכשיו, תשמעו: לא מדובר כאן בפסיקות, ולא מדובר כאן בפרשנות. מדובר כאן, ואין לי יותר דרכים להדגיש את זה - בחוק. הדברים הללו צריכים להיות מחולקים לכל אזרח כמו ספר הטלפונים - לא פחות. נעזוב לרגע את נדיבותה החד פעמית של ספריית בית אריאלה - מי כאן מבטיח שכל אזרח במדינה ידע מהן זכויותיו וחובותיו? אני יכולה אולי להקליד מספר חוקים, אבל ראבאק, זה לא בדיוק שחצישלישרבע היא המתווכת בין החוק לאדם ברחוב. האם זו לא אחריותה של העאלק-מדינת חוק לפחות לאפשר גישה חופשית לכל מי שמעוניין לפחות לדעת מה אומר חוק כזה או אחר? במיוחד ששום תחום לא מתמצה בחוק אחד ובודד, ומי שבא עם אפס ידע צריך לשבת עם המכלול, ולברור מתוכו מה רלוונטי לתחום. לדוגמא, אפילו בתחום מצומצם ולא-נורא-מסובך של לשכור דירה יש כשבעה חוקים רלוונטיים שאני מצאתי - וההכשרה המשפטית שלי מאוד לא מקיפה. אנשים
7. חזקי ואמצי, ראי ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך ורגלייך.
