חצי התלבטות

[חצישלישרבע]

חצי התלבטות

במובן מסויים זו כנראה הודעת חצי-

לפורום הזה, כי לא מעורבת כאן לא תזה ולא מדובר כאן על דוקטורט, אבל זה כן על לימודי המשך. לא באמת טרחתי להסתיר את ההקלה שלי מהשחרור מסטטוס הסטודנטית, בעיקר כי לא אהבתי את תחושת המועקה המתמדת שכל הזמן יש דברים שצריך לעשות. היום אני הוגנת מספיק לומר שכנראה יש גם אלמנט של אופי שמעורב בזה, כי הדימוי שהיה לי על עבודה של תשע-עד-חמש ששוכחים ממנה ברגע שעוזבים את המשרד גם לא ממש התממש כשבסוף בחרתי בעבודה שהיא גם אינטנסיבית וגם עם נסיעות. הועלתה בפני האופציה ללמוד ללימודי הסמכה מסויימים בתחום האנליזה הפיננסית. מבנה הלימודים מותאם בכוונה לאנשים שעובדים, וסובב סביב לימוד עצמי, וסט של בחינות שצריך לעבור, כשכל בחינה כזו דורשת לימוד די אינטנסיבי של כמה חודשים. עכשיו, אני לא בעניין של לצבור הסמכות ותארים רק בשביל הקטע, זה נראה לי מיותר לגמרי. בנוסף, אני נרתעת מהעניין של להתחייב למסלול לימודים שוב פעם. ברור לי שבגלל שיש מטרות שהן מאוד ברורות (בניגוד לעבודה על מחקר, שנוטה להיות נזילה יותר) אז זה קצת מפשט דברים, אבל מצד שני, אני עדיין אעבוד במשרה מלאה. כאמור, אין סוגייה של מחיר. אבל, מעטים האנשים שנשארים בתחום העיסוק הנוכחי שלי לאורך זמן, ואני לא רואה את עצמי שם לטווח ארוך. מה שבפועל קורה הוא שאחרי תקופה של שנתיים-שנתיים וחצי, אנשים "חוצים את הקווים" ועוברים לעבוד במוסד פיננסי כזה או אחר. בהיותה תעודה מוכרת בכל העולם, וכזו שמופיעה תדיר במודעות דרושים כאן, הלימודים האלו הם השקעה, ואפילו לא לטווח הכל כך רחוק. זה בעצם מוקד המשיכה העיקרי עבורי בלימודים האלו, הידיעה שהם יהפכו את החיים לקצת יותר קלים אחר כך, וישפרו את עמדת המיקוח בענייני שכר. אני אוכל להסתדר בלעדיהם כמו שעשו קודמי בתפקיד - אבל יהיה יותר טוב איתם. תקופת הזמן המדוברת, היא בערך שנה (לא להסמכה המלאה, שלוקחת יותר, אלא לחלק הארי מתוכה, שהוא מספיק לצרכי. שיקולי התועלת כאמור הם לא שתהיה עוד תעודה לתלות על הקיר, אלא מה הערך בפועל שאני מקבלת מהלימודים) מנגד, שוב לוותר על הרבה זמן פנוי (וזה לא שיש לי תועפות ממנו עכשיו). מצד שלישי, אנחנו כן מתחילים לדסקס הרחבת משפחה בעתיד הנראה לעין, אז עכשיו באמת מדובר בחלון הזמן המתאים יותר בגדר הסביר. אז אני נוטה לכיוון של הבעד, אבל הנה, יום שבת שלם עבר עכשיו, שהעברתי מאוד בנעימים, ומתוכו העברתי בערך שלוש דקות בעלעול מנומס בספר. אני מצדיקה את זה בכך שטרם החלטתי סופית וערכתי את הסידורים הדרושים, אבל אני לא יודעת. כל עצה, מחשבה, תובנה או הארה תתקבל בשמחה מרובה.

 

[פלפל אנגלי]

פינת הזקנה...

אתחיל, ברשותך, דווקא מהסוף - חלון הזמנים. ואנצל לרגע את שבתי כאחת מזקנות השבט

חלון זמנים נטול ילדים הוא נכס מדהים. כשנמצאים בו קשה להעריך אותו ואת ההשפעה שלו על החיים שלנו, אבל כמה חודשים לאחר לידת הילד הראשון קשה לתפוס איך היה לנו כל כך הרבה זמן פנוי (כן, גם עם עבודות במשרה מלאה, חיים חברתיים עשירים ובן זוג) ומה בדיוק עשינו באותו פרק זמן. השאלה מה עושים עם פרק הזמן הזה, היא אינדיבידואלית לחלוטין. יש מי שמעדיפים לנצל אותו כדי לגמוע את העולם, לחיות בשלווה יחסית של ספר, תה וכורסא נינוחה ויש מי שמעדיפים לבנות את עצמם תוך הסתכלות קדימה. ואין כאן שיפוטיות - כל בחירה היא לגיטימית לחלוטין וצריכה בעיקר להתאים לאדם שבוחר בה, ולא לזה שישב לידו בכסא בבית הספר

. עכשיו, קצת פרקטיקה - את מדברת על אופק תעסוקתי לא בלתי מוגבל במקצוע שלך. את גם רואה טווח זמנים די ברור בתפקיד הנוכחי שלך. עכשיו צריך לחשוב מה הלאה - האם מה שאת רוצה הוא לעבוד במוסד פיננסי כמו קודמייך או שמא משהו אחר? האם הרתיעה מלימודי התעודה הנדרשים מורחבת גם לתחום העיסוק העתידי או שאין קשר בין השניים? ואם זה לא התחום שבו את רוצה, איפה את כן רוצה את עצמך בחיים? מקריאה מרפרפת שלך (כאן ובבלוג) את נשמעת כמו מישהי שבהחלט יודעת איך לייצב את עצמה על מסלול החיים ואיך לבנות את עצמך הלאה. מאחר ואין לי שמץ של מושג על תחום העיסוק הנוכחי שלך ועל הכיוונים שיכולים להתפתח ממנו הלאה, אני יכולה לומר רק את אלה: אין כמו הזמן הנוכחי למחשבה פנימה ולנסיון לכוון את עצמך לכיוונים מקצועיים עתידיים - בין אם יהיו קשורים למקצוע הנוכחי שלך ובין אם לא. אין כמו הזמן הנוכחי כדי להכין לעצמך את ארסנל הכלים שתצטרכי כדי להתקדם או לפנות לתפקידים אחרים בעתיד. קחי את שני אלה, ואת שאר הציידה שתקבלי פה. קחי לעצמך גם זמן. תחשבי, תחליטי מה טוב לך (לכם) ורק אז תבחרי את הלימודים או הדברים האחרים שאת צריכה לעשות, בהתאמה.

 

[חצישלישרבע]

לא זקנה, מתקדמת ../images/Emo8.gif

השאלה שלך, של איפה אני רואה את עצמי, היא מאוד לעניין כאן. כשרק התחלתי לעסוק במה שאני עוסקת בו כיום, התרחקתי במובהק מכל מה שעשיתי עד אותו הזמן, כי רציתי עבודה שמיישמת סט שונה של כישורים. רציתי, למשל, לכתוב הרבה יותר, להיות יצירתית, לעבוד עם הרבה אנשים, ללמוד על תחומים מעבר לתחומי התוכן שעסקתי בהם עד אז. אז קיבלתי את כל אלו ועוד, אבל מה שגיליתי הוא שבבסיס יש דברים שלא משתנים. הנטיה שלי לחפש פתרונות אנליטיים לבעיות, האופן שבו אני בונה טיעונים ומסיקה מסקנות, כל אלו נשארו אותו הדבר, רק שעכשיו פשוט השתמשתי בהם לדברים אחרים. ובנקודה שבה אני נמצאת עכשיו, יש לפיכך למגזר הפיננסי אפיל שאין לבחירות אחרות, כי אני רואה בו משהו שהוא יותר "חזרה לשורשים", אבל מכיוון אחר. בעוד כשנה-שנה וחצי אני אהיה בנקודה שבה יהיה לי מספיק ידע מוכח כדי לעסוק במחקר לא מהכיוון החישובי נטו (כלומר כזה שמסתכל על תנודות פיננסיות מסויימות ועל ההתנהגות שלהם), אלא מהכיוון היותר רחב, שמלכד אינפורמציה מסוגים שונים כדי ליצור תמונת עולם ולהסיק מסקנות. האמת גם צריכה להיאמר, שאם אני אחליט ללכת במורד השביל הזה, ולא אלך על ההכשרה הזו עכשיו, אני כנראה אצטרך לעשות אותה בין כה וכה במקביל לעבודה ההיא, כי הידע הזה הוא נחוץ. אחד הדברים שמושכים אותי לכיוון הזה הוא שאם אני אלמד וזה לא ימצא חן בעיניי, אז אני יודעת שאין לי מה לחפש הלאה בכיוון הזה, וגם זה שיעור חשוב. אבל זה באמת הויתור על הזמן... ולא שאני עושה דברים כל כך מהותיים איתו, אבל כן יהיה מדובר בלהכניס משמעת חדשה לחיים. גם ככה, אני מנסה להקפיד ללכת אחרי העבודה להתעמל, מה שמנחית אותי חזרה בבית בערך בשמונה וחצי בערב. אני יודעת שאין מצב שכשאני חוזרת ככה (הווה אומר, די מג'וייפת ומעולפת מרעב) אני אתיישב ללמוד מתישהו במהלך הערב, אז מה שבפועל מדובר בו הוא לקום יותר מוקדם בבוקר כדי להספיק עוד שעת לימודים, ואז ללמוד גם במהלך הסופשבוע. אני לא מתבכיינת, הכל כאן זה מבחירה, אבל זה עדיין לא הופך את הויתור הזה לפשוט. מצד שני, בדיוק מה שאמרת על הילדים (בתוספת העובדה שאני בכל זאת אצטרך מתישהו לעשות את זה אם אני באמת בוחרת להמשיך בכיוון - אם השכר היה הגזר, זה ללא ספק המקל), אם יש לי את הזמן עכשיו, ויהיה לי עוד פחות ממנו אחר כך, אולי זה באמת הזמן.

 

[פלפל אנגלי]

את יודעת, פשרות.

אז לא הולכים כל יום לג'ים, אלא רק שלוש פעמים בשבוע (ינחם אותך אם אומר שבחודשיים האחרונים לא יצא לי ללכת בכלל, ואני מרגישה את הרפיסות באה, או שזה לא הכיוון הרצוי?...). מקציבים שעות נתונות לקריאה ולימוד. מקצצים בספרים שקוראים לשם ההנאה. ובעיקר - יודעים שזה לתקופה באמת מוגבלת ולמטרה טובה. לי קל יותר לוותר על הג'ים מאשר על שעת שינה (אחרת אני לא בנאדם), לאחרים זו בטח תהיה בחירה שונה. אבל איכשהוא, אפשר להספיק לא מעט גם ב-24 שעות שלא מצליחות להמתח ל-25, כמה שלא מנסים... בהצלחה, נשמע שאת יודעת איפה המטבע צריך ליפול.

 

[avshalomat]

QUANT דרךתעודה willmot?

טוב זה כדאי ורצוי ושווה.

 

[tulkin]

פינת הזקן המוזר (והמאריך בדיבורים)

אז ככה... אני בכלל לא אוהב התלבטויות כאלה. כל החישובים האלה של טקטיקה מול אסטרטגיה, ציפורים ביד ועל העץ (ניסיתם פעם לספור ציפורים על העץ? זה מה זה מסובך...), השוואות בלתי אפשריות בין משפחה לעבודה, בין פנאי לכסף... כל אלה ממש לא עושים לי טוב. מה גם שבהרבה פעמים שנתקלתי בהתלבטויות מאין אלה קיבלתי החלטות גרועות בעליל ומהסיבות הלא נכונות. בדיעבד כמובן... אז לא ידעתי כלום. אז לתת לך עצה של ממש, אני כנראה לא יכול. מה גם שאני לא בדיוק יודע מה המקצוע שלא נשארים בו, ומה עושים אחר כך והאם יותר כסף זה ההבדל בין 40K ל60K לשנה (בפאונדים... אני חושב שהבנתי מהבלוג שלך שאת בלונדון...) או הבדל בין 100K ל 150K (למרות שבשני המקרים מדובר ב50% - המקרה השני מתוייג תחת צרות של עשירים שהטיפול בהן שונה לחלוטין מצרות אחרות). בקיצור אני לא יודע כלום. אין לי עצות ואל תקשיבי לי. אם הגעת עד לכאן, בטח ניחשת שבכל זאת יש לי מה להגיד. כיוון שבכל זאת עשיתי דבר או שניים מוצלחים בחיים, אני יכול לספר איך אני רואה את הדברים. הטקטיקה שלי היא להימנע מהחלטות כאלה על ידי הגישה שאני עושה משהו רק אם אני באמת רוצה לעשות אותו. כשהלכתי לעבוד בחינוך זה היה מתוך מחשבה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. כשהלכתי ללמוד קומפוזיציה, פינטזתי שאני אהיה מלחין גדול, וכשהלכתי לעבוד בהייטק לא חשבתי שאני ארצה לעבוד במשהו אחר. אף פעם לא עבדתי "בעבודה זמנית", אף פעם לא למדתי משהו רק כדי לזכות בנקודות לקראת "הסיבוב הבא". אז עצה מספר אחת: האם הקורס הזה מסתדר עם "התמונה הגדולה" או (בהיותי פוסטמודרניסט) "תמונה גדולה אפשרית" של החיים שלך ובעיקר של מה שאת רוצה לעשות בעתיד? בנוסף, יש לי שיטה גרועה במיוחד לקבלת החלטות גורליות מסוג זה - שיטת תחושת הבטן. למדתי אותה מפרופסור באוניברסיטת תל אביב כשניסיתי להתקבל (ונכשלתי כמובן) לתוכנית הבינתחומית שם, לפני אי אילו שנים. הוא שאל אותי, אז מה אתה מעדיף מוסיקה או מתמטיקה (מי חשב אז שבסוף אני אלמד ניהול וארגונים). זה היה אז בערך כמו לשאול אם אני אוהב יותר את אבא או את אמא. כשגמגמתי (בצדק) הוא אמר לי, עזוב תוכניות, עזוב שיקולים כאלה ואחרים. נניח שיש לך שתי שניות להחליט ואתה חייב לתת תשובה.....נו טוב. נתתי תשובה. למדתי הרבה מהתשובה הזו. על עצמי בעיקר. אחרונה אחרונה חביבה יש לי שיטה עוד יותר גרועה שעוזרת לי לקבל החלטות מסוג זה. אבל בשביל זה צריך קצת כסף. מטבע של חצי פאונד תעשה את העבודה. זה עובד ככה. מחליטים עם "עץ" זה כן לעשות משהו או לא לעשות אותו. "פאלי" תהיה האפשרות השניה (אני מקווה שלפחות זאת תהיה החלטה קלה). חשוב לעשות את השלבים הבאים בתשומת לב ובמהירות. מטילים את המטבע ורואים מה עלה בגורל. ועכשיו יש חלון של שבריר שניה להקשיב לקול הפנימי שלך. אם מגלים זיק של אכזבה - הולכים על האפשרות שלא עלתה בגורל. אם אין כזה הולכים על מה שהמטבע קבעה. כמובן שהשיטה הזו קמה ונופלת על שני דברים: ראשית, על היכולת להקשיב לעצמך למשך שבריר שניה. שנית, על ההנחה ששתי האופציות טומנות בחובן אופציות אמיתיות וטובות לעתיד - כלומר שאף אחת מהן לא ממש גרועה. למיטב הבנתי, לפחות ההנחה השניה מתקיימת בדילמה שתיארת.

 

[חצישלישרבע]

אני אוהבת כשמאריכים בדיבורים ../images/Emo13.gif

אז אני אתחיל ואומר שבניגוד אליך, אני ביליתי חלק ניכר מהחיים שלי באסטרגיות חיושביות לטווח הארוך. חלק הסתברו כמועילות, חלק לזבליות לגמרי, ובסופו של דבר אני לא מצטערת על אף אחת מההחלטות שקיבלתי בעקבותיהן, כי מכל דבר יצא בסופו של דבר משהו טוב. לי יש קוצים בישבן, וזו תכונה מאוד גרועה, כי קשה מאוד להשריש אותה. אני נחה על זרי הדפנה שתיים וחצי שניות, ואז ישר מתחילה לחשוב מה יהיה הצעד הבא. לכן באופן כללי, אם פעם קיוויתי שאני אמצא את עצמי בחברה ואעבוד שם שנים על גבי שנים, היום אני יודעת שככל הנראה זה לא יקרה רק כי אני היא מה שאני. כל זה כדי להסביר את החישובים: בכלל לא רע לי איפה שאני, דווקא סבבה. ועדיין ברור לי שיום אחד, גם אם הוא עוד רחוק יחסית, אני אעזוב למשהו אחר, ואם ככה, למה לא להפוך את החיים לקלים יותר. כמו שעניתי לפלפל, כן, זה מסתדר לי בתמונה הגדולה, לפחות כרגע. וכן, כשאני חושבת אם אני רוצה את ההשכלה הזו - אז התשובה היא, בפירוש. זה מעניין אותי, זה תחום שהייתי רוצה לדעת בו יותר. אבל כל הקונספט הזה של חזרה ללימודים הוא קשה לי, בדיוק בגלל ששמחתי כל כך כשנפטרתי מממסגרת לימודים. אני מבלה חלק ניכר מיומי בקריאת מאמרים, וזה סבבה - כל עוד אני יודעת שאני לא צריכה להבחן על כך . אז אם זה היה רק מתוך עניין, חד משמעית לא הייתי הולכת ללמוד את התכנים האלו באופן הזה. אבל זה לא רק מתוך עניין, כי אז מביאים בחשבון את הערך שזה מביא או לא מביא קדימה. זה ללא ספק מביא ערך, אבל קשה לי לבודד את התרומה של זה למשכורת, כי כמו שאמרתי, כך או אחרת כנראה שעצם העבודה עצמה היא בהישג יד, זה יותר כושר המיקוח וההיצע. אחד הדברים שלמדתי במעבר ממקום העבודה הקודם למקום הנוכחי הוא שלמותג יש כוח עצום, וזה שיעור חשוב, ואני חושבת שגם למקום הבא הייתי רוצה שיהיה את החוזק הזה. ניסיתי את המבחן שלך עם המטבע, ואני חושבת שהבחירה היתה ללכת על זה

מצד שני, את זה אני אומרת בנינוחות של שבת בערב שבה לא עשיתי כלום. נדבר שוב במהלך השבוע...

 

[tulkin]

אז תלכי על זה בכל הכח!

בסה"כ קורס, כמה שעות של לימודים ובסוף יש מבחן... קטן עלייך. באמת. זה אפילו מעניין. ואני מחכה לשמוע סיפורים. וחוץ מזה - תראי כמה העולם מצחיק. את עם החישובים והאסטרטגיות, ואני עם ההחלטות הרגעיות שאני מוכן להתחייב אליהן לטווח רחוק - ובסוף שנינו עוברים מדבר לדבר. מקום העבודה שהייתי בו הכי הרבה זמן היה 3 שנים. ותחומי לימוד ועניין אני מחליף כמו גרביים. זה מזכיר לי שנתתי פעם הרצאה על המשבר במוסיקה האמנותית ("קלאסית") באמצע המאה ה20. היו שם שני זרמים עיקריים. מצד אחד מלחינים שעשו רציונליזציה ומתמטיזציה של הכל. הם השתמשו בנוסחאות מתוחכמות ושיטות אחרות לכתוב מוסיקה. מצד שני היו מלחינים שהשתמשו בתהליכים מקריים להלחנה. הטילו קוביות, נתנו ל"תודעה החופשית" להחליט מה לנגן. נתנו חופש גדול לנגנים לאלתר דברים בתוך היצירה. מה שמצחיק הוא - שמהאזנה פשוטה למוסיקה - אי אפשר להבין מה זה מה. הכל נשמע אותו דבר. חוץ מזה את בלונדון, מה את מתלוננת

 

[חצישלישרבע]

תכלס ../images/Emo13.gif

נחמדות האבחנות שלך, גם על המוסיקה וכגם על הבחירות בקריירה

ממה שאני רואה סביבי אף אחד היום ממילא לא מתחייב לאף בחירה מקצועית לאורך זמן, וזה לא משתנה גם כשמתבגרים. עברתי השבוע על רשימת האנשים שבאו להרצות באחד הכנסים שלנו שנה שעברה בספטמבר - לא מעט מהם כבר הספיקו להחליף תפקיד. נעשה ככה: השבוע אני אפריח בלון ניסוי, ואקום כל בוקר כדי ללמוד יפה. נראה מה יצא מזה. ולונדון היא באמת יופי, עליה אין תלונות

 

[חצישלישרבע]

אופס. לשרש במקום להשריש

 

[אבן ניר ומספרים]

אין לי תובנות חוץ מזה שאת עושה רושם

של מישהי סקרנית ופתוחה לחוויות ודברים חדשים שזה מאוד מאוד חשוב בעיני לכל סוג של לימודים. בשיקולים של מכון כושר מול שינה - אני גם בעד שינה, ואני מודה שגם בזמן האחרון עם יותר אילוצי זמן, אני לא מספיקה להגיע להתעמלות ואמנם חבל לי על זה, אבל אני מקווה שזה זמני. ולבסוף - גם אני מאלו שחלק מההחלטות הכי טובות שלהם נעשו משיקולים לא נכונים - כך שבעוד שאני בעד תכנון אסטרטגי, אם בכל מקרה יש אי בהירות מסויימת, צריך לשתף איתה פעולה ולנסות.

 

[ניצת הגפן]

מצטרפת לכל הכותבים כאן

עושה רושם שאת בהחלט יודעת מה את רוצה לעשות ועושה רושם שאת מתלבטת משיקולים, שברור גם לך שהם אל יהיהו השיקולים שיכריעו ברגע האמת ולכן - בקצר ולעניין אני אומרת - לכי לעל זה. כמו שאמרת- מכסימום - תמיד אפשר להפסיק באמצע, תמיד אפשר לוותר, תמיד אפשר להשהות, אבל - זה בהחלט נשמע כמו חלון הזדמנויות, שממש לא בטוח שייפתח לך שוב בקרוב. בהצלחה!

 

[חצישלישרבע]

תודה רבה לכולם! (תפוז עושה לי בעיות להכנס)