חצי יד ראשונה, הצוללת הצהובה, ירושלים
ראשית - זו ביקורת חד פעמית, משום שנסיעה לירושלים בשביל הופעה היא מאורע חד פעמי בשבילי. ההופעה פורסמה בתור "שישה מופעים על שתי במות, מתחיל ב-12:00". הנחתי שיתחיל בסביבות 12:30 - התחיל בשעה 13:00. היו שתי במות, אבל ההופעות היו לסירוגין, כך שמצד אחד לא היה צירך לבחור לאן ללכת, ומצד שני - היה ארוך יותר משציפיתי (ובסביבות 16:00 נטשתי). בהתחלה היו האיטליזים. ראיתי אותם לפני כמה חודשים בהופעה בלבונטין, ולא כל כך התלהתבי. מאז ראיתי את לי טריפון פעם-פעמיים, וראיתי פוטנציאל לא מספיק מנוצל. בצוללת הצהובה הפוטנציאל נוצל. אני מניח שעם ההשתפשות עם הלהקה, עם התקליט החדש ועם השד יודע מה עוד, היא יותר מחוברת לחומרים וללהקה. בנוסף, היה פחות רועש מאשר בלבונטין (שם נדמה היה לי שאני רואה ארבעה אנשי מיתרים עוסקים בשלהם, זמרת ששרה לבדה, ומתופף שנשכח מאחור). הפעם ההרכה היה יותר "עשוי", הזמרת היתה במרכז, והבאלאנס היה יותר מוצלח (למרות שעדיין - קשה להבחין בצלילי שלוש גיטרות שמנגנות יחדיו - אבל לפחות בין שתיים מהן הבחנתי). הסאונד היה יחסית טוב, אם כי חזק מדי לטעמי. ההופעה עצמה - קצרה להפליא (כארבעים דקות). צריך להניח יד על התקליט (מכרו בצוללת לפני ואחרי ההופעה, אבל עד שהגעתי, הם נעלמו). אגב, ההופעה התחילה עם כמות לא גדולה של קהל, אבל לאט לאט האנשים נאספו ובאו מרחבי הצוללת. לאחר הפסקה קלה (כעשר דקות) עלו על אותה במה אסף אבידן והמוג'וס. פה מדובר בשמיעה ראשונית - הם אכן מאוד להקה, אם כי בשירים במייספייס אבידן נשמע ברור יותר. עדיין די נהניתי. בגלל המבנה המוזיקלי של השירים, היה פחות רועש מבהופעה של איטליז, ויותר קל לעקוב אחרי ההופעה. ההופעה היתה דומה באורכה לקודמת (אולי קצת יותר ארוכה). מי שמגיע ביום ראשון ל"תקליט" (איפה זה, ירושלמים?) יזכה להופעה אקוסטית של אבידן והדס (הצ'לנית). הייתי שמח להיות שם, אבל... רחוק. לפני השיר האחרון, אבידן שולח את הקהל להופעה של דני הדר ונוגה שלו (אהבתי את הפירגון), שהופיעו בחדר השני. את ההופעה הזו ראיתי לפני שבוע (או שבועיים?) אם "וגנר והמסריחים" בתמונע. בצוללת כבר הכרתי יותר את השירים, ויותר נהניתי. הקהל הירושלמי הגיע בכמויות מופחתות (חלק החליטו לעשות הפסקה, חלק "נשרו" תוך כדי ההופעה). מצד אחד, ההופעה התמונע היתה יותר תיקשורתית (בכל זאת - שם הם הרגישו בבית, ונגה שלו הרבתה לעשות פרצופים תוך כדי השירה, גם אם היא לא חשה בזה). מצד שני - היה משהו בלראות הופעה בירושלים, אחרי הרעש של שתי ההופעות הקודמות (לא שאצל "זוהר והמסריחים" שקט מדי), שהיה מאוד מרגיע. גם אם לא היתה הרבה אהבה לתת... אחרי ההופעות הללו (שמיצו בצורה מוצלחת את הסיבה שבגללה נסעתי לירושלים מלכתחילה), התחילה מוזיקת ראפ מהאולם השני (שבו הופיעו הדר ושלו). חשבי שזו המוזיקה שבין ההופעות, עד שהבנתי שזו הופעה של... רבל סאן(?). מאחר ואינני חובב ראפ גדול, עברתי שם רק לשתי דקות, ויצאתי. הראפר הנ"ל נראה ונשמע כמו שראפר צריך להראות ולהישמע (בניגוד לראפרים העסוקים בעצמם ובהאדרת שמם, שמסתובבים בארץ). בשלב הזה, לוס כפארוס ביצעו באלנס באולם הראשון, אולם כשהשעה הראתה שכמעט ארבע, הוחלט שצריך ללכת. אגב, במסדרון הכניסה עסקו במכירת "בגדים יד שניה, ובגדי מעצבים". היתה התעניינות מסויימת של הקהל (לא יודע כמה תורגם למזומנים בקופה). המרפסת של הצוללת מצאה כן בעיניי, אם כי היתה מלאה בעדן סיגריות שבשלב מסויים הבריח אותי בחזרה לאוויר הצח בפנים
. התרשמתי מהקהל הממושמע, שלא עישן בתוך המקום (בניגוד לביט ערב קודם - שהיה מלא עשן). והיה גם כלב אחד בקהל, שבא לשמוע מוזיקה ולזכות בליטופים. אם מישהו היה שם מאוחר יותר, ויודע לספר על לוס כפרוס או על אונילי, אנא שתפו.... (ראיתי את אונילי פעם בביט, "בנותנות בראש" הראשון, ולא התרשמתי יותר מדי, למרות ששמחתי שהיא אירגנה את האירוע ההוא).
ראשית - זו ביקורת חד פעמית, משום שנסיעה לירושלים בשביל הופעה היא מאורע חד פעמי בשבילי. ההופעה פורסמה בתור "שישה מופעים על שתי במות, מתחיל ב-12:00". הנחתי שיתחיל בסביבות 12:30 - התחיל בשעה 13:00. היו שתי במות, אבל ההופעות היו לסירוגין, כך שמצד אחד לא היה צירך לבחור לאן ללכת, ומצד שני - היה ארוך יותר משציפיתי (ובסביבות 16:00 נטשתי). בהתחלה היו האיטליזים. ראיתי אותם לפני כמה חודשים בהופעה בלבונטין, ולא כל כך התלהתבי. מאז ראיתי את לי טריפון פעם-פעמיים, וראיתי פוטנציאל לא מספיק מנוצל. בצוללת הצהובה הפוטנציאל נוצל. אני מניח שעם ההשתפשות עם הלהקה, עם התקליט החדש ועם השד יודע מה עוד, היא יותר מחוברת לחומרים וללהקה. בנוסף, היה פחות רועש מאשר בלבונטין (שם נדמה היה לי שאני רואה ארבעה אנשי מיתרים עוסקים בשלהם, זמרת ששרה לבדה, ומתופף שנשכח מאחור). הפעם ההרכה היה יותר "עשוי", הזמרת היתה במרכז, והבאלאנס היה יותר מוצלח (למרות שעדיין - קשה להבחין בצלילי שלוש גיטרות שמנגנות יחדיו - אבל לפחות בין שתיים מהן הבחנתי). הסאונד היה יחסית טוב, אם כי חזק מדי לטעמי. ההופעה עצמה - קצרה להפליא (כארבעים דקות). צריך להניח יד על התקליט (מכרו בצוללת לפני ואחרי ההופעה, אבל עד שהגעתי, הם נעלמו). אגב, ההופעה התחילה עם כמות לא גדולה של קהל, אבל לאט לאט האנשים נאספו ובאו מרחבי הצוללת. לאחר הפסקה קלה (כעשר דקות) עלו על אותה במה אסף אבידן והמוג'וס. פה מדובר בשמיעה ראשונית - הם אכן מאוד להקה, אם כי בשירים במייספייס אבידן נשמע ברור יותר. עדיין די נהניתי. בגלל המבנה המוזיקלי של השירים, היה פחות רועש מבהופעה של איטליז, ויותר קל לעקוב אחרי ההופעה. ההופעה היתה דומה באורכה לקודמת (אולי קצת יותר ארוכה). מי שמגיע ביום ראשון ל"תקליט" (איפה זה, ירושלמים?) יזכה להופעה אקוסטית של אבידן והדס (הצ'לנית). הייתי שמח להיות שם, אבל... רחוק. לפני השיר האחרון, אבידן שולח את הקהל להופעה של דני הדר ונוגה שלו (אהבתי את הפירגון), שהופיעו בחדר השני. את ההופעה הזו ראיתי לפני שבוע (או שבועיים?) אם "וגנר והמסריחים" בתמונע. בצוללת כבר הכרתי יותר את השירים, ויותר נהניתי. הקהל הירושלמי הגיע בכמויות מופחתות (חלק החליטו לעשות הפסקה, חלק "נשרו" תוך כדי ההופעה). מצד אחד, ההופעה התמונע היתה יותר תיקשורתית (בכל זאת - שם הם הרגישו בבית, ונגה שלו הרבתה לעשות פרצופים תוך כדי השירה, גם אם היא לא חשה בזה). מצד שני - היה משהו בלראות הופעה בירושלים, אחרי הרעש של שתי ההופעות הקודמות (לא שאצל "זוהר והמסריחים" שקט מדי), שהיה מאוד מרגיע. גם אם לא היתה הרבה אהבה לתת... אחרי ההופעות הללו (שמיצו בצורה מוצלחת את הסיבה שבגללה נסעתי לירושלים מלכתחילה), התחילה מוזיקת ראפ מהאולם השני (שבו הופיעו הדר ושלו). חשבי שזו המוזיקה שבין ההופעות, עד שהבנתי שזו הופעה של... רבל סאן(?). מאחר ואינני חובב ראפ גדול, עברתי שם רק לשתי דקות, ויצאתי. הראפר הנ"ל נראה ונשמע כמו שראפר צריך להראות ולהישמע (בניגוד לראפרים העסוקים בעצמם ובהאדרת שמם, שמסתובבים בארץ). בשלב הזה, לוס כפארוס ביצעו באלנס באולם הראשון, אולם כשהשעה הראתה שכמעט ארבע, הוחלט שצריך ללכת. אגב, במסדרון הכניסה עסקו במכירת "בגדים יד שניה, ובגדי מעצבים". היתה התעניינות מסויימת של הקהל (לא יודע כמה תורגם למזומנים בקופה). המרפסת של הצוללת מצאה כן בעיניי, אם כי היתה מלאה בעדן סיגריות שבשלב מסויים הבריח אותי בחזרה לאוויר הצח בפנים
. התרשמתי מהקהל הממושמע, שלא עישן בתוך המקום (בניגוד לביט ערב קודם - שהיה מלא עשן). והיה גם כלב אחד בקהל, שבא לשמוע מוזיקה ולזכות בליטופים. אם מישהו היה שם מאוחר יותר, ויודע לספר על לוס כפרוס או על אונילי, אנא שתפו.... (ראיתי את אונילי פעם בביט, "בנותנות בראש" הראשון, ולא התרשמתי יותר מדי, למרות ששמחתי שהיא אירגנה את האירוע ההוא).