חצי שנה, ששה חודשים...
183 ימים (ובעיקר לילות
) שאני אמא. הכל השתנה, מקצה אל קצה. לא תיארתי לי עד כמה המח עובר תכנות מחדש. עד כמה סדרי העדיפות, לוח הזמנים, ראיית העולם, עוצמת הרגשות, תחושת השייכות, ה-כ-ל משתנה, והרב לטובה
לכי תסבירי עכשיו לחברות שעוד לא (ויש לי הרבה כאלה) מה זה אומר להיות אמא. את המגבלות הן מזהות מיד. את האושר לא ניתן לתאר. ההתנהגות שלה כבר מראה שהיא יודעת מי אני, יש לה רפרטואר שלם של מילמולי שמחה השמורים רק לי והיא ממיסה אותי בהם בכל פעם מחדש. הילדה שלי שינתה את חיי. אני אמא שלה. "אמא". המילה עדיין לא ברורה לי, אולי כשמאיה תתחיל להשתמש בה אבין שזאת באמת אני. כרגע אני יודעת שזה התפקיד שלי, המשימה שלי, אולי אפילו הייעוד שלי. אני אמא שלה. היא חלק ממני. ה-כ-ל השתנה
183 ימים (ובעיקר לילות
