סרט חשוב.
ומפחיד. אחרי שראיתי אותו התחלתי לברר קצת על זה. אתם יודעים שהאחים עופר פשוט בכל מקום? הם יודעים כמה כסף יש לכם, הם יודעים איפה ומה אתם קונים. עזבו את זה- הם אפילו דואגים להסיח את דעתינו מהמחדלים הציבוריים, השחיתויות והלוביזם עם קצת ספורט עממי משובח. אותי זה מכעיס. המדינה שלנו מוכרת את גופה במלוא מובן הביטוי, ובכלל לא דואגת לידע אותנו. הרי את מוזיאון תל אביבהם כבר ניסו לנכס לעצמם. מה השלב הבא, "מוזיאון ישראל-עופר"? " "הכותל המערבי ע"ש יולי וסמי עופר"?! "בניין הכנסת ע"ש סמי ואביבה עופר"?!?! הקרינו אותו בבית הספר, במסגרת המגמה שלי (תקשורת). יותר מכך- מיקי רוזנטל הגיע להרצות לנו על הסרט אחרי ההקרנה שלו, וגל מחיאות הכפיים שהוא קיבל אצלנו [זיכרו שמדובר בקהל שמורכב ברורבו מחוב"תים-ערסים-בונא-י'חופר ממוצעים] באמת חימם את הלב. אנשים באמת הקשיבו לסרט, כעסו, השפיעו, הרגישו כאילו צריך לעשות משהו. זה רק מראה עד כמה הציבור לא יודע כלום, וכמה הוא רוצה לדעת. אחת הדרכים להשפיע, אגב, היא בשלט. בעלי הון יודעים מהו רייטינג יותר טוב מכולם. דרך יותר טובה, לעומת זאת, היא להצטרף לאנשים הכיפיים בשחור-