חצלול משבת שעברה
ידעתי שזה חלום גם בלי צורך בבדיקת מציאות. סתם ככה הסתכלתי על הידיים שלי והן היו מזיעות ואולי קצת גדולות יותר מבמציאות.
היתה לי מראה קטנה אז התכוונתי לבחון הסתכלות במראה, אבל בגלל שהיא היתה קטנה ראו רק את העין שלי, הרחקתי אותה ועדיין ראו רק את העין שלי.
נשבר לי החלום, הרגשתי את עצמי במציאות, אבל הקפדתי לא לזוז וחזרתי לחלום.
היתי מול השולחן כתיבה שלי בחדר והרמתי את המראה שלי שקצת יותר גדולה מההיא. בשביל זה הייתי צריכה לשלוח את היד רחוק, כמו לתוך הקיר לאיזה גוך שלא קיים בשולחן שלי במציאות, שם היתה המראה.
ראיתי את הפנים שלי אבל לצערי הן היו נראות רגיל לגמרי, אולי רק טיפה מזיעות.
היתי בחדר עם עוד אנשים ואחת קמה והלכה, קמתי ורדפתי אחריה, כי לא רציתי שתלך, היא ברחה במזדרונות של בית חולים או משהו דומה, ובדרך היו אנשים בצפיפות שחסמו לי את המעבר, אז היא חמקה לי.
המשכתי את ההליכה במסדרון והיתי עכשיו בחוץ בשביל. חשבתי שכדאי שאזום פגישה עם מישהו. התלבטתי בין מישהו שלא בחיים לבין דמות שכתבתי עליה. בסוף פגשתי בסוף השביל מישהו אחר. גבר שחור עם תווי פנים קשוחים. נראה שניסה להפחיד אותי, אבל אני אמרתי לו שיפסיק כי זה מגוחך, כי הוא לא אויב שלי, הוא בצד שלי ואני מכירה אותו (במציאות אני לא מכירה אותו, אבל זה מה שהרגשתי בחלום). הוא הפסיק עם הפוזה המאיימת, הרים את הראש ו...ילל, או ניסה ליילל, כמו זאב. יצא לו ממש גרוע ולא משכנע.
שאלתי: "אוקי... אז אתה רוצה שנהפוך לזאבים?". היה שם שדה ממולנו, אבל לא התחשק לי בחלום הזה לעוף או לשנות צורה וכו, רציתי רק להסתובב, בלי שינויים קריטים.
בסוף רק ישבנו ודיברנו על ספסל מול חוף הים. פילספנו על החיים כנראה.
מעניין מי זה היה.
ידעתי שזה חלום גם בלי צורך בבדיקת מציאות. סתם ככה הסתכלתי על הידיים שלי והן היו מזיעות ואולי קצת גדולות יותר מבמציאות.
היתה לי מראה קטנה אז התכוונתי לבחון הסתכלות במראה, אבל בגלל שהיא היתה קטנה ראו רק את העין שלי, הרחקתי אותה ועדיין ראו רק את העין שלי.
נשבר לי החלום, הרגשתי את עצמי במציאות, אבל הקפדתי לא לזוז וחזרתי לחלום.
היתי מול השולחן כתיבה שלי בחדר והרמתי את המראה שלי שקצת יותר גדולה מההיא. בשביל זה הייתי צריכה לשלוח את היד רחוק, כמו לתוך הקיר לאיזה גוך שלא קיים בשולחן שלי במציאות, שם היתה המראה.
ראיתי את הפנים שלי אבל לצערי הן היו נראות רגיל לגמרי, אולי רק טיפה מזיעות.
היתי בחדר עם עוד אנשים ואחת קמה והלכה, קמתי ורדפתי אחריה, כי לא רציתי שתלך, היא ברחה במזדרונות של בית חולים או משהו דומה, ובדרך היו אנשים בצפיפות שחסמו לי את המעבר, אז היא חמקה לי.
המשכתי את ההליכה במסדרון והיתי עכשיו בחוץ בשביל. חשבתי שכדאי שאזום פגישה עם מישהו. התלבטתי בין מישהו שלא בחיים לבין דמות שכתבתי עליה. בסוף פגשתי בסוף השביל מישהו אחר. גבר שחור עם תווי פנים קשוחים. נראה שניסה להפחיד אותי, אבל אני אמרתי לו שיפסיק כי זה מגוחך, כי הוא לא אויב שלי, הוא בצד שלי ואני מכירה אותו (במציאות אני לא מכירה אותו, אבל זה מה שהרגשתי בחלום). הוא הפסיק עם הפוזה המאיימת, הרים את הראש ו...ילל, או ניסה ליילל, כמו זאב. יצא לו ממש גרוע ולא משכנע.
שאלתי: "אוקי... אז אתה רוצה שנהפוך לזאבים?". היה שם שדה ממולנו, אבל לא התחשק לי בחלום הזה לעוף או לשנות צורה וכו, רציתי רק להסתובב, בלי שינויים קריטים.
בסוף רק ישבנו ודיברנו על ספסל מול חוף הים. פילספנו על החיים כנראה.
מעניין מי זה היה.