חצלול נחמד מאוד... ../images/Emo74.gif
פתחתי דוכן עם חברה שלי בקניון, ואז פתאום הסביבה של הקניון נהפכת לבית שלי, ושם יש לי רעיון גאוני לדוכן. אני מביאה תפוחי אדמה, שמה שמן על המחשבת ושמה אותו על הכיריים, ואז מסתכלת על פירורי לחם ששמתי בצד. אני מחליטה לעשות קציצות פירה ולצפות אותן בפירורי לחם (?!). כשאני מתחילה לחתוך את התפוחי אדמה, אני פתאום מבינה... its a dream! אני ממש לא רוצה לעזוב את ההמצאה הקולינרית הגאונית שלי (משום מה...
), אבל מחליטה לעזוב בכל זאת כי יש לי הרבה דברים מגניבים לעשות!
אני נזכרת שבחלומות אפשר לעבור בקירות ומחליטה לנסות. אני מנסה לעוף ועושה תנועות מוזרות אם הידיים. זה לא כל כך מצליח אז אני משננת את המשפט "רק צריך להאמין!" ובסוף מצליחה (מה, אני לא גדולה?!). אני עפה לתקרה. כנראה שההגיון שלי ממצב הערות לא נותן לי לראות איך זה בתוך קיר, כי ראיתי רק אוויר וקצת גבס... החלטתי שזה ממש מגניב ופרצתי דרך כל התקרות עד למעלה (אני גרה בקומה שלישית ויש שמונה עשרה קומות), ואז קפצתי למטה ונחתתי כמו נוצה על הרצפה (אפילו שניסיתי לעוף שוב), אני מנסה לעוף שוב, מתקשה קצת, אבל מצליחה. אני עפה מלמעלה ומרביצה לכל מיני אנשים שאני שונאת...
ואז עפתי ליד שדה בבית שלי והרגשתי ממש טוב... ואז העירו אותי! בוהוהו... עד כאן. זה היה החצלול הכי כיפי ועם הצלילות הכי גבוהה שהייתה לי. תהל
פתחתי דוכן עם חברה שלי בקניון, ואז פתאום הסביבה של הקניון נהפכת לבית שלי, ושם יש לי רעיון גאוני לדוכן. אני מביאה תפוחי אדמה, שמה שמן על המחשבת ושמה אותו על הכיריים, ואז מסתכלת על פירורי לחם ששמתי בצד. אני מחליטה לעשות קציצות פירה ולצפות אותן בפירורי לחם (?!). כשאני מתחילה לחתוך את התפוחי אדמה, אני פתאום מבינה... its a dream! אני ממש לא רוצה לעזוב את ההמצאה הקולינרית הגאונית שלי (משום מה...
