חצללתי, אבל אני זוכרת במעורפל
היו לי סדרה של חצלולים.
לפי משהו בסביבה חשדתי שזה חלום אז עשיתי את הבדיקת מציאות שלי עם האצבעות. הרחבתי וצמצמתי וזה נראה נורמלי, אבל ליתר ביטחון ספרתי ואלו היו 7 אצבעות.
הראתי גם למישהו מולי את הבדיקה של השעון, להוכיח שאני בחצלול. פעם ראשונה היתה שעה מסויימת (משהו ו- 35) ופעם שניה אותה שעה פחות\יותר שתי דקות, אז מי שהראתי לו אמר שזה לא נחשב, אבל פעם שלישית היה שונה לגמרי, 10 ל- 2, אז חייכתי לי כהוכחה חותכת והוא לא יכל לסתור אותי.
הצאתי למי שהיה איתי לבוא איתי לעוף (לא יודעת אם זה מישהו שאני מכירה או עובר אורח בחלום). באתי לחלון בחדר שלי וניסיתי לעבור דרכו. לא הצלחתי. הממשיות ממש התעקשה איתי בכל החצלולים האלו. לפחות הצלחתי לפתוח את הסורג עם כוח כמו סופרמן נגיד. אבל כשבאתי לצאת ראיתי שהנוף בחוץ זה לא זה שציפיתי לו. ראיתי את הרחוב במקום את צד הנוף. אין לאן לעוף שם. התבאסתי ועברתי לחדר ליד ושם כן היה הנוף שרציתי כנראה. (קצת מוזר שהכל מסביב נראה זהה אבל פתאום מהחלון יש את הנוף של הצד השני של הבית).
-קפיצות בזכרון-
בשלב כלשהו נזכרתי במשימה שלי, לגרום לוולפהרט להגיע. קראתי לו, וכלום. אין תגובה. ואז בא לי רעיון: לנסות להפוך את עצמי אליו, את הפנים לזאב או בכלל את כולי לזאב. ניסיתי אבל הרגשתי שזה מצליח לי רק בדמיון (שוב, הממשיות הזאת, המציאות נדבקת לחלום).
היתי בגינה וניסיתי לקרוא לחתולה שלי שהיום לא בחיים. רק שמעתי אותה אבל היא לא באה.
מתישהו התעוררתי וחשבתי שזו מציאות.
התעוררתי שוב וסיפרתי למישהו שהיו לי חצלולים ואז חלום שבו חשבתי שזו מציאות ובעצם היה חלום. בדקתי מציאות, לא, גם עכשיו זה חלום.
בקיצור זהו, חלום בתוך חלום בתוך חלום. שבוע טוב ומחוצלל לכולם שיהיה!
היו לי סדרה של חצלולים.
לפי משהו בסביבה חשדתי שזה חלום אז עשיתי את הבדיקת מציאות שלי עם האצבעות. הרחבתי וצמצמתי וזה נראה נורמלי, אבל ליתר ביטחון ספרתי ואלו היו 7 אצבעות.
הראתי גם למישהו מולי את הבדיקה של השעון, להוכיח שאני בחצלול. פעם ראשונה היתה שעה מסויימת (משהו ו- 35) ופעם שניה אותה שעה פחות\יותר שתי דקות, אז מי שהראתי לו אמר שזה לא נחשב, אבל פעם שלישית היה שונה לגמרי, 10 ל- 2, אז חייכתי לי כהוכחה חותכת והוא לא יכל לסתור אותי.
הצאתי למי שהיה איתי לבוא איתי לעוף (לא יודעת אם זה מישהו שאני מכירה או עובר אורח בחלום). באתי לחלון בחדר שלי וניסיתי לעבור דרכו. לא הצלחתי. הממשיות ממש התעקשה איתי בכל החצלולים האלו. לפחות הצלחתי לפתוח את הסורג עם כוח כמו סופרמן נגיד. אבל כשבאתי לצאת ראיתי שהנוף בחוץ זה לא זה שציפיתי לו. ראיתי את הרחוב במקום את צד הנוף. אין לאן לעוף שם. התבאסתי ועברתי לחדר ליד ושם כן היה הנוף שרציתי כנראה. (קצת מוזר שהכל מסביב נראה זהה אבל פתאום מהחלון יש את הנוף של הצד השני של הבית).
-קפיצות בזכרון-
בשלב כלשהו נזכרתי במשימה שלי, לגרום לוולפהרט להגיע. קראתי לו, וכלום. אין תגובה. ואז בא לי רעיון: לנסות להפוך את עצמי אליו, את הפנים לזאב או בכלל את כולי לזאב. ניסיתי אבל הרגשתי שזה מצליח לי רק בדמיון (שוב, הממשיות הזאת, המציאות נדבקת לחלום).
היתי בגינה וניסיתי לקרוא לחתולה שלי שהיום לא בחיים. רק שמעתי אותה אבל היא לא באה.
מתישהו התעוררתי וחשבתי שזו מציאות.
התעוררתי שוב וסיפרתי למישהו שהיו לי חצלולים ואז חלום שבו חשבתי שזו מציאות ובעצם היה חלום. בדקתי מציאות, לא, גם עכשיו זה חלום.
בקיצור זהו, חלום בתוך חלום בתוך חלום. שבוע טוב ומחוצלל לכולם שיהיה!
עדיין מחרפן אותי שאת מתייחסת בכזו רצינות לדמויות החלום שלך, אבל אני מניח שכבר לא נסכים על זה.