חצללתי!
המודעות שלי היתה מלאה. גם חשבתי על לספר על זה בפורום. הבעיה היא שפחדתי שלא אזכור את החלום\חלומות. ניסיתי לעבור על נקודות בראש ממה שהיה עד עכשיו. כשקמתי באמת לא זכרתי כלום חוץ מהעובדה שחיצללתי, אבל אימצתי את עצמי להזכר בפרטים, אז הנה מה שהצלחתי לשחזר:
היתי באיזו משימה שהתחילה באזור מדברי, זכור לי שביל ומשמאל גבעות חוליות. אחר כך היתי במבנה גדול שהתחלק לשניים, כמו שדיזינגוף סנטר. יכול להיות שהגעתי לשם בסוג של "התעתקות".
היו שם מעליות ואולי לחצתי על הקומה הלא נכונה.
היה קטע שבו עמדתי ליד אבא שלי ושאלתי אותו מה המדיניות שלו לגבי העובדה שזה חלום. הוא נכנע והודה שמאמין לי, אבל לא רוצה לדבר על זה. אבא שלי לא אוהב לדבר על דברים שמתפרשים לו כ"מיסטים".
היתה ישיבה בעניין כלשהו, הינו קבוצה ליד שולחן. זכור לי ידיד שלי מהלימודים יושב שם משמאל, אבל הוא לא אמר כלום. מישהו הראה תמונות שלנו שצילמנו מתקופת הלימודים.
מיהרנו במסגרת המשימה והסתובבנו בקומה העליונה ונכנסנו פה ושם לחדרים לבדוק דברים.
החדר האחרון שבדקנו משך את תתשומת ליבי. הוא נראה חמים למראה, בסגנון מיושן, עם ספות ואח, והכל בגוון בורדו, והכי חשוב: היה שם פסנתר! אז נכנסתי והתישבתי לידו, וחשבתי על זה שאני יכולה לנסות להלחין משהו ואז לזכור את זה ולשחזר את זה לכשאקום. למרות שידעתי שבטח לא אזכור, כי ידעתי שלא הכנתי את האמפי המקליט שלי לידי, וזכרתי גם שזה שבת ולא אוכל להקליט את זה כשאקום (אני שומרת שבת). אמרו לי שאין לי זמן לנגן ואני התעלמתי. ישבתי ליד הפסנתר. הקלידים שלו לא היו שחורים לבנים אלא עם טפט של משהו, כנראה של החתול סילבסטר מלוניטונז. לא היה אפשר לזכור מה זה איזה תו. אבל ניגנתי בכל זאת, מצאתי את הקלידים במישוש. ניגנתי צלילים אקראיים, אבל כשניסיתי להתקדם ימינה גיליתי שהשליש הימני של הקלידים מגולגל ימינה עם הטפט. התכוונתי לגלגל את זה בחזרה ולראות אם הפסנתר עדיין ינגן ככה אבל כאן כבר ממש זרזו אותי.
בחרתי לזרום עם כללי החלום והמשכתי איתם.
אבל כשרציתי לקום קמתי, וידעתי בדיוק באיזה פוזה אתעורר. למרות שזו כנראה היתה התעוררות כוזבת. התעוררתי באמת הרבה אחרי. אחרת אולי היתי זוכרת יותר...
המודעות שלי היתה מלאה. גם חשבתי על לספר על זה בפורום. הבעיה היא שפחדתי שלא אזכור את החלום\חלומות. ניסיתי לעבור על נקודות בראש ממה שהיה עד עכשיו. כשקמתי באמת לא זכרתי כלום חוץ מהעובדה שחיצללתי, אבל אימצתי את עצמי להזכר בפרטים, אז הנה מה שהצלחתי לשחזר:
היתי באיזו משימה שהתחילה באזור מדברי, זכור לי שביל ומשמאל גבעות חוליות. אחר כך היתי במבנה גדול שהתחלק לשניים, כמו שדיזינגוף סנטר. יכול להיות שהגעתי לשם בסוג של "התעתקות".
היו שם מעליות ואולי לחצתי על הקומה הלא נכונה.
היה קטע שבו עמדתי ליד אבא שלי ושאלתי אותו מה המדיניות שלו לגבי העובדה שזה חלום. הוא נכנע והודה שמאמין לי, אבל לא רוצה לדבר על זה. אבא שלי לא אוהב לדבר על דברים שמתפרשים לו כ"מיסטים".
היתה ישיבה בעניין כלשהו, הינו קבוצה ליד שולחן. זכור לי ידיד שלי מהלימודים יושב שם משמאל, אבל הוא לא אמר כלום. מישהו הראה תמונות שלנו שצילמנו מתקופת הלימודים.
מיהרנו במסגרת המשימה והסתובבנו בקומה העליונה ונכנסנו פה ושם לחדרים לבדוק דברים.
החדר האחרון שבדקנו משך את תתשומת ליבי. הוא נראה חמים למראה, בסגנון מיושן, עם ספות ואח, והכל בגוון בורדו, והכי חשוב: היה שם פסנתר! אז נכנסתי והתישבתי לידו, וחשבתי על זה שאני יכולה לנסות להלחין משהו ואז לזכור את זה ולשחזר את זה לכשאקום. למרות שידעתי שבטח לא אזכור, כי ידעתי שלא הכנתי את האמפי המקליט שלי לידי, וזכרתי גם שזה שבת ולא אוכל להקליט את זה כשאקום (אני שומרת שבת). אמרו לי שאין לי זמן לנגן ואני התעלמתי. ישבתי ליד הפסנתר. הקלידים שלו לא היו שחורים לבנים אלא עם טפט של משהו, כנראה של החתול סילבסטר מלוניטונז. לא היה אפשר לזכור מה זה איזה תו. אבל ניגנתי בכל זאת, מצאתי את הקלידים במישוש. ניגנתי צלילים אקראיים, אבל כשניסיתי להתקדם ימינה גיליתי שהשליש הימני של הקלידים מגולגל ימינה עם הטפט. התכוונתי לגלגל את זה בחזרה ולראות אם הפסנתר עדיין ינגן ככה אבל כאן כבר ממש זרזו אותי.
בחרתי לזרום עם כללי החלום והמשכתי איתם.
אבל כשרציתי לקום קמתי, וידעתי בדיוק באיזה פוזה אתעורר. למרות שזו כנראה היתה התעוררות כוזבת. התעוררתי באמת הרבה אחרי. אחרת אולי היתי זוכרת יותר...
