חרדה ודכאון
ערב טוב לכם, 4 שנים חלפו מאז התקף החרדה הראשון שלי, פחד מוות, תחושה של לפני התקף לב, רעד בכל הגוף, אימה. ואז הם התחילו להגיע בצרורות, מספר פעמים בשבוע,הימים החביבים עליהם ביותר היו שישי-שבת..מאז אני חוששת מהימים היפים הללו של סופשבוע. אני היפוכונדרית. כל כאב קטן כגדול מרמזים לי על בוא הסוף
, מחלה ממארת "אורבת" לי בכל פינה, מה שלא מונע בעדי להפסיק לעשן... ולקינוח יש לי עוד מספר פוביות לא נחשבות. שנתיים נטלתי סרוקסאט, הרגשתי טוב אך הבעיה שגם התחלתי להראות יותר מיד "טוב", התיאבון גבר ועליתי במשקל, סיבה לדכאון.. אם אסכם את תקופת הסרוקסאט הרי שהכדור עזר לי מאוד, רגועה, שלווה כמעט ללא התקפי חרדה. היום - ללא כדורים מרגישה את תחילת ההדרדרות. החרדה אורבת באפלולית, היא מחכה לי שם, אני משתדלת להבריח אותה, אבל היא נושפת בעורפי. המחשבות על מחלות סופניות ומוות פתאומי לא עוזבות אותי, כאבי ראש, חולשה ועיניים רטובות, כל כאב, הוא התחלת הסוף.. חשבתי להתחיל שוב טיפול תרופתי והפעם עם פרוזאק שלפי ספורי אנשים מפחית את התיאבון, לא בא לי לחזור לתקופת העליה במשקל. מישהו מהחברים התנסה בתרופה הזו? אני מרגישה שאני נמאסת על ילדי וקרובי, לראות אותי עם פרצוף תשעה באב, עד כמה השתניתי, מילדה ואישה מלאת שמחת חיים והומור הפכתי לבטטה עגומה ללא חיוניות, בלי חיים. כל כך צריכה מספר מילות עידוד, יודעת גם לתת
ערב טוב לכם, 4 שנים חלפו מאז התקף החרדה הראשון שלי, פחד מוות, תחושה של לפני התקף לב, רעד בכל הגוף, אימה. ואז הם התחילו להגיע בצרורות, מספר פעמים בשבוע,הימים החביבים עליהם ביותר היו שישי-שבת..מאז אני חוששת מהימים היפים הללו של סופשבוע. אני היפוכונדרית. כל כאב קטן כגדול מרמזים לי על בוא הסוף
