חרדה שהורסת אותי.. בבקשה תיכנסו..

[הגרהS]

חרדה שהורסת אותי.. בבקשה תיכנסו..

קודם כול שלום לכולם, שמחתי לגלות שיש פורום שאולי איכשהו יכול לעזור לי בבעיה שיש לי כול החיים שלי.. מאז ומתמיד פחדתי לישון מחוץ לבית,לא יכולתי לישוןםלילה שלם בלי אמא ואבא,אפילו לא אצל בני משפחה. אני לא ידועת למה אולי מהפחד שאני אחזור והם לא יהיו שם? או מהפחדים שתמיד תוקפים אותי בלילה ולא מרפים? לוקח לי שעות להירדם..הראש שלי תמיד מוצף מחשבות,אני תמיד עייפה וחלשה. אז הנה הבעיה שלי יום שלישי יש לי טיול שנתי. אני כבר בת 15 וחציף\,כמעט 16 והפחד עדיין לא עבר לחלוטין. אפעם לא יצאתי לטיולים שנתיים! הייתה לי חוויה רעה בכיתה ה' אבא שלי יצא לטיול,אבא עדיין בכיתי בכיתי.. והיו לי בושות ופחדים שפשוט לא הצלחתי להתמודד איתם ולהבין מה הם. גם בטיול של הצופים שהפעם יצאתי בלי אבא ניתקפתי בבכי בלתי פוסק ובקושי ישנתי בלילות שם בחוץ. כיתה ז' באתי לביצפר עם בתיק הארוז ושוב ניתקפתי בזה.. בפחד המשתק. ותירצתי שאני לא מרגישה טב וחזרתי הביתה, שנה שעברה בלילה שלפני הטיול דפקתי את היד בחוזקה בכיור ופגעתי בעצמי! הכול בגלל חרטה ריגעית,לא רציתי לצאת!!! השנה יש לי "חיים חדשים" חיי חברה לא רעים,אבל הפחד עדיין מחלחל.. בגלל כול ההתנסויות הרעות שלי אני לא יודעת אם גם השנה זה יחזור על עצמו ואני אתחרט ברגע האחרון, רק מלחשוב על זה בא לי לבכות!!! אני לא שולטת בפחד הזה..הוא משתק ומכאיב,ותוקף רק כשאני לבד.. כול המחשבות של ההתחרטות והפגיעה העצמית.. שאני עם חברות שלי הפחד נעלם "איזה טיול כיף הולך להיות" והפחד איננו.. אבל עכשיו שאני כותבת בחושך וחושבת על זה כול הפחד עולה שוב ומשתק! מה לעשות?? אני לא יכולה לחיות ככה.. כן זה כול כך טיפשי הפחד הזה

אבל הוא הורס אותי, כול יום שעובר אני עוד יותר חלשה.. כול החיים שלי הייתי ככה ורק בשנים האחרונות הצלחתי איכשהו להתגבר על חלק מהפחד..אני יכולה לישון אצל חברות,אצל משפחה ומחוץ לבית.. אבל טיולים שנתיים?? אין מצב!!! למה?? בגלל שיש לי חוויות רעות ואני קובעת לעצמי מראש שאני אתחרט?? אבל אני רוצה לצאת..לפחות ככה הלב שלי אומר לי שאני עם חברות, אבל בוגד בי כשאני לבד

מצטערת על האורך..ואני מקווה אולי שאיכשהו תעזרו לי.. יש עוד הרבה שמסתתר מתחת לפחד הזה,הרבה פרטים שוליים אבל אני מעדיפה לא לכתוב אותם פה בכללי שכולם יראו. אני מקווה שאולי איכשהו תייעצו לי! נואשת,הגר.

 

[הגרהS]

סתם מק../images/Emo78.gif

 

[גילה זילברמן]

את פוחדת מהטיול

את פוחדת מהטיול, מלישון רחוק מהבית... לפגוע בעצמך זה רעיון רע. קחי אחראיות על ההחלטה אם לצאת לטיול או לא. אם את מחליטה לא לצאת- אז לא. מותר לך. אם את מחליטה לנסות לצאת- תדעי שיכול להיות שיהיה לך קשה נפשית ושתתמודדי עם זה. נסי להתכונן לטיול כמה שיותר. קחי איתך משהו מהבית שאת אוהבת, קלטת מרגיעה וולקמן, נסי לעשות תרגיל הרפיה (תאור במאמרי הפורום) ולדמיין את הטיול ואת הלילה ואיך הכל עובר בשלום. מעבר לכך- הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר. אולי היא תוכל לעזור או להפנות אותך לפסיכולוגית של שפ"ח (שרות פסיכולוגי חינוכי) האחראית על בית הספר שאת הולכת אליו. בכל מקרה, בהצלחה.

 

[torme]

הגר יקרה...אולי את צריכה לצאת

לטיול אבל לדעת שאת יכולה לחזור אחרי הלילה הראשון.. תמיד את יכולה לבקש לחזור הביתה אם את לא מרגישה טוב... ככה תצאי עם הרגשה שיש לך שליטה על זה תנסי....

 

[motek89]

אל תדאגי../images/Emo24.gif

לדעתי תקחי טיפול פסיכולוגי.. גם לי יש חרדות מאז ומתמיד, אצלי זה מתבטא בדרכים אחרות, אבל לא פחות גרוע משלך. אמרו לי אני חייבת ללכת לטיפול, וזה מה שיעזור לי. יש גם טיפולים דרך תרופות מיוחדות שעוזרות לחרדה.. אני לא יודעת בדיוק. כרגע אני מחכה לטיפול... ואני מקווה שאצלך הבעיה תסתדר.. מחזיקה לך אצבעות

(אמרו לי שאפשר לצאת מזה! אל תתיאשי!)

 

[לוטוס ההרים]

שלום הגר!

אני כל כך מזדהה סיפורך!!! גם לי זה התחיל באותם השנים אם אני לא טועה בכיתה ו' בטיול השנתי הראשון ליומיים. כל כך פחדתי להיות כל כך רחוק מההורים ועוד עם כל כך הרבה אנשים מהבי"ס...סיוט. אבל, איך להגיד את זה, נהניתי לרחם על עצמי. התופעה הזו הופיעה רק בטיולים שנתיים וחזרה בגדול בטיול הטראומתי לים-המלח בכיתה ז'. בירידות לים המלח הרגשתי נורא ופחדתי פחד עצום ממבוכה שכולם יראו אותי מקיא. לא עזרה לי העובדה שכמעט כל הכיתה הקיאה! פחדתי מהמבוכה ומההקאה. הייתי בטוח שאני לא ארשה לעצמי לעלות על האוטובוס יותר(הבנתי שמדובר במחלת הנסיעה) ובסוף, איכשהו, עליתי. בטיול בכיתה ח'(מצחיק שאני זוכר הכל לפרטי פרטים, אבל זו הייתה טראומה שאי אפשר לשכוח) אזרתי אומץ ועשיתי לעצמי "דווקא" החלטתי שאני הולך להרגיש טוב ויהי מה! בכיתה י הצטרפתי לנוער העובד והלומד והשתתפתי במאות טיולים. נהייתי מדריך טיולים בין השאר ובצבא, שרתתי כחובש. היום אני מלווה טיולים של בתי-ספר ונזכר, איך אני...כל כך פחדתי מהם! בקיצור....תנסי לתפוס את עצמך בידיים ולעשות לעצמך דווקא. אצלי זה עבד!

 

[הגרהS]

ואו תודה על התגובות החמות ../images/Emo24.gif

החלטתי שאני יוצאת ויהיה מה!! נמאס לי לפספס את החיים ככה.. וחברה שלי תישן אצלי היום לשמור עליי בלילה חחח כדי שאני לא אתחרט.. אני באמת מקווה שלא יקרה לי כלום ומחר אני אהיה באוטובוס עם כול החברים ואהנה.. אני יודעת שברגע שאני אצליח החיים שלי ישתנו ואני אהפוך להיות בנאדם יותר רגוע,ושלם. תודה לכם על התגובות המעודדות

תחזיקו לי אצבעות שהמפלצת לא תימצא את הדרך לצאת מתחת למיטה ושחברה שלי תצליח לעזור לי!! הגר