אתם לא רוצים לדעת
New member
חרדה...
כתבתי פה כבר פעם מזמן כשהבעיה שלי עוד לא הייתה כל כך מציקה, אבל מאז הדבר עלה והיתגבר והפך להיות מכשול אמיתי בחיי היום יום. מלבד חרדות שטותיות שעוברות כמו לפעמים לקום מספר רב של פעמים בלילה לבדוק עם הדלת נעולה או לחץ בעיקבות שהייה בחדר עם דלת פתוחה או הרגשה שעוקבים אחריי, שאלו דברים שהרבה אנשים בראים אמרו שמדי פעם קורה להם, היתגבשה אצלי חרדה מאוד מוגברת שתמיד הייתה אבל לא בעוצמה כזו. אני חושבת שזאת חרדת נטישה אבל אני לא יודעת עליה הרבה ובלתי אפשרי לאבחן את עצמך. העניין הוא שאני סובלת מסיוטים וחרדה תמידית גם כשאני ערה שאנשים שקרובים אלי (בן זוג, הורים, משפחה) יעלמו לפתע. הדברשהכי מפחיד אותי והוא העיקר הוא ההתקפים. בערך מיום כיפור שעבר (שנה בערך) אני מקבלת מאין התקפים שאני לא יודעת איך להגדיר אותם (אני לא מקירה הגדרות וסימפטומים של התקפים מסוגים אלא) זה מתחיל בלחץ בעיקבות מחשבה/רמז (או דבר שאני מפרשת אותו כרמז) או שיחה על משהו שיכול לגרום לאדם קרוב להיתרחק ממני או כאשר יש מסביבי הרבה אנשים שאני לא מקירה או אנשים שלא נח לי איתם ואין לי אפשרות לברוח מסיבות כלשהן. הלחץ מתגבר ובעיקבותיו תופעותיו הרגילות כמו הזעה, דימויים קטסטרופליים חוסריכולת ריכוז עד לרמה שאיני שומעת מה אומרים לי (או שאני כן שומעת ובוחרת במודע להתעלם מהחשש שאם אני אקשיב אני אכנס עוד יותר לפאניקה) הכי חזקים הם הדימויים הקטסטרופליים ובהמשך אני מתחילה להיתנדנד אחורה וקדימה ולטלוש שער בעצבנות או לנשוך את היידים והשרוולים (חשוב לציין שלכל זה אני מודעת והרבה זמן הייתי מאוד מבולבלת כי לא הבנתי למה אני עושה את זה עם בעיקרון אני מודעת לזה ואני יכולה להפסיק את זה, הייתי בטוחה שזה מן דחף תשומת לב מוזר עד שניסיתי בכח להפסיק ולא הצלחתי) בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אך מכיוון שלא הייתי ממש מוכנה לשיתוף פעולה והיתמקדתי במרד נעורים כך שכולם הבטיחו שזה יעבור. עכשיו עבר המרד והיתגברו החרדות. ההורים שלי לא מוכנים לאפשר לי טיפול נוסף אפילו דרך קופת חולים כי נמאס להם והם עייפים מהצרות שאני עושה ואמא שלי אמרה לי לחקות עוד חצי שנה כשאני אהיה בת 18 ואז הטיפול יהיה על אחריותי והם לא יצתרכו לחתום על וויתורי סודיות או ללכת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי ולשמוע שוב ושוב את אותם הדברים. אני אשמח אם תוכולו להביר לי יותר על התופעה שפירטתי וגם לייעץ לי מה אני עושה בחצי שנה הקרובה בשביל לעבור אותה נורמאלי ועוד דבר, ניסיתי שיטות להפחתת לחץ וכל מני פעולות שלמדתי בפסיכולוגיה בבית הספר אבל זה לא ממש עוזר, בעיקר כי זה מאוד כללי, חומר לבגרות ולא יותר.
כתבתי פה כבר פעם מזמן כשהבעיה שלי עוד לא הייתה כל כך מציקה, אבל מאז הדבר עלה והיתגבר והפך להיות מכשול אמיתי בחיי היום יום. מלבד חרדות שטותיות שעוברות כמו לפעמים לקום מספר רב של פעמים בלילה לבדוק עם הדלת נעולה או לחץ בעיקבות שהייה בחדר עם דלת פתוחה או הרגשה שעוקבים אחריי, שאלו דברים שהרבה אנשים בראים אמרו שמדי פעם קורה להם, היתגבשה אצלי חרדה מאוד מוגברת שתמיד הייתה אבל לא בעוצמה כזו. אני חושבת שזאת חרדת נטישה אבל אני לא יודעת עליה הרבה ובלתי אפשרי לאבחן את עצמך. העניין הוא שאני סובלת מסיוטים וחרדה תמידית גם כשאני ערה שאנשים שקרובים אלי (בן זוג, הורים, משפחה) יעלמו לפתע. הדברשהכי מפחיד אותי והוא העיקר הוא ההתקפים. בערך מיום כיפור שעבר (שנה בערך) אני מקבלת מאין התקפים שאני לא יודעת איך להגדיר אותם (אני לא מקירה הגדרות וסימפטומים של התקפים מסוגים אלא) זה מתחיל בלחץ בעיקבות מחשבה/רמז (או דבר שאני מפרשת אותו כרמז) או שיחה על משהו שיכול לגרום לאדם קרוב להיתרחק ממני או כאשר יש מסביבי הרבה אנשים שאני לא מקירה או אנשים שלא נח לי איתם ואין לי אפשרות לברוח מסיבות כלשהן. הלחץ מתגבר ובעיקבותיו תופעותיו הרגילות כמו הזעה, דימויים קטסטרופליים חוסריכולת ריכוז עד לרמה שאיני שומעת מה אומרים לי (או שאני כן שומעת ובוחרת במודע להתעלם מהחשש שאם אני אקשיב אני אכנס עוד יותר לפאניקה) הכי חזקים הם הדימויים הקטסטרופליים ובהמשך אני מתחילה להיתנדנד אחורה וקדימה ולטלוש שער בעצבנות או לנשוך את היידים והשרוולים (חשוב לציין שלכל זה אני מודעת והרבה זמן הייתי מאוד מבולבלת כי לא הבנתי למה אני עושה את זה עם בעיקרון אני מודעת לזה ואני יכולה להפסיק את זה, הייתי בטוחה שזה מן דחף תשומת לב מוזר עד שניסיתי בכח להפסיק ולא הצלחתי) בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אך מכיוון שלא הייתי ממש מוכנה לשיתוף פעולה והיתמקדתי במרד נעורים כך שכולם הבטיחו שזה יעבור. עכשיו עבר המרד והיתגברו החרדות. ההורים שלי לא מוכנים לאפשר לי טיפול נוסף אפילו דרך קופת חולים כי נמאס להם והם עייפים מהצרות שאני עושה ואמא שלי אמרה לי לחקות עוד חצי שנה כשאני אהיה בת 18 ואז הטיפול יהיה על אחריותי והם לא יצתרכו לחתום על וויתורי סודיות או ללכת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי ולשמוע שוב ושוב את אותם הדברים. אני אשמח אם תוכולו להביר לי יותר על התופעה שפירטתי וגם לייעץ לי מה אני עושה בחצי שנה הקרובה בשביל לעבור אותה נורמאלי ועוד דבר, ניסיתי שיטות להפחתת לחץ וכל מני פעולות שלמדתי בפסיכולוגיה בבית הספר אבל זה לא ממש עוזר, בעיקר כי זה מאוד כללי, חומר לבגרות ולא יותר.
