מיכל שמיניתשסה
New member
חרדות אצל ילדה בת 3
שלום, יש לי ילדה בת 3, אחת מתוך תאומות.
אני מרגישה שהיא כל הזמן לא שלווה, לא מרוצה, לא טוב לה, דואגת...
היא לא מסוגלת להנות משום סיטואציה, גם סיטואציות שאמורות להיות מהנות ביותר על פי הכרותי שלי איתה,
לדוגמא-הלכתי איתה בחופש לפארק, (היא אוהבת טבע ומרחבים) אבל ממש מרחוק עמד טרקטור, היא היתה כלכך בחרדות במשך כל השעות שהיינו בפארק שמא הטרקטור יבוא וידרוס אותה! הסברתי לה בהגיון, שהטרקטור רחוק, והוא לא יגיע לכאן, ושאני כאן לשמור עליה.. אבל זה לא עזר, היא לא היתה אפילו מסוגלת לשבת על הדשא מרוב חרדה. נראה כאילו היא באיזה פוסט-טראומה מתואנת דרכים, אבל היא לא חוותה מעולם. האח"כ נכנסו לאיזה מקור מים וגם שם היא לא הפסיקה לקטר ש"המים מסריחים" ה"אבנים כואבות" ו"היא לא אוהבת את האנשים". זה עוד בעיה כללית-מאוד קשה לה עם אנשים, היא נלחצת מהם... נלחצת שהם מתקרבים אליה, גם אנשים שהיא מכירה... את הגן החדש היא לא אוהבת, "הגננת לא נחמדה" ו"היא לא מכירה שם אף אחד" (בפועל היא מכירה מהשכונה בערך חצי מהגן), היא לא בוכה, היא פשוט אנטי-כך הגננת דיווחה. פעילויות בבית-היא בקושי עושה משהו... כאילו מפחדת לנסות. מדבקות-מדביקה אחת ומפסיקה כי יש לה איזה משהו להתלונן עליו, לא צובעת, מסרבת להיות עצמאית, לדוגמא לא נועלת סנדלים כי "כואבות לה הידיים" לא זורקת לפח כי "כואבות לה הרגליים" לא מסדרת משחקים כי "אין לה כוח"... היא נשמעת כמו זקנה בת 70...
היא תמיד בלחץ ולא נהנית משום פעילות.
בפועל מאוד מאוד קשה איתה... הבעת הפנים הקבועה שלה זה חוסר שיבעות רצון, וטון הדיבור הכמעט יחידי הוא צרחות תלונה כאלו, למרות שתמיד כשהיא מדברת כך אני אומרת לה שאני לא מבינה צרחות, ואז היא כן מנסה להרגיע את עצמה ולדבר רגיל... אבל באמת שההתנהגות שלה מתישה אותי.
אשמח לשמוע איך אוכל לעזור לה-מבחינת התנהגות, אולי טיפול כלשהו שקצת מרגיע לחץ וחרדות...
יש לציין שאני ואבא שלה גרושים-התגרשנו לפני כמעט שנה... אז אולי היא חרדת נטישה בגלל זה או משהו...
(במאמר מוסגר-אחותה התאומה היא תמיד חיוכים, קמה עם חיוך, הולכת לישון עם חיוך... אולי זה משפיע עליה איכשהו, למרות שאני לא עושה השוואות בינהם)
תודה רבה,
מיכל.
שלום, יש לי ילדה בת 3, אחת מתוך תאומות.
אני מרגישה שהיא כל הזמן לא שלווה, לא מרוצה, לא טוב לה, דואגת...
היא לא מסוגלת להנות משום סיטואציה, גם סיטואציות שאמורות להיות מהנות ביותר על פי הכרותי שלי איתה,
לדוגמא-הלכתי איתה בחופש לפארק, (היא אוהבת טבע ומרחבים) אבל ממש מרחוק עמד טרקטור, היא היתה כלכך בחרדות במשך כל השעות שהיינו בפארק שמא הטרקטור יבוא וידרוס אותה! הסברתי לה בהגיון, שהטרקטור רחוק, והוא לא יגיע לכאן, ושאני כאן לשמור עליה.. אבל זה לא עזר, היא לא היתה אפילו מסוגלת לשבת על הדשא מרוב חרדה. נראה כאילו היא באיזה פוסט-טראומה מתואנת דרכים, אבל היא לא חוותה מעולם. האח"כ נכנסו לאיזה מקור מים וגם שם היא לא הפסיקה לקטר ש"המים מסריחים" ה"אבנים כואבות" ו"היא לא אוהבת את האנשים". זה עוד בעיה כללית-מאוד קשה לה עם אנשים, היא נלחצת מהם... נלחצת שהם מתקרבים אליה, גם אנשים שהיא מכירה... את הגן החדש היא לא אוהבת, "הגננת לא נחמדה" ו"היא לא מכירה שם אף אחד" (בפועל היא מכירה מהשכונה בערך חצי מהגן), היא לא בוכה, היא פשוט אנטי-כך הגננת דיווחה. פעילויות בבית-היא בקושי עושה משהו... כאילו מפחדת לנסות. מדבקות-מדביקה אחת ומפסיקה כי יש לה איזה משהו להתלונן עליו, לא צובעת, מסרבת להיות עצמאית, לדוגמא לא נועלת סנדלים כי "כואבות לה הידיים" לא זורקת לפח כי "כואבות לה הרגליים" לא מסדרת משחקים כי "אין לה כוח"... היא נשמעת כמו זקנה בת 70...
היא תמיד בלחץ ולא נהנית משום פעילות.
בפועל מאוד מאוד קשה איתה... הבעת הפנים הקבועה שלה זה חוסר שיבעות רצון, וטון הדיבור הכמעט יחידי הוא צרחות תלונה כאלו, למרות שתמיד כשהיא מדברת כך אני אומרת לה שאני לא מבינה צרחות, ואז היא כן מנסה להרגיע את עצמה ולדבר רגיל... אבל באמת שההתנהגות שלה מתישה אותי.
אשמח לשמוע איך אוכל לעזור לה-מבחינת התנהגות, אולי טיפול כלשהו שקצת מרגיע לחץ וחרדות...
יש לציין שאני ואבא שלה גרושים-התגרשנו לפני כמעט שנה... אז אולי היא חרדת נטישה בגלל זה או משהו...
(במאמר מוסגר-אחותה התאומה היא תמיד חיוכים, קמה עם חיוך, הולכת לישון עם חיוך... אולי זה משפיע עליה איכשהו, למרות שאני לא עושה השוואות בינהם)
תודה רבה,
מיכל.
