חרדות ומחשבות ילדה בת 11

קוקולה9

New member
חרדות ומחשבות ילדה בת 11

אני חייבת להתייעץ.
בתי ילדה מקסימה בת 11 שקדנית בלימודים ילדה טובה ומתוקה. יותר מדיי לא עומדת על שלה ונוטה לבכי תמידי אפילו אם מישהוא מעליב אותה. פעם היא היתה בוכה ליד אותו הילד או הילדה שדיברו היום היא יוצאת לשירותים....
החל מכיתה ד פחדה להשאר לבדה בבית פחדה להרדם ועוד. לקחתי אותה לטיפול רגשי מטעם קופת חולים מכבי והיא היתה ב 8 טיפולים עד שאמרה לי אמא אני בסדר אני לא רוצה ללכת לשם יותר היא מאוד בוגרת עליי לציין והאמנתי לה שהכל בסדר. אכן כך המצב השתפר והיא החלה להשאר לבד בבית ולשמור על אחותה. דבר נוסף שלא ציינתי הוא שהיא חרדה באופן תמידי מרעידות אדמה (מדברים בבית הספר על כך כמובן) שואה(אין לנו קשר במשפחה אפילו) דברים מפחידים... היום היא בכיתה ו בעלי הגיע למצב שהוא ישן לעיתים בחדר שלה שהיא שותפה לו עם אחותה אגב על מנת שהיא תרדם. שוב החלו על הדיבורים על מוות ושואה ורעמים וכוליי.... פניתי שוב לאותו מרכז טיפולי נאמר לי שהטיפולים שם הם עד גיל 10. בכל אופן החלטתי לפנות למכבי טבעי ויש לנו פגישת ייעוץ. אני מרגישה שהיא צריכה משהוא יותר חזק- היא לא יודעת להתמודד מול כלום !!!!! מה שנאמר לה הילדה פשוט אטומה ולא מיישמת זה כולל מול החברים שהיא לא מבינה מתי מעליבים או מנסים להעליב וכוליי היא לא עונה אלא בוחרת לבכות והמצב הזה בבית שמדיר שינה מעיניה ! אין לי טעם לדבר עם המורה כי היא לא משתפת פעולה אין לי כוח למורה הזאת ואני לא פונה למנהלת בית ספר מחשש שהמורה "תנקום" בילדה שלי . כל פעם שאני מגיעה ואומרת או מבקשת משהוא מהמורה היא אומרת לי בהינף יד "תני לה להתמודד שחררי את חבל הטבור........" שתבוא המורה ותנסה להרדם באחת בלילה כל יום כל כיום כל כיום ותנסה לדבר עם הילדה שלה כל יום כל יום כל יום בלבולי שכל !!! אני כבר נואשת. מישהוא מכיר מקום טוב ? מטפל טוב ? לא כזה שיירדם באמצע השיחות! היא ילדה מאוד פקחית ובוגרת כך גם המטפלת השנייה אמרה שטיפלה טיפול רגשי. מה עושים ? למי פונים ? אני גרה במרכז.
אני מודה לכל העונים
יערה
 

גרא.

New member
קוקולה9,מאחר והילדה קבלה טיפול במשך 8 פגישות,

והבעיות עימן באה לא נפתרו,מובילה לכיוונים אחרים.ראשית יש מקום לטיפול באמנות,שאפשר לה לעבד את החרדות
שלה באמצעי המדיה האמנותית.שנית,אם אפשר היה להביא כלב קטן הביתה,שיקנה לה תחושת בטחון.כדאי לחשוב
על זה.בבי"ס הכתובת הנכונה להתייעץ איתה היא פסיכולוגית בי"ס .גם בכדי ליישר את ההדורים לגבי אי ההבנה שאת מרגישה
בהתייחסות המורה,והמנהלת.אוכל להפנות אותך לטיפול באמנות באזןר המרכז,באם תרצי בכך.
 
שלום קוקולה


אני חושבת שהדרך הטובה עבורכם היא לגשת לאיש מקצוע שיטפל בילדה וילווה אתכם, ההורים בתהליך עמוק ומתמשך.

טיפול הוא תהליך ארוך. 8 מפגשים הם טיפה בים, והרבה פעמים כאשר ילד בא ואומר שאינו רוצה/צריך ללכת, זה כאשר מתחילים בטיפול לגעת במקור הקושי ולילד קשה להתמודד מולו. זה בדיוק הזמן שלא רק לא להפסיק, אלא להמשיך במלוא הכוח כי שם טמון הפתרון.

היא ילדה. לא משנה כמה נבונה ובוגרת. עדיין ילדה. היא צריכה אתכם כדי שתסייעו לה להבין שבזמן הטיפול אחרי הקושי, תבוא גם הקלה.
היא אינה מסוגלת פשוט לשנות את דרכיה רק כי "מישהו אמר". היא אינה שולטת בקשיים, וצריכה מישהו שיסייע לטפל במצב לעומק. בינינו, גם לנו כמבוגרים קשה מאוד לשנות הרבה מאוד נקודות קושי שלנו אפילו כשהם הרבה פחות עמוקות ממה שתיארת ואפילו שאנחנו יודעים שצריך או כיצד לשנותן


יש לכם מבחר רב של אנשי מקצוע וגישות טיפוליות. חשוב בעיניי יותר לגשת למטפל שאתם מתחברים אליו (ומשלב הדרכות הורים), ופחות לסגנון טיפולי מסוים. יש לכם טיפול בבעלי חיים, במוסיקה, באומנות, בצילום וכיוב'. תחפשו מטפלים באיזורכם, ונסו לקבל גם המלצות ממכרים/הורים אחרים בביה"ס, תוך ידיעה והבנה שאתם נכנסים הפעם לתהליך ארוך ומתמשך.

בנוסף, בניגוד למה שנאמר מעליי ומכיוון שזה גם תחום העבודה שלי. אני מתנגדת להכנסת כלב הבייתה כ"אמצעי טיפולי" ובמחשבה שהוא ישנה את עולמה הרגשי של בתך. כלב מכניסים הבייתה קודם כל כשהמשפחה רוצה ומסוגלת לאמץ כלב ולתת לו בית חם ל- 20 השנים הבאות עם כל מה שמשתמע מכך. הכלב בטח שלא יפתור את שלל בעיותיה של הילדה מעצם נוכחותו, ואין זה חפץ שמכניסים ומוציאים "לניסיון".

לצד זה, כאשר תתחילו תהליך טיפולי, ולאחר שהתהליך יצבור תאוצה, בהחלט יש מקום שהמטפל אף ישמור על קשר ובמידת הצורך גם ינחה את הצוות המקצועי בביה"ס שמלווה את הילדה, כך שהיא תוכל לקבל תמיכה והבנה גם במקום הלימוד.

מקווה שתמצאו את הכיוון שיסייע לכם.
המון בהצלחה
 

גרא.

New member
בחיק החיות,בניגוד לדברייך לגבי הכנסת כלב

הביתה,הנסיון הטיפולי העשיר לי עם ילדים,מלמד,שהכנסת כלב לחיי המשפחה אפשרית,ומתקבלת היטב
במידה ואחד הילדים,או ההורים,לוקח על עצמו לטפל בו.כלב אינו "אמצעי טיפולי" אלא מטלה בפני עצמה.
הערך הסגולי של אחזקה וטיפול בילד,הוא רק.כולנו יודעים שליטף פווה של כלב,מרגיעה ומשרה בטחון.
הנוכחות שלו בבית,יכולה להגדיר את תחושת הבטחון העצמי של הילדה.ובכל מקרה,הילדה כבר התנסתה
בטיפול ממושך שלא עלה יפה.לכן חשבתי על טיפול באמנות תוך שמוש באמצעי המדיה השונים.
 
אני מתפלאת שמנסיונך העשיר אתה רואה טיפול

שנמשך סך של 8 פגישות כ"טיפול ממושך" ומתקשה להבין זאת...

כאמור, ישנם שלל יתרונות של הכנסת כלב לחיי משפחה, אבל אני בטוחה שתסכים שהוא לא מה שיפתור את בעיותיה של הילדה, ולצד זה - קודם כל המשפחה עצמה צריכה לרצות את הכלב, ללא קשר לקשיים של ילד מסויים. זו מחויבות גדולה מאוד ל- 20 שנה, ויש הרבה מאוד התמודדות והוצאות כלכליות שנלוות להכנסת כלב.
הורים שמכניסים כלב במחשבה שהוא יפתור את קשיי הילד, יגיעו במרבית המקרים למצב שבו הכלב מתחיל לעבור מיד ליד, ואין שום סיבה שבעל חיים ישלם מחיר על כך. אם המשפחה מבררת את משמעות הכנסת הכלב, ההורים מבינים שכ-ל הטיפול בכלב יפול עליהם לא משנה מה הילד יבטיח, והם מסוגלים להתחייב לכל הנדרש ל- 20 השנים הבאות. בשמחה, שיכניסו כלב. אני בהחלט בעד!!
שמחה שהמשפחות שלהם המלצת על הכנסת כלב - הצליחו לעמוד במחויבות הזו. המשפחות שאני מכירה שעשו זאת (וממש לא בהמלצתי)- העיפו את הכלב מהר מאוד כי לא באמת רצו כלב בבית וכעסו שהילדים לא מטפלים ושיש הרבה הוצאות כלכליות.

כבר ראיתי מהודעתך שאתה חווה טיפול באומנות כטיפול ה-מומלץ לילדים. אני לא רואה הבדל בין טיפול באומנות לטיפול במוסיקה, בעלי חיים, צילום, משחק וכיוב'. הכל עובד על אותו עיקרון, שבו משתמשים בכלי מסויים כמתווך השלכתי לקשיי הילדים. אני אכן אני מסכימה איתך שזה הכיוון שיש ללכת בו....אך הפעם תוך הבנה שתהליך משמעותי לא מתקיים אחרי 8 פגישות...וגם לא אחרי 16 פגישות. תהליך עמוק לוקח זמן.
 

גרא.

New member
בחיק החיות,קצת קשה להתווכח עם מגיב שלא

מזדהה בשמחו ובהתמחות שלו.ובכל זאת,אחרי שהילדה היתה ב-8 פגישות טיפול שלא היה יפה,כדאי
לנסות ולהתנסות במשהוא אחר.נכון,לא קל להכניס לבית ולחיי המשפחה כלב.אבל הערך המוסף שלו
ל ד ע ת י,הוא חיובי,וכדאי להתנסות בזה.לגבי טיפול באומנות,גם טיפול במוטסיקה, כמו טיפול בצילום,בביליוטראפיה
וכדומה,הם טיפול באמנות.הבעייה ,למצוא את המטפל/ת המתאים/ה.
 

קוקולה9

New member
הבנתי תודה

עליי לפנות לפסיכולוגית בית הספר דרך היועצת? ובכלל אני רוצה כבר להתחיל עם טיפול ולא תחכות ל״שירות ציבורי״ שיכול לתת לנו לחכות גם עוד חצי שנה . מה דעתך? אני גרה בחולון אפש להפנות אותי לאן שהוא?
 

smile li

New member
קוקולה9 יקרה,

בתך רק בת 11, ילדה טובה, מתוקה, משקיעה בלימודיה, יש לה צדדים חיוביים לא מבוטלים. וכן, היא גם ילדה רגישה למדי ואולי גם חרדתית, אבל ממש אל לך להיכנע ליאוש. עם כל האמפתיה כלפיך - אני מבינה שקשה לך ואת מצפה שעם השנים תעשה הפנמה כלשהי והרגישות תתמתן, את עדיין צריכה לזכור שמדובר בילדה, ילדה שלא טופלה עד כה כראוי (בשמונה מפגשים לא נעשה תהליך טיפולי שיכול להוביל לשינוי משמעותי בהתנהגותה) ושעם התמדה ואופטימיות, יש בהחלט מה לעשות.
כשאת שואלת אותה לפשר החרדות, בשעה שהיא רגועה והאווירה חיובית, מה היא משיבה לך? ממה היא בדיוק מפחדת? היא מפחדת ששלומכם יפגע? מחוסר ודאות? מאנשים רעים ותופעות טבע הרסמניות שאין ביכולתנו לשלוט עליהם?

אני ממליצה בחום לפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ספציפי לבעיות חרדה או לפנות טיפול בהבעה ויצירה. ביו-פידבק יכול גם לסייע כחלק מטיפול התנהגותי. מומלץ שגם אתם ההורים תקבלו מהמטפל הרגשי הדרכה כיצד לנהוג עימה.

בהצלחה ואל יאוש!
 
למעלה