חרדות
לפורום שלום הנני חדשה ויש לי מה לספר בנדוןואפילו לעודד לפני מס´ שנים בעצם בדיוק 6 בלילה אחד כאשר נכנסתי למיטתי עם חברי דאז לחיים, נהייה לי פיתאום חם, ולא נעים הרגשתי משונה ולא נינוחה, ומאז במשך חודש שלם הייתי בחרדה אחת גדולה, דאז לא ידעתי מה אני עוברת רק ידעתי שאני פוחדת ומאוד, ולא עזר כלום הוא לקח אותי לטיול, ולהפך ככול שהדרמנו יותר מצבי הורע, כול הזמן בכיתי וטענתי שאיני יודעת מה יש, חשדתי שאלי יש לי איידס או סרטן, והלכתי לעשות בדיקות, והתוצאה הייתה הריון, בכלל לא חשדתי לא ידעתי, אבל ברגע שאמרו לי שאני בהריון מאוד שמחתי והכול עבר לי לבד, ילדתי את בני, לא היתחתנתי ומאז אני מגדלת אותו לבד, כשנתיים לאחר הלידה, גיליתי כמה שזה כשה לגדל ילד לבד(כנראה נופלים לי אסימונים מאוחר), וחוויתי התמוטטות עצבים והחרדה שוב באה והפעם עוצמתית וגם כבר ידעתי מה אני עוברת, ומאוד פחדתי וחשבתי שאני משתגעת, אבל כנראה ובזכות זה שאני אמא לילד תמיד דאגתי רק לו וחשבתי מי יגדל אותו וזה מה שחיזק אותי הייתי מרוכזת אך ורק בו נדמה לי שהייתי לו אמא נפלאה בחצי שנה הזו, ובלי תרופות ובלי רופאים רק תמיכה מהמשפחה ומחברים טובים וזה עבר עבר לגמרי, ואפילו שאני עוברת משברים זה לא חוזר, ואני לא פוחדת יותר וזה נפלא ואפשרי גם ללא רופאים ותרופות רק רצון טוב ולא לפחד לזרום זה תמיד בסופו של דבר עוז מצטערת על האורך אבל נורא נהנתי לספר ומקווה שמישהו יתעודד ממכתבי זה תודה חלווה
לפורום שלום הנני חדשה ויש לי מה לספר בנדוןואפילו לעודד לפני מס´ שנים בעצם בדיוק 6 בלילה אחד כאשר נכנסתי למיטתי עם חברי דאז לחיים, נהייה לי פיתאום חם, ולא נעים הרגשתי משונה ולא נינוחה, ומאז במשך חודש שלם הייתי בחרדה אחת גדולה, דאז לא ידעתי מה אני עוברת רק ידעתי שאני פוחדת ומאוד, ולא עזר כלום הוא לקח אותי לטיול, ולהפך ככול שהדרמנו יותר מצבי הורע, כול הזמן בכיתי וטענתי שאיני יודעת מה יש, חשדתי שאלי יש לי איידס או סרטן, והלכתי לעשות בדיקות, והתוצאה הייתה הריון, בכלל לא חשדתי לא ידעתי, אבל ברגע שאמרו לי שאני בהריון מאוד שמחתי והכול עבר לי לבד, ילדתי את בני, לא היתחתנתי ומאז אני מגדלת אותו לבד, כשנתיים לאחר הלידה, גיליתי כמה שזה כשה לגדל ילד לבד(כנראה נופלים לי אסימונים מאוחר), וחוויתי התמוטטות עצבים והחרדה שוב באה והפעם עוצמתית וגם כבר ידעתי מה אני עוברת, ומאוד פחדתי וחשבתי שאני משתגעת, אבל כנראה ובזכות זה שאני אמא לילד תמיד דאגתי רק לו וחשבתי מי יגדל אותו וזה מה שחיזק אותי הייתי מרוכזת אך ורק בו נדמה לי שהייתי לו אמא נפלאה בחצי שנה הזו, ובלי תרופות ובלי רופאים רק תמיכה מהמשפחה ומחברים טובים וזה עבר עבר לגמרי, ואפילו שאני עוברת משברים זה לא חוזר, ואני לא פוחדת יותר וזה נפלא ואפשרי גם ללא רופאים ותרופות רק רצון טוב ולא לפחד לזרום זה תמיד בסופו של דבר עוז מצטערת על האורך אבל נורא נהנתי לספר ומקווה שמישהו יתעודד ממכתבי זה תודה חלווה
