חרדים (ממי?)

[צבתות]

חרדים (ממי?)

שלום לכל חברי הפורום הנכבד. ברצוני לספר לכם סיפור אמיתי, ששמעתי ממקור ראשון, אמין ביותר, כדי לקבל את תגובותיכם, ואולי להבין מה המניע והמחשבות העומדות מאחורי ציבור חרדי הפועל בצורה כזו, שאין מילה אחרת לתארו מלבד חילול ה'. רק כהקדמה, אציין שאינני מתכוון להזכיר שמות, של אנשים/אוכלוסיה חרדית, כדי חס וחלילה לא להכפיש צדיקים בסדום. כמו כן, תאריכים וזמנים שאזכיר עלולים להיות קצת מוטעים (לא בפערים גדולים), כיוון שאני מספר זאת מתוך זיכרון. ומעשה שהיה: בשכונה חרדית מסויימת, בעיר מאוד גדולה, קמה התארגנות לבצע שיפוץ כולל של מבני השכונה. התארגנו האנשים, וחתמו על חוזה עם קבלן לביצוע העבודה. במקרה, או לא במקרה, קבלן דתי. הביצוע החל, והבתים בשכונה שופצו, אחד אחד בתורו, בהתאם לחוזה, ובעמידה בלוח הזמנים. בסופו של התהליך, שולם לקבלן שכרו, בהפחתת סכום של כמה אלפי שקלים (אם המספר מעניין, אברר אותו במדוייק בהמשך), ללא שום הצדקה, או הסבר. וכך יצא, שקבלן זה לא קיבל את שכרו במלואו, ונותר חוב של אותה קהילה חרדית מכובדת עבורו. בדרישתו החוזרת ונישנית, נענה בתירוצים שונים, אך את כספו לא קיבל. עברה שנה, שנתיים, שלוש שנים, והחוב עומד (צובר לו ריבית). הקבלן, דתי בעצמו כפי שציינתי, עומד בדרישתו על החוב. במהלך אותם שנים, מתקשרים אנשי הקהילה מידי פעם לקבלן, ומבקשים תרומה בגין איזה מזגן לבית המדרש, או הכנסת כלה, וכד'. והם נענים שוב ושוב, שעד שלא ישלמו את חובם, אין להם שום דבר איתו. בחוצפתם כי עזה, נשלחו אברכים צעירים אל משרדו של הקבלן לגייסו עבור התרומה החדשה שצצה. במילים פשוטות הוסבר להם, כי כתם שחור שחל על כל קהילתם לא יוסר עד שלא ישלמו את חובם, וודאי שעד אז, אין להם מה לבוא איתו בשיחה, ועוד על נושא תרומה! והם נתבקשו להעביר מסר לאותם ראשי הקהילה לשלם את חובם. בלי להאמין, עזבו האברכים את המקום ללא אגורה שחוקה. באותה קהילה חרדית מכובדת, נפלה הרבנית למשכב. התקשרו מהר ראשי הקהילה אל הקבלן, וביקשו שיאמר שלוש פעמים "לא חייבת". והם נענו: "חייבת, חייבת, חייבת!". במקרה, או לא, למחרת נפטרה הרבנית. והחוב עודנו עומד. עד כאן הדברים, כאמור ששמעתי ממקור ראשון. ואני לא מצליח להבין, כיצד, באיזו עזות נפש, חוצפה שאין כדוגמתה, עומדים אנשים נכבדים, "חרדים", ראשי קהילה (והרב בכבודו ובעצמו), בצביעות ביום כיפור, שנה שנה, שהקב"ה יסלח להם. אין מילים לתאר את הרגשת הזילות בשם ה', ע"י אנשים שמקדשים אותו.

 

[סיטרא אחרא]

הסיפור שזה עתה סיפרת מצמרר

כתבת שאנשי הקהילה או מישהו מטעמם חתם על חוזה עם הקבלן. ובכן מדוע לא תבע הקבלן את חובו בבית דין? משום כך חושד אני כי עוד משהו מסתתר מאחורי הסיפור. אולי טענו אנשי הקהילה כנגד עבודתו של הקבלן ובשל כך קיזזו את שכרו? אבל הנורא מכל הוא אי ההענות של הקבלן לבקשות ראשי הקהילה להסיר את קללתו שנחשדה בעיניהם כגורם שהפיל למשכב את הרבנית. אינני נוקט עמדה באשר לחוב, אבל נראה כי אותו קבלן בהטילו קללה על הקהילה ובסירובו להסיר את הקללה וקריאת התגר שלו כאשר הוא יודע שחרב מונחת על צוואר הרבנית, וכל זה בעבור בצע כסף, הופכת אותו לנבל שפל ובן מוות.

 

[צבתות]

הנורא מכל?

ראשית כל, אותו קבלן לא הטיל "קללה" כדברך. דבריו היו אמת לאמיתה, שכן החוב עומד בעינו. היית מצפה מאדם לשקר? הייתי רוצה לראות במו עיני שאנשים יהיו חייבים לך, ויבואו אליך בבקשה, תמוהה מאוד אני חייב לציין (שכן אם היא לא חייבת, מדוע הם ביקשו את דבריו?!), שתוותר על החוב כאילו לא היה מעולם! מישום מה, מהסיפור הסקת שהקבלן הטיל קללה. אז סלח לי, אבל אתה בור! מי שהטיל "קללה" הם אנשי הקהילה בכבודם ובעצמם. הם השפלים! אדם צריך להיות עיוור כדי לא להבין את זה. אגב, כששאלתי את הקבלן למה לא תבע כספו בבית דין, נענתי בתשובה: "איך, אני ילך לתבוע את הרב?" אדם דתי, באמת נסוג ממהלך כזה. אך גם לאחר התנהגות בושה כזו מצד הקהילה?

 

[חרדי ומאמין]

שפל, בן מוות לא פחות

נניח והסיפור כפי שהוא מספר אותו נכון , למה שהוא יוותר על הכסף שלו ? אם אני הייתי במקומו לא הייתי מוותר גם לא אם כל הקהילה תמות ! תחשוב רגע, אם באמת היא מתה בגלל החוב אז אולי אנשי אותה קהילה הם שפלים על שלא מיהרו ושלמו את חובם כדי להציל את הרבנית. רק מה חסר כאן בסיפור את תגובת הצד השני.

 

[אלישיר]

"יום יבוא,ומהחסיד ישאר רק השטריימל"

בעזי"ת את המימרה הזו מיחסים לרבי ישראל הבעל שם טוב, מיסד תנועת החסידות. מה זה חרדי? מישהו שלובש שטריימל?! חרדי זה אחד שמצטיין, או שואף להצטיין, בהקפדתו על קלה כבחמורה. ברור שאי תשלום שכר שכיר על כל נגזרותיו, הוא מעשה שלא עולה בקנה אחד עם התורה, בלשון המעטה. יש עוד שלל ומגון מעשים שלא יעשו, שתוכל למצוא אצל הציבור החרדי, לצערי הרב. אז בשלב הראשון, א-לקים ית"ש, יוצא נקי: הוא חפץ ומצוה שננהג בהגינות איש לרעהו ולסביבתו. אנחנו אלה שממרים ופושעים. ספציפית לגבי הסיפור, יש לי סברה חזקה, שהגרסה שלו כפי שהגיעה אליך, בעייתית ולא מציאותית. מהסיפור עולה הרושם, שמתוך זדון לב, שמטה הקהילה הנ"ל חוב. בהמשך הזמן, לא רק שהחוב לא שולם, אלא שהגדילו הנ"ל חוצפתם, ופנו אל בעל החוב מספר פעמים בבקשה לתרומות ומתנות יד, ואף פנים את פנים. מתוך מודעות עצמית לפשע, מתקשרים בני הקהילה, ומבקשים שיסלח וימחל על חובו, היות שאשת רב הקהילה על ערש דווי, ו"חייבים לעשות משהו". יסלח וימחל לי כבודו, אך היות שלא מסופר כאן על קהילת גנבי ורשא (הייתה כזו קהילה... היה להם אפילו בית כנסת ורבי...), הסיפור אינו נשמע אמין דיו אפילו בשביל שיחת בתי מרזח. גם חוב שישמט בזדון מלא, תמצא לצידו איזו אמתלה, איזה אי שביעות רצון. -אנשים לא מטומטמים. לא מצאתי כזו, ולא הבאת. ונגיד שאכן בזדון היה הדבר, ולא משום מחלוקת כספית, אופי האדם הוא שכשפלוני עושה עולה לאלמוני, תתפתח די מהר גם שנאה, שתשמש להצדקה עצמית למעשה. שונא לא יבקש מאויבו מתת יד. -זו לא 'חוצפה על חוצפה'... זה סיפור שסותר ת'צמו. לשיא המופרכות הגיע וטיפס הסיפור, בדברים אודות אשת הרב הגוססת. אני לא מכיר קהילה חרדית ( חוץ מק"ק דגנבי ורשא, וגם הם לא) שמתוך מודעות כזו לזדון ליבם, נזכרים בעת צרה בעלול לעילה, לאחר שנים מספר של הדחקה של רשע, ומצפים שבעל החוב הנעשק יכמרו רחמיו ויסיר מעליהם את הגזרה הנוראה, שבאה מרוע מעלליהם. לא. אני לא קונה את הסיפור, ותסכים איתי למה. גם אם נעשה "חילוץ ברוורס", ונאמר שזו גרסתו החד צדדית של צד אחד מתוך שנים ניצים -עדיין עוד לפני שמיעת הצד השני נשמעת הגרסה הזו מפוקפקת ביותר. אריאלה, בפורום החוזרים, הציגה משחק של "לדון לכף זכות". כאן הייתה הדגמה חיה של למה חייבים לדון לכף זכות. לא תמיד כל אחד שם לב לפרטים, והוצאת הדיבה תתפוס תאוצה. אני אוהב אותך אחי היקר.

 

[צבתות]

וודאי...

וודאי שראוי לשמוע את שני הצדדים. ואינך יכול לשפוט על פי שמיעת צד אחד. אבל רק כדי לאזן את ה"חורים" בסיפור, שמוציאים אותו מופרך, להלן פרטים עדכניים: העבודה הספציפית עליה לא שולם, היא הרחבה של בית הרב (שנעשתה בנוסף מן העבודה השכונתית הכוללת). אין, ולא הייתה שום סיבה הגיונית לעיכוב החוב, שכן לאחר סיום העבודה, נעשתה הערכה של מהנדס (חיצוני), והוחלט על תשלום 30,000 ש"ח בעד העבודה. מתוכם שולמו 17,000 ש"ח. הייתרה, כך ביקש הגבאי של הרב, תתרם ע"י הקבלן. העבודה בוצעה לשביעות רצון של כל הצדדים. אם הסקת שאני רומז על כוונת זדון, אתה טועה. התחושה המתקבלת לפעמים מן הציבור החרדי, היא שהם בשלם עוסקים, יוצרים לעצמם דין ודיין (אף שהדין אינו תמיד דין תודה, והדיין הנו רק בשר ודם). ולפיכך, אינם חשים, או אולי מתכחשים לדברים שהם עושים, וסותרים את אמונתם. כמו כן, הסקת שמתוך העוול יצאה שינאה. ובכן, הקבלן אינו אדם רע. כבר במהלך העבודות התרגל לעובדה שפונים אליו בבקשת תרומות כאלה ואחרות. אפילו לראיה, ראיתי את אחד מספרי התהילים שתרם להדפסתם, לדכר אימו שנפטרה, עם הדפסת השם על הכריכה. ולכן, לא התפלא כשפנו אליו בבקשות גם לאחר גמר העבודה. היחסים שנוצרו אינם של שונאים, אבל בזמן שהם עמדו בחובם, הוא החליט לעמוד על תרומתם. הסכום אינו סכום גדול מידי, ואם היה, אני סבור שהדבר היה מגיע לבית דין. ולצערי, הקבלן רגיל בעיכוב חובות מן הסוג הזה. המעציב בכל הסיפור, שהפעם מדובר בקהילה חרדית, המתיימרת להקפיד על קלה כבחמורה, כדבריך. ואולי מדובר באדם אחד סורר? אותו גבאי שמחזיק בידו התשלום? גם אם כן, הרי באו אליו האברכים וקיבלו ממנו הודעה ברורה, שכל עוד חובו עומד בעינו, אין קבצנות ואין נדבות. כלומר, שידעו אנשים מכל העניין. ואף ביקשו שימחל על החוב! אם אכן תתפתח שינאה, זו תתפתח כלפי מי שמחזיק את הכסף בידו. במקרה הספציפי הזה, אותו גבאי. כמובן, שאין כאן הוצאת דיבה. לא הזכרתי שמות או אוכלוסיות. הדיון הוא ככולל, כיצד מסוגלים אנשים לחיות עם עצמם בסתירה פנימית חזקה כל כך.

 

[אריאלה ב.]

שוב פעם אתה מסיק על ציבור שלם

אז הגענו מקהילה שלמה שחטאה לאדם אחד (ושוב, עדיין אני לא מקבלת ולא מאמינה לסיפור הזה) ספציפי שהוא במקרה גם רב (כביכול). נו אז? רבנים הם לא בשר ודם? לא שמענו על רבנים שנפלו בעצת היצר הרע? אז טרוניות כלפי אדם אחד הגענו לטענות על קהילה שלמה ואח"כ לכל לטרוניות על כל החרדים בכלל באשר הם (כפי שעולה מההודעה הראשונה שלך). אז אם הפרטים שמסרת באמת נכונים אני מצרה על כך. זה לא בסדר. במידה ובאמת הפרטים נכונים ולא חסר כאן שום פרט שיכול להעיד אחרת לטובת הצד השני - זה באמת עצוב שכך מתנהגים אבל עדיין צריך לדון את האנשים לכף זכות. עד שלא שומעים את הצד השני אי אפשר לדעת מה באמת קרה שם. האם אותו קבלן ניסה לשאול את אותו רב מה הסיבה שהכסף לא שולם לו עבור ההרחבה של בית הרב? האם אותו קבלן ניסה לשאול את אותו הרב או הגבאי כיצד מנסים לכפות עליו לתת תרומה והאם הם לא חושבים שמן הדין היה לתת לו בעצמו להחליט על כך לפני שהוא מתחיל את העבודה?

 

[אלישיר]

אין טענה שהסיפור בדוי,אלא שזר ומוזר

בעזי"ת אתחיל שנית בהעתקת פתיח ההודעה הקודמת שלי. חשוב לי. גם אם אני גנב רמאי ושקרן ר"ל, א-לקים ית"ש הוא צדיק חסיד רחום וחנון, ואין לטעון כלפיו משום מעשי הרעים. אכן: דין תורה הוא משפט צדק! ואם תשאל: כ"כ חשוב לך מכבודו? מדוע אתה לא חושב על זה בשעה שאתה עושה את הרע בעיניו?! אכן אוי אוי אוי לי מיום הדין, יום שהוא ישאל אותי את השאלה הזו. אולם צד זכות עדיין ימצא: אין אדם חוטא אלא אם כן רוח שטות נחה עליו; מי שעושה רע ר"ל, לא עושה זאת אף פעם בדעה צלולה לחלוטין, מתוך מודעות לכל השלכות מעשיו; רגיל את הרע עושים כ"כפאו שד", ובכלל בלי מחשבה שניה. כתבתי למעלה: "" "יום יבוא,ומהחסיד ישאר רק השטריימל" --את המימרה הזו מיחסים לרבי ישראל הבעל שם טוב, מיסד תנועת החסידות. מה זה חרדי? מישהו שלובש שטריימל?! חרדי זה אחד שמצטיין, או שואף להצטיין, בהקפדתו על קלה כבחמורה. ברור שאי תשלום שכר שכיר על כל נגזרותיו, הוא מעשה שלא עולה בקנה אחד עם התורה, בלשון המעטה. יש עוד שלל ומגון מעשים שלא יעשו, שתוכל למצוא אצל הציבור החרדי, לצערי הרב. "" עכשיו, לאחר שהבהרנו שאין דעת תורה, כלומר דעת החרד המצוי נוחה ממעשים של שמיטת חובות( ואלו העוברים על כך ברוע וזדון הם אנשי בליעל ככל קהל הפושעים באשר הם), על כל המשתמע, אפשר לדון בפרטים החדשים, ובאור שהם מאירים את הסוגיה דנן. גם הצורה המפורטת של הסיפור, דורשת עוד חקירה ודרישה, בטרם נחרוץ דעה: האם השמאי נקבע בטרם השומה, כקביל על שני הצדדים? ואם כן, מדוע הרב התחמק מתשלום היתרה? האם התרומה הוצעה מחוסר אמצעים לשלם, או משום אי הסכמה על התשלום? האם הובהר לרב שהבקשה לתרומה הושבה ריקם? האם הרב ביודעין ובזדון, מאז שהובהר לו כזאת, מתחמק מתשלום? מה הקשר של שאר הקהילה אל הרב, ומדוע הם "בני ערובה", בסכסוך שאינו נוגע להם ישירות? (למרות שאינו נוגע ישירות: במידה ורב הקהילה שלי היה מושחת בברור, לא הייתי עובר על כך לסדר היום). אשמח להבהרה, ותודה. אם יתברר שרב חרדי פושע ועברין בגלוי, לנוכח קהילתו, זה יהיה חידוש מרעיש בשבילי. עד אז, אני חושש שהתמונה מעוותת מעט. אשמח ואוקיר תודה (וגם יהא זה מן ההוגנות), אם נרד לעומק הענין ככל האפשר, בטרם נחרוץ דעה ומשפט. על השנאה, לא הובנו דברי -מחילה על שלא הסברתי כיאות. האדם שעושה את הרע, ישנא את הקרבן, ככלי להצדקת המעשה הרע. הבריון הכתתי שהכה בשבט רשע את חברו, במהרה גם ישנא את המוכה, וזאת אפילו אם הקרבן לא יפתח רגש כזה. ולהשלכה לכאן: מי ששומט חוב בזדון לב, ישנא את בעל החוב. לא מצאנו כאן שנאה כזו.

 

[צבתות]

כדי לענות על שאלותיך:

שאלותיך חוקרות, וטוב שכך. להלן תשובותי: 1. השמאי, מהנדס במקצוע, אדם חיצוני שנבחר להיות אובייקטיבי בדבר, נבחר כמקובל על דעת שני הצדדים. כהערת אגב, הקבלן אומר שאותו מהנדס היה פחות אובייקטיבי מהצפוי, ונטה לטובת הלקוח, אבל לאחר שנקבע ונחתם, אין לו שום מילה לומר בזה. נקבע הזכום שנקבע וזהו. 2. מדוע הרבה התחמק? שאלה טובה. אם ידעתי הייתי עונה. התשובה ספקולציה בלבד. האם ידע? שאלה גם טובה. הגבאי של הרב וודאי ידע. האם עברה ההודעה מן הגבאי לרב, איני יודע? אבקש שוב לציין את הקטע בסיפור על האברכים שחזרו ריקם, ועל שיחת טלפון. אנשים נוספים ידעו מן העניין. אם הרב לא ידע, הרי זהו קצר חמור! 3. התרומה לא הוצעה מחוסר אמצעים לשלם. בהחלט לא. וגם לא על אי הסכמה על התשלום, שכן העבודה נסתיימה, והוערכה ע"י מהנדס חיצוני. רק לאחר אישור שלו מתבצע התשלום. כך זה עובד. 4. האם הובהר לרב שהבקשה הושבה ריקם? איני יודע. שוב, שאלה זו מתקשר לשאלה 2 לעיל. 5. מה הקשר של שאר אנשי הקהילה? כאמור, אנשים נוספים, מלבד אותו גבאי, ידעו מן העניין. הם עינם בני ערובה, ואכן הסכסוך לא נוגע להם. אבל מה אתה חושב שחושבים אנשים חילוניים ששומעים את הסיפור? אתה חושב שהם עושים הבדל? במקרה הטוב, על אותה קהילה. במקרה הפחות טוב, ההכללה היא על החרדים כולם. תפוח רקוב אחד, יכול להרקיב את כולם. במקרה הזה, ברור שלא מדובר באחד בודד. אז, אחרי שעניתי על שאלותיך (בין אם לספקות דעתך, בין אם לא), אומר רק שמטרתם אינה במקום. שכן, כמו שציינתי בהודעות אחרות, איני בה לבקש דין. לא הפכתי את חברי הפורום לדיינים, ואין פה סיפור שצריך לתפור בו חורים, כדי שיעמוד איתן. אנא עיין בהודעה משורשרת תחת ההודעה של אריאלה בעניין זה.

 

[חרדי ומאמין]

זה לא ממש נכון לומר כך

זה מאד כיף לטפוח על השכם ולומר מי שמתנהג טוב הוא חרדי ומי שלא, לא ! כי בעצם אם חילוני יכול לומר את זה שהאמת אצל החילונים וחילוני טוב הוא חילוני ומי שלא טוב הוא חרדי. אם מדובר באנשים שקבלו חינוך חרדי מגיל ינקות אז הם ח ר ד י ם ! (התגובה הזו היא כללית ולא ספציפית לסיפור הנ"ל שא"א לדעת כמה ממנו נכון.

 

[א77]

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק

כך נאמר בתורה. נושא כזה אמור להיות נדון בבית הדין או בערכאה מתאימה לפי הצורך. התורה אוסרת לדיין לשמוע צד אחד שלא במעמד הצד השני, כמפורש בתורה 'שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו'. בפורום אין דיינים ולא בית דין. לכן בשלב זה ניתן לקרוא לזה בלשון יפה 'סיפור' כפי שהגדרת. וזה גם יכול להיקרא 'רכילות' ואוליי 'מוציא שם רע' ואולי 'לשון הרע'. בכל מקרה, גם אם זה אמת, תמיהני מדוע לא יגש אותו תובע לתביעה בצורה מסודרת. אגב הכרתי רבנית צדיקה שנפלה למשכב ונפטרה הגם שלא היתה 'חייבת'. רק השבוע שבנו בתשובה, בחרטה על העבר, ובפרט בקבלה על העתיד... פתקא טבא.

 

[צבתות]

נכון

הצדק צריך להיתדיין בערכאות, וודאי שלא בפורומים. אך לא זו המטרה, איני מחפש את הצדק. לא את הדין, ולא את הדיינים בפורום. וודאי שלא מטרתי בלשון הרע, ולא להוציא שם רע לאף אחד. ולכן לא ציינתי שמות, מקומות וקהילות. לגבי הרבנית, איני רומז שנפלה למשכב ונפטרה בגלל אותו חוב ח"ו. איני הקב"ה וודאי שלא החשב שלו לענייני חטא. פשוט ציינתי עובדה, ותתייחסו אליה כפי שתמצאו לנכון. לעניין התביעה המסודרת, התשובה שקיבלתי כאמור: "איך, אני ילך לתבוע את הרב?" סכום הכסף, והעובדה שמדובר עדיין ברב (גם אם המעכב הוא הגבאי), והעובדה שהיחסים בין הצדדים אוהדים, ורק יש מחלוקת על הנושא הזה, שכנראה הולידה את הברוך הזה. ומה שהגביר את התסכול הוא בקשות חוזרות לתרומות. מטרתי, אולי אווילית, להבין איך מסוגלים אנשים לחיות בסתירה. אווילית כי אולי פניתי למקום הלא נכון. שכן, אם חברי הפורום חרדים, הרי זה כאילו לשאול אותם "כיצד אתה היית מסוגל לחיות בסתירה?" או לחלופין, כמייצג חרדי, "מה דעתך". ואין אדם מעיד על עצמו. הסיבה האמיתית שבגללה בכל זאת פניתי לכאן, היא מאותם סיבות שציינת. פשוט, הסיפור הזה מתגולל בפני אנשים לא דתיים, והם פחות ביקורתיים כלפיו כמוך, וכשאר אנשי הפורום, מה שכמובן מוליד לשון הרע כדבריך. לכן, פניתי בכיוון ההפוך, לאנשים חרדים, כיצד הדברים יכו בהם. מהתגובות שנראות, אפשר להבחין בסוג של התגוננות, אבל זה צפוי. ולכן, את השאלות אפשר אולי רק להפנות לעצמי, ואת המסקנות להסיק.

 

[אריאלה ב.]

קראתי את ההודעה שלך

אני לא מבינה איך ממקרה שכזה (בין אם זה אמיתי ובין אם זה לא) אתה מכליל על כל החרדים. מניסיון שלי עם קבלנים - בין אם הם דתיים ובין אם הם לא זה ממש לא שייך - יש ביניהם כאלה שאני כלל לא מרחמת עליהם. אוי כמה הקבלן שבנה את הדירה של אמא שלי רימה אותה. איך הוא לקח לה מחירים בשמים בעוד אחרים לקחו מחירים הרבה יותר זולים (הוא ניצל את זה שאמא שלי סמכה על המפקח מהעירייה ששלח לה קבלן בסדר). איך הוא הבטיח תמורת X מחיר לעשות Y עבודה תמורת Z חומרים - הכי טובים שיש - ובסופו של דבר נתן לה חומר מהסוג הכי זול שיכול להיות. איזה קירות עקומים הוא בנה לנו ב- 2 חדרים, איזה אינסטלציה גרועה הוא עשה (השכנה עד היום מקללת אותנו בגלל זה). בקיצור, אני לא מצדיקה את מה שהתושבים עשו. אבל אני מאמינה שאם היינו שומעים את הצד השני אולי היינו שומעים הרבה טרוניות על הקבלן שבסיבתם הורידו לו מהכסף שמגיע לו. ואולי לא - לכן אני לא מאמינה לסיפורים כאלה בלי לשמוע את הצד השני.

 

[לוי יעקב]

ואני

יכול גם לספר כמה וכמה סיפורים, על קבלנים שקרנים ורמאים, שעשו עבודה רשלנית וגם הפסידו בבית-הדין , ולא הפסיקו לרגע להשמיץ את הלקוחות שלהם.

 

[צבתות]

טוב

סיפורים על קבלנים רמאים, לצערי יש הרבה. לא במקרה הנ"ל. העבודה הסתיימה לרצון שני הצדדים, ואילו עיכוב החוב נעשה רק לצורך "המרתו" בתרומה. וזאת מן הסיבה הפשוטה, שכל פניה של הקבלן לקבל את החוב מידי הגבאי, נתקבלה בתשובה של בקשת תרומה. ואולי להבהיר את העובדה הזו, הבקשה הייתה שהקבלן ייתן צ'ק על סכום החוב לידי הגבאי כתרומה, ואז "כביכול" יקבל את כספו. לעניין ההשלכה על כל הקהילה, הציבור החרדי וכו': נניח לרגע שרק הגבאי, האחראי על התשלום פשע. האם לא ידעו אנשים נוספים מן העניין? ברור שכן. שהרי אותם אברכים שבאו לקבל תרומה, חזרו בידיים ריקם, ובפיהם מסר ברור. אם המסר הזה המשיך הלאה או לא, איני יודע בוודאות, אבל הגיוני שאותם צעירים היו מספרים מדוע חזרו ללא שום תרומה. והרי אותה שיחת טלפון שבה התבקש הקבלן לומר "לא חייבת" שלוש פעמים, לא נעשה ע"י אותו גבאי. אנשים ידעו. ויודעים עד היום. ומה עשו עם זה, איני יודע. האם הרב ידע? האם אישתו ידעה? איני יודע. אין בכוונתי להשליך מהסיפור על כלל החרדים, אבל בקטע הזה אני מביא דעה אישית, שהיא נובעת מהסיפור, אך גם עומדת בפני עצמה גם בלעדיו, ורק בגלל ההקשר אני מביא אותה: אם אנשים, כביכול חרדים, ויראי שמיים וכו', חיים בידיעה של כל הנ"ל, כיצד הם מסבירים לעצמם את הסתירה באמונתם? ודעתי, היא שהציבור החרדי נוהג לפעמים בריצת ההתרמה (ואולי בדברים נוספים, אך לא רלוונטים למקרה זה), בלי להבחין בנעשה מסביב, בחושבם שהם עצמם עושים מצווה ממש! שוב, זו דעתי. נכון, היא מכלילה. הסיפור מהווה רק דוגמא. אבל לשם מה הבאתי את הסיפור: לא בשביל שחברי הפורום הנכבדים יחפשו בו חורים, יערערו אותו, או יביאו סיפורי נגד. למרות שהכל טבעי, וצפוי. המטרה שלי היא גם לא להביא אותכם להכות על חטא, או לרוץ ולעשות בדק בית. הסיפור, לדעתי נכון ומדוייק, גם אם בכתיבה שלו החסרתי כמה פרטים, ולפיכך רציתי לשמוע את דעתכם. ואם אוכל לסכם את הדעות שהצטברו, רובם מסתכמות בהערכה כי הסיפור לא נכון/לא מדוייק/חסר/זר/מוזר/הזוי וכו' (הערכות מוצדקות או לא, זה לא רלוונטי כרגע). וזו לא הייתה המטרה. אבל, כיוון שהייתי צריך לצפות את התגובות מן הסוג הזה, אני עוד מתחבט עם עצמי מה הייתה המטרה המדוייקת לשמה סיפרתי. שכן, לי אין ספק על נכונות העניין. הסיבה (לא המטרה) שבגללה פירסמתי, היא כאמור שהסיפור מתגלל גם לאוזניים חילוניות, פחות ביקורתיות כמוכם (והסיבות שונות). ולכן רציתי לדעת כיצד הצד השני יגיב. והרי לפניכם ההודעות לעיל...

 

[אלישיר]

תודה על הסבלנות, ועל התשובות

בעזי"ת את ה"חורים" בסיפור לא ניסיתי למצוא. הם צצו לבד מהסברה הבסיסית שלי שלא יתכן שרב חרדי, כלומר דמות שמיצגת משפט והנהגות צדק ויושר, כך בגלוי ובזדון תהיה מעורבת בעושק. למרות כל מה שנאמר, אני עדיין בטוח בסברה הנ"ל, וכל מה שאני תוהה זה "אז מה הולך שם?, איך יכול להיות כזה סיפור?". ברור לי שחילוני יהיה פחות ביקורתי, אך זה מסטריאוטיפ שמחפש הגשמה, ולא מרצון לצדק. יש איזה צורך בסיסי לומר ש"כל החרדים זבל", ולמה לחקור אחר מסקנה שתפריך לנו ראיה כל כך עסיסית שהם אכן כפי שהם? אני מחבב מושחתים בעולם החרדי, הרבה פחות ממה שיחבב החילוני הממוצע. אין כפרה ל"חילול ה'". אם חפשת לשמוע מה אני או כל חרדי מצוי חושב על המעשים המיוחסים, כבר שמעת ממני בהודעה הראשונה. אבל תהיה דרך ארוכה בטרם אאמין שרב חרדי עשה מה שעשה (למרות שבהחלט יש כאלה לבושתי וצערי), זה פשוט לא מתאים לרוב שבשטח. חג שמח, ותודה על שהיתה לך הוגנות לפנות לחבר'ה דוסים ולפחות לשאול.

 

[צבתות]

...

תודה לך.

 

[SHAY4EVER]

אני הייתי פעם בצד הזה. ו...

זה לא תמיד ככה... כמו שאמרת עם הצדיקים בסדום... אבל בתור אחד שגדל בבית ובסביבה כזאת 18 שנה, אתה צודק. יש שם הרבה שחיתויות, עבירות מין, והכי הרבה קומבינות, למשל אשה שרוצה להתגרש היא לא תעשה את זה מחשש של "מה יגידו" ואז כולם מסתכלים עליה כאילו יש לה איזה צרעת (אני מכיר כמה מקרים כאלה ואחד מקרוב!) כי כולם סובלות בשקט...