חרדת זרים בגיל 4 חודשים??

[פאואר פאף girl]

חרדת זרים בגיל 4 חודשים??../images/Emo153.gif

אני רוצה רק להבהיר : לא התקמצנתי בלתת אותה לאנשים אחרים ( בתנאי שהם לא חולים וכמובן קרובים אלינו ) בימים הראשונים אחרי הלידה היו אצלינו המון !!! אנשים והרבה רצו להחזיק אותה , ולמרות שהיה לי קשה עם זה נתתי אותה כי חשבתי שככה היא תהיה יותר חברותית ואוהבת אדם. אבל לא!! בכל פעם שאנשים ( למשל אמא שלי אחיות שלי , חברות וכו' ) מחזיקים אותה על הידיים היא מתחילה לצרוח כאילו הולכים להזיק לה ולא עוזר כלום. רק שהיא עוברת לידיים שלי או של בעלי היא נרגעת .ניסיתי אפילו את השיטה של לפני שלוקחים אותה מהידיים שלי צריך ליצור איתה קשר - לנסות לגרום לה לחייך וכו' . אבל גם הנסיונות ( של אמא שלי שלוקחת את זה אישית מאד) של ההצחקה נגמרים בבכי . מה עושים ???? אני ממש מתוסכלת . יכול להיות שזה בגלל שאני בן אדם לחוץ ואני איכשהו מעבירה את זה אליה? איך אני אתן לה להיות יום שלם במשפחתון ( כרגע יש לי מטפלת שבאה אלי הביתה כשאני נמצאת וגם אצלה היא בוכה כל הזמן ) בידיעה שהיא כל הזמן תבכה ? ?

 

[פוצי של מוצי]

שלי התחילה עם זה כבר בגיל

כמעט 3 חודשים. הבנתי שיש כאלה שמקדימים את זמנם.... אין הרבה מה לעשות. זה יעבור

 

[ענבל שמיר]

חרדת זרים (?)

שלום פאואר פאף, קודם כל אני רוצה להרגיע אותך - אין שום דבר לא נורמאלי בתופעה שאת מתארת, ואין זה אומר שהבת שלך לא תגדל להיות חברותית ואוהבת אדם. לדעתי, המפתח היחיד לפתרון הוא לכבד את התחושות שלה. נראה שכרגע היא מבקשת לומר לך "אני צריכה אותך איתי". כשאת מספרת שהיית מעבירה אותה לידי אנשים אחרים, גם כשהיה לך קשה עם זה... זה אומר הכל. היא מרגישה אותך. היא מרגישה שקשה לך עם זה, היא מרגישה שאת לא רוצה! תחשבי על זה - אולי כמו שאת לא רצית להעביר אותה, היא לא רצתה לעבור (שוב - הנחה). ועוד נקודה למחשבה - אולי לא רצית להעביר אותה לידי אחרים כי ה-ר-ג-ש-ת שהיא צריכה אותך. אולי אם היה מדובר בתינוק אחר, היית מרגישה שהוא חופשי יותר וקל היה לך "לשחרר"?בחודשים הראשונים חשוב לה להרגיש את הבסיס היציב, המוכר, העוטף, של מטפל עיקרי. דעתי האישית היא, שאם תינוק בוכה כל הזמן (כמו שאת כותבת) בסיטואציה מסויימת - משהו בסיטואציה חייב להשתנות! או להחליף מטפלת (ניסיתם?) או להישאר איתה עוד קצת בבית על מנת לאפשר לה יותר בטחון. כ"עזרה ראשונה" הייתי דואגת שכאשר היא בידיים של אחר, את לא נעלמת(!) כדי שלא תקשר את המעבר שלה לידיים אחרות עם ה"היעלמות" שלך.בהמשך, נסי להרגיל אותה להעדרויות בהדרגה רבה ועדיף עם דמות קבועה (בתחילה תצאי מהחדר ותחזרי אחרי חצי דקה, 2 דקות, חמש דקות, וכך הלאה). אני מאמינה שלאט שלא היא תרגיש יותר בטוחה... חזקי ואמצי

ענבל

 

[פאואר פאף girl]

ענבל שלום ,

קודם כל תודה על התשובה המרגיעה

. עכשיו, הבעיה היא שמאז שהגוזלה נולדה אנחנו מתים לצאת קצת בעצמינו ולבד וזה בלתי אפשרי! אמא שלי אומרת שהיא לא "מפחדת " ממנה ושבסוף היא תירגע לבד ( בידיים שלה ) אבל אין סיכוי , כי כמו שאמרת , אני באמת מרגישה שהיא צריכה אותי והיא בוכה וזה בלתי אפשרי אפילו לכמה דקות. המטפלת בכל אופן נורא עדינה איתה וחייכנית ואוהבת אז חבל לי להחליף אותה. אני אנסה את השיטה שלך ואני מקווה שבסופו של דבר זה יעבור לה (ולי).

 

[ענבל שמיר]

מה שחשוב הוא

שלפני שאת עוזבת לעבודה, תזמנו מספיק סיטואציות בהן אמא שלך באה (לדוגמה), מטפלת בה, ואת נשארת ברקע, לא נעלמת לרגע. שהיא תבין שזה לא " או אמא או סבתא" אלא סבתא קשורה לאמא ושתיהן יחד. בהמשך, אני מאמינה שהקישור הזה יקל עליה את הפרידה ממך. כאמא לאמא אני אומרת לך - החיים יזמנו לך אין ספור התלבטויות לגביה. בעניינים כאלה - אין פתרון קסם, ואין שיטה אחת טובה. העיקר הוא שתנסי, תראי, אם מתאים-טוב, אם לא מתאים - נסי משהו אחר. אל תאפשרי לאחרים לטשטש לך את האינסטינקט הראשוני שלך, את מה ש"מרגיש לך נכון". תבדקי את הדברים, תתייעצי.. התינוקת שלך היא דבר יותר מדי חשוב מכדי שתאפשרי לה לעבור ימים שלמים בבכי. ענבל.