אז תכתוב
...את הדבר הדבילי ביותר בעולם.
אף אחד לא אמר שזה חטא.
אתה יודע כמה חרא אנשים כותבים בחיים שלהם?
על כל ספר טוב שכל סופר כתב אי פעם הוא כתב לפחות עוד כמה בינוניים עד גרועים - זה לא הפריע להם להיחשב למוצלחים.
לצורך העניין - מכיר את טרי פראצ'ט? הסופר המהולל שיש סביבו מועדונים וכתות? תקרא ספר ממוצע שלו ותראה ששליש מהבדיחות שלו פשוט לא מצחיקות. הן אולי מעוררות עניין, אבל הן סתמיות להחריד. זה אומר ששני השליש האחרים לא שווים לכלום? ממש לא!
אתה צריך להבין שהאפשרות שמה שתכתוב יהיה כל כך גרוע עד שהאלים יתרגזו וימטירו עליך גשם של אש - היא לא מציאותית. לעומת זאת האפשרות שתכתוב סיפור שיהיה ממוצע ולא מעניין במיוחד הוא אפשרות מציאותית ואפילו לגיטימית. אף אחד לא יצלוב אותך אם תפרסם פה העתק שחוק של הארי פוטר, או סיפור שנראה כאילו כתב אותו ילד בכיתה ג'. כולם פה בדיוק בשביל זה - בשביל לתת לך הערות ולשפר אותך ואת יכולת הכתיבה שלך, אבל איך אפשר לעשות את זה אם אתה לא כותב כלום?
אני, כשהייתי בתחילת דרכי ככותב (בפורום אחר), הייתי עורך כל סיפור שלי 100 פעם, ואני לא מגזים. היו יוצאים לי הסיפורים יפים יחסית, אבל הביקורות לא שיפרו אותי - כי כל כך נזהרתי שלא לעשות טעויות שאחרי כל כך הרבה עריכות לא היה לאף אחד מה להעיר. זה אולי נחמד, אבל מהר מאוד גיליתי שכשאני מפרסם יצירות פחות ערוכות אני בעצם חושף לאחרים את הפגמים שלי בכתיבה, ואז יש לאנשים הערות הרבה יותר בונות ומעניינות לתת לי.
אני חושב שאצלך זה אותו הסיפור, רק טיפה יותר קיצוני. הדרך להתמודד עם זה כבר אמרתי - חשיפה הדרגתית. תפסיק לנסות לכתוב סיפור שיהפוך לספר, אפילו תפסיק לנסות לכתוב סיפור שאנשים אמורים להנות ממנו, כי זה מלחיץ אותך. אז תתחיל מלכתוב סיפור, שהמטרה שלו להיות גרוע. תכתוב בהתחלה בשביל עצמך ובשביל המגירה. אחרי כן אתה יכול לתת לחבר קרוב, או מישהו שאתה מעריך את הדעה שלו. ואולי, אם אתה מרגיש אמיץ במיוחד, אתה יכול גם לפרסם איזה משהו פה בפורום.
ואז, אחרי איזה כמה עשרות של סיפורים, או חלקי פרקים שתפרסם פה - אתה תרגיש מספיק בטוח בעצמך וביכולת שלך ותוכל לחזור לכתוב משהו גרנדיוזי.
אבל אתה חייב להתחיל ממשהו - כי לעולם לא תוכל להשתפר אחרת.
~fin~
