כשהפחד גדול מאיתנו ../images/Emo108.gif
יש הרבה אנשים שסובלים מסוג הפחדים שאת מדברת עליהם. אני הכרתי כמה בני נוער עם פחד דומה, שעברו דברים דומים לאלו שאת מספרת עליהם. הפחד לשבת בכיתה, זה שלא יכולים להמשיך ללכת לביה"ס...אלו תחושות נורא קשות ולא נעימות, אבל אפשר לצאת מזה... את כותבת שאת לא יודעת מתי תתגברי על זה, ושהפחד גדול ממך. אני חושבת שההרגשה הזאת שהפחד כאילו משתק אותנו, היא נורא מפחידה, וגורמת לנו לא להאמין שאפשר לנצח את החרדה. אבל זו רק תחושה, זה לא באמת ככה. אפשר להתגבר על הפחד הזה, ולגרום לכך שהדברים יפסיקו להראות כל-כך מפחידים. יש טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמלמד אותך איך ךהתגבר על הפחדים, ואפשר גם לשלב טיפול תרופתי נגד חרדה, שהופך את הדברים לפחות מפחידים. אני חושבת שנורא כדאי שתלכי לטיפול כזה. זה יכול כל-כך לעזור לך. אין סיבה שתסבלי כל-כך, כשאפשר לטפל בזה ולצאת מזה. יש הרבה מטפלים שעובדים בטכניקה הזאת של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וזה נורא יעיל. כתבתי לך על המרפאה בשניידר, ואני יכולה לתת לך עוד מקומות. אני ממש חושבת שכדאי שתפני לטיפול כזה. מה דעתך? ולגבי היועצת,זה נראה לי נורא מתסכל. נכון שחלק מלימודים זה ללמוד בכיתות, אבל ביה"ס כן יכול לבוא לקראתך ולנסות להקל עליך. למשל דלת פתוחה, או לתת לך אישור מיוחד לצאת מהכיתה ברגע שאת מרגישה שאת לא יכולה להשאר שם יותר. אולי תנסי לדבר איתה שוב, להסביר לה כמה קשה לך, ולבקש ממנה לנסות לעזור לך למצוא פתרונות. אולי כדאי גם שההורים שלך ידברו איתה? בכל מקרה, אם תפני לטיפול, ילמדו אותך כל מיני טכניקות שיהפכו את זה לפחות מפחיד לשבת בכיתה. ילמדו אותך איך להתמודד עם הפחד ולנצח אותו. איך בצורה הדרגתית לצאת נגדו, עד שהדברים הופכים פחות ופחות מפחידים. אני חושבת שגם מבחינת ביה"ס, אם את מסבירה להם שאת בטיפול, ושבטיפול את עובדת על כל זה, וזה אמור להשתנות, אולי הם יסכימו להתגמש קצת, ולתת לך לחזור...
