חרדת נטישה

[עכשיותורי]

חרדת נטישה

פיצקי איתי כבר שנה מופלאה.
התחברנו מדהים, כל ההתנהגות הראתה שיפור ואמון (דפוסי שינה, אכילה, פיתוח ביישנות מזרים ועוד ועוד)

ואז
יום אחד החלטתי לזוז במונית ולא במכונית (התל אביביות הזו...) לראשונה בחייו
וכשהמונית הגיעה ופניתי להכניסו למושב האחורי (אמרתי לו לפני כן לאן אנחנו נוסעים אך כנראה לא פרטתי די את האופן השונה של הנסיעה) הפאניקה הייתה נוראית לקח לי שבריר שניה להבין מה קורה ולהגיד לו שאנחנו נוסעים ביחד ומיד הוא נרגע. בנסיעה שוב דיברתי עלינו כמישפחה ביחד ולתמיד
אותו שבריר שניה מזעזע שהדגים לי עד כמה חרדת הנטישה שם, הבהלה ששוב "מעבירים" אותו

. כמה נורא לחיות בתחושת חוסר הביטחון הזו

 

[China8]

מוכר ביותר

הרגעים האלה שמחזירים אותנו ואותם אחורה...
לוקח לזה המון המון זמן לחלוף אם בכלל. הקטנה אתנו כבר שלוש שנים וישנם מצבים שחרדות כאלה חוזרות ובגדול. אני מניחה שאנחנו, הלא מאומצים, לא נוכל להבין זאת לעולם. זה מדהים שגם כשחשבנו שהנה הבונדינג בינינו מדהים זה חוזר והרבה פעמים כשאיננו מוכנים לכך.
יש לי המון דוגמאות מנסיוננו. לפעמים זה חרדת נטישה, לפעמים זה חרדה שדברים יילקחו ממנה ולעיתים חרדות כלליות.
זכורה לי היטב פעם בגיל שלוש כשבאתי לקחת אותה מהגן והמורה בטעות הלבישה לה מעיל של ילד אחר. לכאורה טעות תמימה שניתנת לתיקון בקלות; מורידים את המעיל, נותנים למורה ולובשים את שלנו. בפועל התרחשה שם דרמה עם בכי וצעקות עד לב השמיים כשניסיתי להוריד לה את המעיל ושום טיעון הגיוני לא עזר.
נו שויין, בהחלט מסכימה עם המשפט האחרון שלך. כנראה שבאמת לא נוכל להבין זאת, כי למזלנו לא חווינו את מה שילדינו הספיקו בחייהם עד כה.
שולחת לך חיבוק וירטואלי גדול

 

[חייכנית2]

ממה שכתבת רואים שאת אמא נהדרת

מאד חשוב כשהגוזלים נכנסים לפאניקה לא להיכנס לשם ביחד איתם. כי אז מי יהיה שם להושיע?.......
נשמע שהיית שם מספיק צלולה כדי תוך "שבריר שניה" כמו שכתבת להגיד לו שאתם נוסעים ביחד.אני משוכנעת שמה שעזר אלה לא רק המילים המסבירות אלא גם ואולי בעיקר השלווה שלך והנוכחות שלך שם לידו.זה מה שהוא זקוק ממך.טוב שאימץ אותך....

 

[עכשיותורי]

אכן, מזלי שהוא אימץ אותי

 

[נוני 75]

כתבת משפט מקסים

אני הולכת לגנוב לך אותו -בכל פעם שיגידו לי איזה מזל שאימצת אותו -את מאשרת שימוש ?או שיש פה זכויות יוצרים

 

[חייכנית2]

הזכויות השמורות הן שלי...

 

[נוני 75]

אז אפשר להשאיל?

ובכלל אני תמיד אומרת מה אני הייתי עושה בלעדיו (כמובן שזה לא משכנע את ההמון שהפך אותי לצדיקה שאימצתי והצלתי נפש וכו')

ומה עם נפשי שלי שהייתה פצועה?

חיבוק ענקי חייכנית שלי

 

[חייכנית2]

למה להשאיל?

קחי לתמיד

גם לך חיבוק ושנה טובה!

 

[עכשיותורי]

לקוח מתשובתה של חייכנית אלי.

הייתי חייבת להשתמש בו

 

[חייכנית2]

בכיף!

נראה לי שזה ביטוי שמסדר גם אצלנו משהו בפנים.כי תהליך האימוץ הוא לא חד צדדי.....

 

[נגה לביא]

לאחר יותר מארבע שנים

זיו עדין מתקשה בפרידות מאיתנו. אין מדובר בפרידות ממש מדובר על לא לראות אותנו לרגע שניים. כאשר הלכתי למדחן להוציא כרטיס חניה, מרחק שלוש מכוניות ממכוניתנו, אך זיו נשארה לצד המכונית, התקבלתי במקלחת צוננין בחזרתי, כי התעכבתי יתר על מידה לטעמה, והיא בת שבע ורבע וידעה מדיוק מה קורה. לא, זה כנראה לא נעלם ממש, זה יותר בא והולך וחוזר ומסתלק, אך לעולם במרחק יריקה. כל עוד את מצליחה להגיב בצורה מרגיעה תוך שבריר שניה, אין המצב רע כלכך.

 

[fatfat]

גם אצלינו זה צץ וכביכול נעלם אבל בעצם תמיד שם

הגדולה בת השמונה יכולה ללכת מרחקים עצומים בלי לבדוק אפילו פעם אחת שאני בעקבותיה. אבל חסר שכשתסובב את ראשה - לא אהיה בטווח העין שלה. בחופש האחרון קבענו שהן תלכנה לסרט עם האחיין בקניון גבעתיים. אני הגעתי אתן מעט יותר מוקדם וחיכינו לאחותי ולאחיין ליד הקופות. היא רצה ופיזזה בכל מתחם האוכל ואף התרחקה לפות בכמה חלונות ראווה שהיו מעט מרוחקים. בשלב מסויים נמאס לי לעמוד והתיישבתי על כיסא בשולחן שהכי קרוב לקופות. בדיוק היא סובבה את ראשה ומשלא ראתה אותי פרצה בצרחות היסטריות כאלה שעוד לפני שהספקתי להגיע אליה כבר נוצרה סביבה התקהלות. עוד זמן רב אחרי זה היא רעדה. כשנרגעה יכלה לומר שהיה לה ברור שאני לא אלך בלעדיה ובכל זאת באותו הרגע שזה קרה איבדה את העשתונות.
באופן דומה היא חיה חברתית ומרבה לבקש לישון אצל חברות. עד היום איפשרתי להלישון רק בבתים מאוד מוכרים שהיא בת בית שם (חברות אחרות ניתבתי שתבואנה לישון אצלינו). ובכל זאת בכל הפעמים האמהות של החברות סיפרו שהתקשתה להירדם והעלתה חששות דוגמת מה יקרה אם יכנס גב מהגג או אם יבוא חוט וירצה לחטוף אותה, חששות שמעולם לא ביטאה בבית.

הקטנה מצידה כל פעם לפני שאני יוצאת נצמדת אלי וכל הזמן עוד חיבוק... עוד נשיקה... למה את הולכת וזה למרות שנשארת עם אחותה ועם אנשים מוכרים ואהובים כמו הביביסיטר או אמי. כשאני חוזרת היא תמיד שמחה ומספרת כמה כייף היה ובכל זאת המחזה חוזר על עצמו.