חרדת נטישה

[מיטל788]

חרדת נטישה

שלום, הבת שלי בת שנתיים וחצי לפני 3 חודשים נולדה לה אחות. יצויין שגם לפני הלידה ולמעשה מאז ומתמיד בתי הגדולה תלותית בי מדי למרות שבעלי ומשפחתי מאד תומכים ומבליםאיתה זמן רב ובכייף. ברצוני לדעת מה אפשר לעשות כדי להרגיע אותה, כשאני מתקלחת היא בוכה מאחר וקשה לה לא לראות אותי ואם אני יוצאת בערב לסידורים והיא מבחינה שאני לא נמצאת, או אפילו אם אני מנסה להגיד לה שלום, זהלא הולך. היא פשוט חוטפת התקף בכי מצמרר. בנוסף, גם בלילה מתוך שינה מתעוררת לפחות פעמיים שלוש כל לילה בבכי ולא מסבירה כלום רוצה רק אותי ובקבוק חלב. אני נואשת לחלוטין זקוקה לעזרה בדחיפות. דבר נוסף, כשאוספים אותה מהגן למרות שהיא מאד נהנית שם היא שמחה בהתחלה ולאחר עשר דק' בערך מתחילה להתבכיין כך שכל אחה"צ פשוט לא עובר לנו בכייף. יודגש כי הכל מחמיר איתי למרות שאני מאד חמה אליה אמא אוהבת ומחבקת.

 

[עינת גבע]

הזמנה למחשבה...

שלום רב, נסי ל ללכוד 2-4 אירועים (כפי שאת מתארת בפנייתך) למשל, כשאת מתקלחת והיא בוכה או כשאת בדרך ליציאה למורת רוחה של בתך . חשבי ושתפי אותי מה עובר לך בראש באותו רגע? על מה את חושבת ואיך את מרגישה? ומכאן אנסה להמשיך להדריך אותך. בברכת יום טוב, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[מיטל788]

תשובה לעינת... אודה להתייחסות

הקושי האמיתי בכל המקרים הוא הבכי שבא לפתע ולא נקודתי, הוא פשוט גורף ולאו דווקא בעקבות משהו מיידי. מקרה חדש למשל היה שאמי הגיעה היום אחה"צ אלינו הביתה והיא פשוט בכתה כאילו ראתה אדם זר, על אף שבזמן נתון אחר היא פשוט אוהבת את אמי. היא פשוט לא אוהבת הפתעות. או למשל כשאני איתה ברכב ואוספת מישהו בדרך היא מתחילה בבכי היסטרי ולא נרגעת עד שאני עוצרת בצד ועוברת אחורה לידה (פשוט בעלי או אבי או כל מי שאספנו צריך להחליף אותי בנהיגה). האמת שמה שאני מרגישה מתערבב עם ייאוש, חוסר אונים, וכן גם כעס שמצטבר לצערי על כך שלא ברור לי מדוע היא עושה זאת שוב ושוב. ניסיתי הכל גם לדבר יפה ולהסביר שאני תמיד פה וכו' וכשלא עזר פעמים אחרות אמרתי שאני כועסת ולא יפה להתנהג ככה, אך ללא הואיל. אני אשמח לפרט עוד אך יש לי תחושה שלא אצליח להעביר זאת בדיוק כפי שזה בפורום. למעשה אני יכולה לסכם שכל מס' דקות היא מוצאת סיבה אחרת לבכות ממנה, במקום לנסות להגיד מה היא רוצה (היא מדברת באופן ברור יחסית ויודעת להגיד מה היא רוצה אך נראה כי מעדיפה לבכות ושאנו כבר נבין לבד) והדבר גורם לי לתסכול רב ביותר ומצב רוחי נהרס לחלוטין בשניות.

 

[מיטל788]

חרדת נטישה, ממתינה לתשובה

 

[עינת גבע]

המפתחות: תיווך מציאות, נחישות רגישות ועקביות.

מיטל שלום רב ובוקר טוב, בנוגע לחלק הראשון של דברייך: הפתרון לדוגמאות שהצגת ניתן לפתור בדרך של תיווך מציאות או תיאום ציפיות. ילדים כמו מבוגרים זקוקים לוודאות כדי להרגיש שליטה על חייהם, בטחון ויציבות. ערנות לעובדה זו תמקד אותך בחשיבה רחוקה. למשל, תוכלי לספר לה מראש שאמך צפויה להגיע, תוכלי לספר לה בעוד מועד שמישהוא עומד לעלות לרכב ולהצטרף אליכם לנסיעה. כך תוכלי למנוע הפתעות. בהתייחס לחלק השני של דברייך: התנהגות מבטאת צורך ודרישה. תפקידנו ההורים להבחין ביניהם : להיענות לצרכים, ולהימנע מלהתיחס לדרישות. בנוסף, התנהגויות של ילדים חוזרות על עצמן אם וכאשר הן מוזנות על ידי התיחסות ( חיובית או שלילית.) לשם מה? ילדים זקוקים להרגיש קיימים, נראים, נשמעים, מורגשים, רצויים ובמילה אחת שייכים - מחוברים אלינו. בתך מצאה דרך שעובדת איתך- הבכי. היא גלתה שבכי מפעיל אותך . לדברייך :"ניסיתי הכל"... כולל כל טווח הרגשות.... ובכן, למה שבתך תפסיק לבכות? הילדה עקבית, באמצעות הבכי היא מתחברת אלייך. מה עושים? עלייך להחליט שכיוון שאת אוהבת אותה והיא יקרה לך ברצונך לעזור לה למצוא דרך אחרת להיות איתך בקשר. ואז לעבוד בשני מישורים האחד: לתת לה התיחסות אישית נדיבה ביוזמתך בזמן ובמקום שמתאימים לך ( כך תספקי לה את הצורך) בה בשעה, תודיעי לה מראש שאת מאוד אוהבת אותה, ורוצה לבוא לקראתה אלא שבשעת בכי אינך מבינה אותה ולכן לא תוכלי לעזור לה בשעת בכי. ואז... כאשר היא תתבע תשומת לב בדרך של בכי לא תטבעי. כלומר, לא תתיחסי לבכי . תוכלי לצאת לדרך זו רק אם הדברים מדברים אלייך, ואם תוכלי להיות עקבית. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.