חרדת נטישה?

[טלי של גלי]

חרדת נטישה?

גלי בת שנה ושלושה חודשים. לא ממש מדברת, מבינה המון. לפני כשבוע אבא יצא למילואים. הקשר ביניהם מאוד מאוד חזק. בזמן הפרידה היא התמודדה מאוד יפה- הכל היה כרגיל, לא כעסה\ לא בכתה כשאמרתי "אבא" או את שמו, הקשיבה לקולו בטלפון וחייכה. מותק. רק שמרה עלי, שלא אעלם לה, אבל לא בקיצוניות. בשבת בצהריים אבא הגיע הביתה לחופשה. כשהוא פתח את הדלת היא היתה בשוק. ממש המומה. הוא חייך אליה, וקרא בשמה, והיא חייכה, הרצינה, חייכה שוב והחלה לרדת מחיקי אליו, הרצינה שוב, ונעצרה עומדת לידי. הוא קרב אליה ואסף אותה לחיבוק ארוך ארוך. והשאלה- אבא של גלי ואני לא בטוחים איך לקרוא את התגובה שלה אליו. מצד אחד, היא לא כעסה עליו, אחרי החיבוק הם המשיכו מאותה נקודה בה הפסיקו לפני המילואים. מצד שני- זה ממש לא אופייני לה, ונראה היה לנו שמאוד קשתה לה הפגישה המחודשת. מכיוון שאנחנו לא ממש יודעים מתי נגמרים המילואים (צו 8) אני לא יודעת כמה פגישות ופרידות חפוזות כאלו צופן לנו העתיד. איך אנחנו יכולים להדל עליה את הפגישה עם אבא? תודה לכל העונות.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אנחנו לא במילואים אבל באותו מצב

גם אבא שלנו בא והולך, כידוע לך.... כל פגישה היא בדיוק כמו שאת מתארת. לוקח קצת זמן והכל חוזר לקדמותו. כל פגישה אותו הדבר. רק שאצלנו זה לא דקה שתיים כמו שאת מתארת, אלא בערך 10 דקות של הלם טוטלי (האמת, מאוד נוח, בזמן הזה הוא מתחבק עם יובל...) ואחר כך שומעים את צווחת "נפל לי האסימון", היא עוברת אליו ומתנחלת שם. נשמע לי כאילו מבחינת גלי הכל בסדר אחרי ההלם הראשוני, ושאת ואבא שלה לוקחים את ההססנות הרגעית שלה קצת קשה מדי

... אין ספק שקשה להפרד ולהפגש שוב, בטח לילדה בגילה, אבל יחסית היא לקחה את זה יפה מאוד. מאחלת שהמילואים האלה ייגמרו כבר. נשיקות לגלי.

 

[טלי של גלי]

תודה מתוקתי! ../images/Emo25.gif

למה את חושבת שבחרתי בעיתוי הזה לשאול? ראיתי שאת עונה! אין לי ספק שאנחנו לקחים את זה קשה מידי. אבל בכל זאת- איך אני יכולה להקל עליה את המפגש המחודש? הרי אין הרבה טעם להסביר לה שמחר אבא יבוא, נכון? מבחינתה "מחר" "עוד מעט" ו"בשנה הבאה" זה אותו טווח זמן ,לא? לדבר ולהזכיר אותו יותר ביום שלפני? להראות לה תמונות? אני מפחדת לעשות משהו שלא יועיל ורק יעצים את הגעגוע. נשיקות לגדולה ולגדולה יותר!

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אני לא מראה תמונות, למרות שכן

התכוונתי ואפילו צלמתי אותו בוידיאו עם הילדות. אני לא יודעת מה מיכלי מרגישה בפנים, יובל מאוד מתגעגעת ומדברת על זה המון, אבל זה סיפור אחר, ואני לא יודעת אם תמונות היו מקלות על מיכל או לא. אני לא מראה כי לא יוצא לי ולא מתוך כוונה כלשהי. השם שלו מוזכר בבית כל הזמן ע"י יובל ועל ידי, שוב, כי ככה יוצא ולא מתוך כוונה לעזור למיכל. וואו זה נשמע כאילו אין לי כוונה לעזור למיכל

, אבל הבנת אותי, נכון? אין בגיל הזה יכולת הבנה של הזמנים (גם בגיל ארבע זה לא משהו....). במפגשים אני פשוט נותנת לה את הזמן שלה להחליט מתי היא עוברת, היא מסתכלת עליו ועל יובל מתחבקים, הוא והיא מחליפים מבטים, ופתאום זה בא והיא עוברת אליו מרצונה. ודרך אגב, כשאני באה לקחת אותו איתן משדה התעופה, והוא יושב מקדימה והן במושבי הבטיחות שלהן, לוקח לה בדיוק אותו זמן "שיפול האסימון", 10 דקות פלוס מינוס והיא מתחילה לבכות ורק כשאנחנו עוצרים והוא לוקח אותה היא נרגעת... בקיצור - ההקלה היחידה היא לתת לה את הזמן שלה, לא ללחוץ עליה לעבור לפני שהיא מוכנה וזהו. ובואי לצ´אט לפעמים....

 

[יונית ש]

גלי פשוט התגעגעה לאבא

וזה כל כך הגיוני. ונראה לי כי התנהגה באופן טבעי לגמרי לא נראה לי שיש ממה לדאוג. ולגבי המצב הזה הלוואי היינו כולם יודעים מתי המלחמה הזו תיגמר. אני רק יכולה לאחל לכם שהתקופה תהייה כמה שיותר קלה עבורכם ורעיון קטן. אולי אפשר להקל את הפגישה עם אבא. שלפני שהוא מגיע. ממש לפני הדלת. שיתקשר. ויאמר לך. ואז תגידי לה: "את יודעת שאבא עוד מעט יגיע.." ואז שהוא יכנס היא תצפה לו ולא תהייה המומה. בהצלחה

 

[אמא של תומר]

לא בדיוק חרדת נטישה, אבל...../images/Emo104.gif

אם היה מדובר בחרדת נטישה, היא היתה בוכה כל זמן שאחד מכם לא היה בטווח הראיה שלכם. גם תומר עבר טלטלות דומות בימים האחרונים, ולפני שבעלי הגיע לביקור קצר, התחלתי לפמפם לו "איפה אבא? אבא עוד מעט בא!" ואבא ואבא ואבא... וכמה דקות אח"כ, כשבעלי הגיע, הוא ראה אותו ונמרח לו כזה חיוך ענקי על הפרצוף, והוא התחיל עם הקולות המתלהבים "אאאאהההההההההה........." ממש בלי שום היסוס או התלבטות - פשוט התחיל לרקוד מאושר ורץ אליו. תומר קצת יותר קטן מגלי - בן שנה - אבל אם תנסי קצת להגיד לה שאבא בא כמה דקות לפני שהוא מגיע, והיא תצפה לראות את אבא, זה יעבור לה יותר "חלק". אבל בכל אופן, לא נראה לי שהתגובה שלה חריגה. זה די צפוי שתהיה רתיעה כלשהיא בהתחלה.