יתייחסו לילד כאילו הוא עשה את השינוי
שלום רב וברוכים הבאים לפורום, כנראה שבנכם מחפש את מקומו במשפחה. כל ילד זקוק להרגיש שהוא קיים, שייך, לדעת שמתייחסים אליו, שיש לו מקום ומשמעות. במשפחה שלכם כולם חרוצים. הוא שואף כמו כל ילד להטביע את חותמו הייחודי וכך לזכות ליחס מיוחד( לא אחיד). ילדים פונים לחפש זאת בדרכים שונות. בנכם בן ה-9 מצא את העצלות כדרך להשיג את אלה. מה תוכלו לעשות? במקום להבליט את ה"עצלות" חפשו מקומות שבהם הילד יוזם, פועל, עושה מבחירה ומרצון, אני בטוחה שיש גם כאלה. קבלו על עצמכם משימה לתאר בפניו פעם ביום התנהגות שנצפתה על ידיכם בה גילה חריצות. הביעו את הערכתכם והתפעלותכם. התחילו להתייחס לילד כאילו הוא עשה את השינוי המיוחל. יתייחסו אליו כאל אדם חרוץ. נסו לצמצם את ההתייחסות כל אימת שהילד מתעצל מנקודת מבטכם. אל תדביקו לו את התווית "עצלן" כי כותרת כזו מכלילה את הילד כולו את כל הווייתו ואישיותו ומצמצמת אותה לתכונה אחת. האמירות שלנו פועלות כנבואות שמגשימות את עצמן מאחר שהילדים מזדהים, מאמינים ומפנימים את אמירותינו. אנחנו מגלים להם מי הם? על פי המראה שלנו הם מפתחים את הדימוי העצמי שלהם. ובמקרה זה " אם הורי אומרים שאני עצלן, אז אני מסיק שאני כזה" וחבל! נסו להפריד בין המעשים של הילד הנתפשים על ידיכם כעצלנות ובין אישיותו הכוללת של הילד. כך תוכלו לפתוח לו את הדלת ולאפשר לו לבחור התנהלות שונה. התנסויות חיוביות ומוערכות על ידיכם יאפשרו לבנכם לעשות את התנועה המתבקשת. זו הדרך לסלול בפניו הצלחות. ילדים צעירים רוצים להצליח. כדי להצליח צריך לעבוד ולהשקיע. כדי לעבוד ולהשקיע צריך להכיר ולהאמין בכך שאני יכול. כדי שילד יאמין שהוא יכול עלינו להדביק אותו באמונה שלנו שהוא כזה. עידוד והעצמה הם המפתחות. מקווה שנתתי לכם לפחות כיווני מחשבה נוספים. שאלות נוספות יתקבלו בברכה. שלכם, עינת גבע יועצת משפחתית מכון אדלר.
