חרם
אני בת להורים גרושים (התגרשו לפני 30 שנה), ויש לי שתי אחיות, שלושתנו בגילאי ה30+. אמי חיה עם בן זוג ב15 השנים האחרונות, חולקים בית משותף. לבן הזוג יש גם 3 ילדים בוגרים. לפני כשבוע וחצי, בעת ארוחה משפחתית, בה נכחו אמי ובן זוגה, ואני ואחת מאחיותיי, התפרץ בן זוגה של אמי על אחותי לאחר שאמרה דבר מה שהתפרש אצלו כהאשמה שלה כלפיו וכלפי אמא. הצורה בה זה נעשה - בצעקות רמות, ותוך חוסר הקשבה מוחלט לאחותי שניסתה להסביר את עצמה, הפתיעו את כולנו, ואחותי החליטה שהסיטואציה הזו לא מכבדת אותה, וקמה והלכה. לאחר כמה דקות הלכתי גם אני, לאחר שאמרתי לו שאני חושבת שלא זו הדרך לבטא את מה שהוא חושב. מאז אותה ארוחה הוא החליט להחרים אותי ואת אחותי. משיחות עם אמי הבנתי שהוא כועס בעיקר עליי, שבחרתי לעמוד לצד אחותי ולא לתמוך בדעתו. לאורך השנים הוא ואמא שלי עזרו לא מעט לי ולאחיותיי בנקודות שונות בחיים, והוא פירש את התמיכה שלי בה כ"בגידה" בו. יש לציין ששניהם עוזרים המון גם לילדים שלו, וכן שתמיד הייתי אסירת תודה על כל מה שעשו עבורי ולא לקחתי כמובן מאליו. המצב כרגע הוא שבן הזוג לא מוכן לדבר או להתייחס אליי או לאחותי, כמובן שאין לו התנגדות שנגיע לבקר, אך הוא מצידו מתכוון להתעלם מאיתנו לחלוטין. הוא מחק וחסם אותנו מכל מדיה אפשרית, ולדברי אמי אין סיכוי שיסכים לדבר איתנו או אפילו לקרוא מייל או מכתב מאיתנו. אני מרגישה חוסר אונים ובעיקר תסכול שהוא בוחר להתנהג בצורה כזו, ולא לפתוח את הדברים מולנו, מה שלדעתי בהחלט יכול לפתור את המצב. בינתיים מי שהכי סובלת מכך זו אמא שלי, שמרגישה תקועה בינינו-הבנות שלה לבינו, וחשוב לה גם לשמור על היחסים איתו וגם כמובן איתנו. אמא שלי אומרת שלדעתה צריך פשוט לחכות ולקוות שהוא יירגע עם הזמן, אבל אף אחד לא יודע על כמה זמן מדובר... וגם אני סקפטית שהזמן באמת ירגיע במקרה הזה. לדעתי כל עוד לא נדבר על הדברים הם לא ייעלמו. בקיצור... אני די אובדת עצות כרגע. אשמח לכל עצה, תגובה או רעיון שיכול אולי לעזור במשהו, כי בינתיים כל המשפחה סובלת מהמצב הזה.
אני בת להורים גרושים (התגרשו לפני 30 שנה), ויש לי שתי אחיות, שלושתנו בגילאי ה30+. אמי חיה עם בן זוג ב15 השנים האחרונות, חולקים בית משותף. לבן הזוג יש גם 3 ילדים בוגרים. לפני כשבוע וחצי, בעת ארוחה משפחתית, בה נכחו אמי ובן זוגה, ואני ואחת מאחיותיי, התפרץ בן זוגה של אמי על אחותי לאחר שאמרה דבר מה שהתפרש אצלו כהאשמה שלה כלפיו וכלפי אמא. הצורה בה זה נעשה - בצעקות רמות, ותוך חוסר הקשבה מוחלט לאחותי שניסתה להסביר את עצמה, הפתיעו את כולנו, ואחותי החליטה שהסיטואציה הזו לא מכבדת אותה, וקמה והלכה. לאחר כמה דקות הלכתי גם אני, לאחר שאמרתי לו שאני חושבת שלא זו הדרך לבטא את מה שהוא חושב. מאז אותה ארוחה הוא החליט להחרים אותי ואת אחותי. משיחות עם אמי הבנתי שהוא כועס בעיקר עליי, שבחרתי לעמוד לצד אחותי ולא לתמוך בדעתו. לאורך השנים הוא ואמא שלי עזרו לא מעט לי ולאחיותיי בנקודות שונות בחיים, והוא פירש את התמיכה שלי בה כ"בגידה" בו. יש לציין ששניהם עוזרים המון גם לילדים שלו, וכן שתמיד הייתי אסירת תודה על כל מה שעשו עבורי ולא לקחתי כמובן מאליו. המצב כרגע הוא שבן הזוג לא מוכן לדבר או להתייחס אליי או לאחותי, כמובן שאין לו התנגדות שנגיע לבקר, אך הוא מצידו מתכוון להתעלם מאיתנו לחלוטין. הוא מחק וחסם אותנו מכל מדיה אפשרית, ולדברי אמי אין סיכוי שיסכים לדבר איתנו או אפילו לקרוא מייל או מכתב מאיתנו. אני מרגישה חוסר אונים ובעיקר תסכול שהוא בוחר להתנהג בצורה כזו, ולא לפתוח את הדברים מולנו, מה שלדעתי בהחלט יכול לפתור את המצב. בינתיים מי שהכי סובלת מכך זו אמא שלי, שמרגישה תקועה בינינו-הבנות שלה לבינו, וחשוב לה גם לשמור על היחסים איתו וגם כמובן איתנו. אמא שלי אומרת שלדעתה צריך פשוט לחכות ולקוות שהוא יירגע עם הזמן, אבל אף אחד לא יודע על כמה זמן מדובר... וגם אני סקפטית שהזמן באמת ירגיע במקרה הזה. לדעתי כל עוד לא נדבר על הדברים הם לא ייעלמו. בקיצור... אני די אובדת עצות כרגע. אשמח לכל עצה, תגובה או רעיון שיכול אולי לעזור במשהו, כי בינתיים כל המשפחה סובלת מהמצב הזה.
