חרקירי / תא"ל (מיל') צביקה פוגל
מאמר מעניין של תא"ל במיל' צביקה פוגל: חרקירי שני חברים שיצאו לספארי לצלם חיות מצאו נקודת תצפית אידיאלית. הם ירדו יחפים מרכבם כדי להגיע לתצפית בשקט על כל ציודם. עוד הם מצלמים את האריה רודף אחר אחת האיילות, הבחין בהם מרחוק הטיגריס ופתח לעברם בריצה. משחשו בסכנה החלו החברים לנוס. ראה אחד מהם את חברו רץ לעבר המכונית ושאל אותו "למה?". ענה לו חברו: "כדי לנעול את נעלי ההתעמלות". שאל אותו חברו "האם אתה חושב כי תרוץ מהר יותר מהטיגריס?". ענה לו חברו: "לא, אני ארוץ מהר ממך". ועדות החקירה למיניהן גורמות, כך נראה, לחלק מהמעורבים במלחמה ובמאבק לכינונה של ועדה זו או אחרת לרצות לרוץ מהר יותר ממישהו אחר. קשה לי להאמין שבשעה קשה זו האינטרס הממלכתי והרדיפה אחר צדק מוחלט הם המניעים האמיתיים. קשה לי להאמין כי אין פה אינטרסים פוליטיים, מאבקי קידום ורצון להשיג "זמן מסך". אני משוכנע שפוליטיקאים מסוימים מעוניינים להפיל אחרים וקצינים מסוימים מחפשים לעצמם קידום. חלק מאמצעי התקשורת משחק לידיהם, ולעיתים משתף איתם פעולה משיקולים זרים ומוזרים. אין ספק, המלחמה לא התנהלה כמצופה. כך היה בכל המלחמות עד היום. המלחמה היא ממלכת אי הוודאות ותמיד תהיה כזו. בהנחה סבירה כי חיזבאללה לא יעז בשנים הקרובות, אם בכלל, לחזור ולתקוף את ישראל, הרי שניתן לומר כי המטרה העיקרית לשמה יצאנו למלחמה הושגה. נכון, ההצהרות שניתנו לפני המלחמה יצרו ציפיות גבוהות יותר, אך על מה נלין, הרי אחת לארבע שנים או פחות אנחנו "קונים" בשקיקה את הבטחותיהם של נבחרי הציבור ומעולם לא ביקשנו ועדת חקירה שתבדוק את אי עמידתם בהבטחות. מתאבדים בשם הדמוקרטיה גם צה"ל אינו חף מטעויות ותקלות. יש כאלה הטוענים כי איש חיל האוויר אינו יכול להיות רמטכ"ל. התפטרותו המוקדמת מדי לטעמי של מפקד פקוד צפון, האלוף אודי אדם, עלולה לגרום לאחרים לחשוב כי שריונר אינו מסוגל להיות אלוף פיקוד. גם שמותיהם של מפקדי אוגדות בוגרי יחידות חיל רגלים מפוארות מוזכרים ככאלה שלא עמדו בציפיות. בקצב הזה ייתכן כי נדרש לייבא מפקדים מחו"ל. לאן בדיוק מוביל המאבק לועדות ולפיטורים? למי יש שליטה על תוצאות המאבק? מהצד עומדים וצופים בחרקירי שלנו שכנינו, במיוחד הפלשתינים, וחוגגים וצוברים ביטחון לקראת מאבקם בנו. שכנינו האחרים בוודאי מסמנים לעצמם את נקודות החולשה שאנו דואגים לפרט ולפרסם לכל עבר. אנחנו מתאבדים בשם הדמוקרטיה. זה הזמן לעצור את יצר ההרס העצמי ולהלחם למען שמירה על זכות קיומנו בארץ ישראל. המלחמה הזו לא תמה והיא חשובה מכל ראש שיעוף ומכל מינוי חדש. http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/788.html
מאמר מעניין של תא"ל במיל' צביקה פוגל: חרקירי שני חברים שיצאו לספארי לצלם חיות מצאו נקודת תצפית אידיאלית. הם ירדו יחפים מרכבם כדי להגיע לתצפית בשקט על כל ציודם. עוד הם מצלמים את האריה רודף אחר אחת האיילות, הבחין בהם מרחוק הטיגריס ופתח לעברם בריצה. משחשו בסכנה החלו החברים לנוס. ראה אחד מהם את חברו רץ לעבר המכונית ושאל אותו "למה?". ענה לו חברו: "כדי לנעול את נעלי ההתעמלות". שאל אותו חברו "האם אתה חושב כי תרוץ מהר יותר מהטיגריס?". ענה לו חברו: "לא, אני ארוץ מהר ממך". ועדות החקירה למיניהן גורמות, כך נראה, לחלק מהמעורבים במלחמה ובמאבק לכינונה של ועדה זו או אחרת לרצות לרוץ מהר יותר ממישהו אחר. קשה לי להאמין שבשעה קשה זו האינטרס הממלכתי והרדיפה אחר צדק מוחלט הם המניעים האמיתיים. קשה לי להאמין כי אין פה אינטרסים פוליטיים, מאבקי קידום ורצון להשיג "זמן מסך". אני משוכנע שפוליטיקאים מסוימים מעוניינים להפיל אחרים וקצינים מסוימים מחפשים לעצמם קידום. חלק מאמצעי התקשורת משחק לידיהם, ולעיתים משתף איתם פעולה משיקולים זרים ומוזרים. אין ספק, המלחמה לא התנהלה כמצופה. כך היה בכל המלחמות עד היום. המלחמה היא ממלכת אי הוודאות ותמיד תהיה כזו. בהנחה סבירה כי חיזבאללה לא יעז בשנים הקרובות, אם בכלל, לחזור ולתקוף את ישראל, הרי שניתן לומר כי המטרה העיקרית לשמה יצאנו למלחמה הושגה. נכון, ההצהרות שניתנו לפני המלחמה יצרו ציפיות גבוהות יותר, אך על מה נלין, הרי אחת לארבע שנים או פחות אנחנו "קונים" בשקיקה את הבטחותיהם של נבחרי הציבור ומעולם לא ביקשנו ועדת חקירה שתבדוק את אי עמידתם בהבטחות. מתאבדים בשם הדמוקרטיה גם צה"ל אינו חף מטעויות ותקלות. יש כאלה הטוענים כי איש חיל האוויר אינו יכול להיות רמטכ"ל. התפטרותו המוקדמת מדי לטעמי של מפקד פקוד צפון, האלוף אודי אדם, עלולה לגרום לאחרים לחשוב כי שריונר אינו מסוגל להיות אלוף פיקוד. גם שמותיהם של מפקדי אוגדות בוגרי יחידות חיל רגלים מפוארות מוזכרים ככאלה שלא עמדו בציפיות. בקצב הזה ייתכן כי נדרש לייבא מפקדים מחו"ל. לאן בדיוק מוביל המאבק לועדות ולפיטורים? למי יש שליטה על תוצאות המאבק? מהצד עומדים וצופים בחרקירי שלנו שכנינו, במיוחד הפלשתינים, וחוגגים וצוברים ביטחון לקראת מאבקם בנו. שכנינו האחרים בוודאי מסמנים לעצמם את נקודות החולשה שאנו דואגים לפרט ולפרסם לכל עבר. אנחנו מתאבדים בשם הדמוקרטיה. זה הזמן לעצור את יצר ההרס העצמי ולהלחם למען שמירה על זכות קיומנו בארץ ישראל. המלחמה הזו לא תמה והיא חשובה מכל ראש שיעוף ומכל מינוי חדש. http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/788.html