חשבון הנפש האולימפי של גילי לוסטיג פורסם ב"7 ימים" הסופ"ש
ובאופן תמציתי יותר גם כאן:
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4845989,00.html
הפסקה שמסיימת את הריאיון בעיתון היא דווקא זו שפותחת את המסקנות בקישור (תודה שחסכו לי הקלדה):
"אנחנו לא פוסלים להביא ספורטאים מבחוץ", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג. "במדינות אחרות זה קורה, זה חלק מהמשחק העולמי. אחת המסקנות תהיה חיפוש ספורטאים יהודים, בעיקר בדרום וצפון אמריקה או בחבר המדינות לשעבר, כדי לבנות עוד דור שיעשה עלייה וייצג אותנו בכבוד".
אני מקווה שהמטרה אינה "קניית מדליות" כי זה לא מה שבאמת יקדם את הספורט בישראל. אם יש יהודים שהתאהבו בישראל ורוצים לבוא לחיות כאן (עד כמה שהמקצוע מאפשר להם...
) ולייצג את המדינה – בשמחה; אני גאה מאוד בספורטאים כמו דונלד סטנפורד או חיה מיננקו. אבל זו לא באמת הדרך לקדם את הספורט בישראל, וזה אף פעם לא כמו לראות ספורטאי שנולד וגדל כאן והוא תוצר של הספורט הישראלי (כמו בג'ודו או בשיט) ולא מישהו שגודל במדינה אחרת ואנחנו רק קוטפים את הפירות.
עדיף שייבאו מאמנים טובים וישקיעו במתקנים ובחינוך מילדות כדי שיצמח כאן דור שלם ולא לייבא כוכב מוכן. להביא ספורטאים מפה ומשם רק כדי שיתחרו בדגל ישראל זה לא זה. אולי יביא לנו גמרים או אפילו מדליות, אבל זו לא המטרה, זו התוצאה של הגשמת המטרה: עשייה ספורטיבית ברמה גבוהה בישראל.
רון קופמן סיכם באולפן חדשות הספורט ששודר לפני טקס הנעילה ואמר דברים נכוחים. הסכמתי עם מרביתם (חשבון נפש לשחייה, עבודה מושקעת בנבחרות כמו בג'ודו, טיפוח מצטיינים, השקעה עתידית בענפים שישראל יכולה להצליח בהם כמו כדורעף חופים ועוד) אבל פחות עם טענתו שמתפזרים יותר מדי לרוחב. ברור שברמת נבחרת הגיוני להשקיע ולטפח בענפים שבהם ישראל מראה יתרון מזה זמן – ג'ודו, שיט, התעמלות אמנותית. אבל אין כל פסול בעזרה גם לספורטאים מצטיינים בענפים אחרים, גם אם הם לבד. ייתכן שבעקבותיהם יבואו עוד.
בעיקר אני חושבת שראוי להשקיע בענפים כמו שחייה, אתלטיקה והתעמלות מכשירים שהם הענפים הקלאסיים המובילים באולימפיאדה והצפייה בהם מעוררת עניין, התלהבות והשראה. למרבה הצער אלה ענפים שבהם ישראל חלשה מאוד, למעט הבלחות בודדות פה ושם. אלה גם ענפים שבהם ההשקעה בציוד לא היסטרית (איצטדיון / אולם התעמלות / ברכת שחייה) וקיימים מתקנים ברחבי הארץ (גם אם בכמות וברמה לא גבוהות דיין).
בעיקר לא ברור לי איך דווקא במדינה כמו שלנו שבה כבר נוצרת מסורת של תחרויות עממיות רבות משתתפים כמו מרתון, טריאטלון, שחייה במים פתוחים וכיו"ב אין כמעט ייצוג באולימפיאדה. ברור שבתחרות עממית רוב המשתתפים אינם ברמה אולימפית, אבל דווקא כשיש בסיס רחב לפירמידה הייתי מצפה ליותר ספורטאים מצטיינים ברמה כזאת, וגם שאלה שכבר מגיעים למרתון יסיימו במקומות גבוהים יותר. יש לי תחושה של פספוס.
ובאופן תמציתי יותר גם כאן:
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4845989,00.html
הפסקה שמסיימת את הריאיון בעיתון היא דווקא זו שפותחת את המסקנות בקישור (תודה שחסכו לי הקלדה):
"אנחנו לא פוסלים להביא ספורטאים מבחוץ", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג. "במדינות אחרות זה קורה, זה חלק מהמשחק העולמי. אחת המסקנות תהיה חיפוש ספורטאים יהודים, בעיקר בדרום וצפון אמריקה או בחבר המדינות לשעבר, כדי לבנות עוד דור שיעשה עלייה וייצג אותנו בכבוד".
אני מקווה שהמטרה אינה "קניית מדליות" כי זה לא מה שבאמת יקדם את הספורט בישראל. אם יש יהודים שהתאהבו בישראל ורוצים לבוא לחיות כאן (עד כמה שהמקצוע מאפשר להם...
עדיף שייבאו מאמנים טובים וישקיעו במתקנים ובחינוך מילדות כדי שיצמח כאן דור שלם ולא לייבא כוכב מוכן. להביא ספורטאים מפה ומשם רק כדי שיתחרו בדגל ישראל זה לא זה. אולי יביא לנו גמרים או אפילו מדליות, אבל זו לא המטרה, זו התוצאה של הגשמת המטרה: עשייה ספורטיבית ברמה גבוהה בישראל.
רון קופמן סיכם באולפן חדשות הספורט ששודר לפני טקס הנעילה ואמר דברים נכוחים. הסכמתי עם מרביתם (חשבון נפש לשחייה, עבודה מושקעת בנבחרות כמו בג'ודו, טיפוח מצטיינים, השקעה עתידית בענפים שישראל יכולה להצליח בהם כמו כדורעף חופים ועוד) אבל פחות עם טענתו שמתפזרים יותר מדי לרוחב. ברור שברמת נבחרת הגיוני להשקיע ולטפח בענפים שבהם ישראל מראה יתרון מזה זמן – ג'ודו, שיט, התעמלות אמנותית. אבל אין כל פסול בעזרה גם לספורטאים מצטיינים בענפים אחרים, גם אם הם לבד. ייתכן שבעקבותיהם יבואו עוד.
בעיקר אני חושבת שראוי להשקיע בענפים כמו שחייה, אתלטיקה והתעמלות מכשירים שהם הענפים הקלאסיים המובילים באולימפיאדה והצפייה בהם מעוררת עניין, התלהבות והשראה. למרבה הצער אלה ענפים שבהם ישראל חלשה מאוד, למעט הבלחות בודדות פה ושם. אלה גם ענפים שבהם ההשקעה בציוד לא היסטרית (איצטדיון / אולם התעמלות / ברכת שחייה) וקיימים מתקנים ברחבי הארץ (גם אם בכמות וברמה לא גבוהות דיין).
בעיקר לא ברור לי איך דווקא במדינה כמו שלנו שבה כבר נוצרת מסורת של תחרויות עממיות רבות משתתפים כמו מרתון, טריאטלון, שחייה במים פתוחים וכיו"ב אין כמעט ייצוג באולימפיאדה. ברור שבתחרות עממית רוב המשתתפים אינם ברמה אולימפית, אבל דווקא כשיש בסיס רחב לפירמידה הייתי מצפה ליותר ספורטאים מצטיינים ברמה כזאת, וגם שאלה שכבר מגיעים למרתון יסיימו במקומות גבוהים יותר. יש לי תחושה של פספוס.